פורום ריק ומוסתר (עמוד 1203)

1. שנאה

2. תיעוב

3. ריח

4. ידיים

5. בחילה

 

בס"ד

 

אוף

 

אתה מוכן לעשות משהו לא רק בשביל הגאווה הדפוקה הזאת?!

 

איכסה

יחפנות ומחשבות של פתיתי אפר.

השקט מכרסם פירור אחר פירור
בפסלים שהצבת על ספי
התהום שלך, שכמעט שכחת
נקישות רגלי השומרים
מהדהדים בהם בעצב
השקט לא מפסיק לנשב.

נכון
זה לא שווה.

את לא מכירה? שאת פשוט מאבדת שליטה, לגמרי
שאת לא

בקיצור.
כך וכך וכך
Shut up!!!!


אני רוצה עוד, שאני אזכור את הכאב לתמיד.
אבל אי אפשר



השיר ההוא מלנכולי
למה נעמה בחרה דווקא אותו..
אבל אם היא לא היתה בוחרת, אני לא הייתי מכירה







נחליף כאב, בלב.



תודה לך

1) 12

2) h972w

3) t5

4) 6hpk

 

 

זהו.

כמה מראות שספגו העיניים הטובות והעייפות האלו.

כמה תפוחי אדמה מתובלים בדיוק-כמו-שסבא-אוהב הכינו הידיים האלו,

כשעוד היו צעירות, כשזקנו והרעידו, כשסבא עוד היה פה, ואחרי.

 

היה שקט. וקר. היא שפתה לי תה, ערמה תמרים ועוגיות בריאות ביתיות וחייכה.

והיה לי נוח בתוך השקט, כשמודעות האיך-מונח-גופי-על-הכיסא,

או הצריך-כבר-לשבור-את-השקט הולכת ושוקטת.

מכתבי נכדותיה היו תלויים סביב. תמונות ומזכרות על הקיר בדיוק מופתי.

על המזנון נחו עציץ פרחי פלסטיק על מפית רקומה בעקמימות,

ים גמלוני ממוסגר, ושאר תשורות חיבה צוהלות.

נחתי בתוך הרוח החמה הזאת שליפפה את הבית,

אורחת בנוף הירוק להפליא הזה,

נוף שיכול היה להיות לי לנוף ילדות, ובכל זאת מצאתי עצמי בו- אורחת.

 

לא יודעת אם המינוח המדוייק הוא קנאה;

אבל החמצה ודאי יש בי, מפעמת תחת שכבות גאווה וזרות.

לו רק הייתם מספרים לי, מטמיעים בי קיומם

של ליכוד, של חיבוק או הענקה או צחוק. (כלומר, כזה שאינו ציני מתנשא, כשלכם.)

אני תוהה אם בין שוכני הדלתות הסגורות שבבית הזה ישנו מכנה משותף נוסף כלשהו,

פרט לזרות, ניכור ובדידות עצומה.

וזה לא שאני רוצה 

ככה

פשוט, כשרעש ממלא אוזניים ומשתפך בחדר ומחוצה לו ופנימה, פנימה

פנימה

אז רק לסגור תריסים (shut)

ולכבות אורות

ולזרוק אותם החוצה.

רחוק.

 

שדים הם רק מה שתולה 

החושך הוא שפותח

www.youtube.com/watch?v=s2A3LaYDlHM

כלום.

שמישהו ישמור עלי

 

מפחיד וחשוך לי

כשאת מסתכלת על הפחד עצמו

 

(better back off)

לב
תשתוק
תן למוח לנהל את העניינים
הוא חכם ממך בהרבה
הוא לא כנוע כמוך

לב
תשתוק
די כבר לבכות, זה לא יעיל
בכיין אחד
נבזה

למה פתאום אני לא כל כך בטוחה בזה שטוב שזה ניגמר?

ממש רציתי שזב יגמר

אז למה עצוב וכואב לי?

 

ולמה כל המחשבות על התקופה ההיא חזרו פתאום?

כבר הצלחתי לנעול אותם 

אז למה הם חזרו?

 

היה לילה מפחיד מדי

הלוואי שלא יהיו עוד כאלה

 

ולמה אני בכלל כותבת פה?

רציתי להתמודד לבד

בלי לשתף

בגלל זה הפסקתי איתה

אז מה קורה לי פתאום?

אולי ניגמר המקום בבטן ובלב אז דברים מתחילים לצאת?

ברר זה מחשבה מפחידה 

 

 

סליחה

 

 

הרבה זמן לא כתבתי
לא פרקתי כאב.
ואני לא יודעת אם זה טוב או רע בכלל
ניצן אומרת שזה רע
וכשאני חייבת להפסיק לספוג הכל
כי זה בסוף זה יתפוצץ וזה יהיה רע.
ואני אומרת?
אני בעיקר חושבת בשקט
על מה יקרה אם לא אשמור בכל בבטן
הוהו זה יהיה רע.
מה שלומי היום בכלל?
טעות שלי שלא בדקתי.
שלומי מבולבל
אוהבת לא אוהבת
וריח של תבוסה מציץ מידי פעם
גם של אכזבה וייאוש
.
אני חייבת ניצחון
ניצחון שלי
פרטי.
שיאיר את כולם.
רק בריאות שיהיה
לי
לכם
לכל עמ"י
פאף
מה קורה איתי?
|בוכה|

cx"s

 

xkhjv kl

to t,v eurt t, zv cygu,

tbh nmygr,

tck vfk fk fl jxr ygo

ufutc kh fk vzni

tbh re rumv ahdnr

jcru, akh fcr jhu, ure tbh ,eugv cftc

vrh tbh husg, thl zv hdnr

thapuz tjrh thapuz

tku vjhho akh gfahu

jhv cch, jukho

tku kt jhho

tbh kt ngubhhb, cvo

sh

cceav

,nahl vktv tvuc akh

cceav hehrh ,ajrr tu,h nrmubl

,nmt thav a,vhv kl yucv

cceav ,i kh kkf,

תקח אותי
תקח אותי
בבקשהה

ואני בכלל אנשה לא הגיונית










*..