כותב בלילה שיר
זה מנקה ממני עצב
כשנגמר לי האוויר
אני בוכה לבד ברכב
ואת בוכה בפנים
אני רואה אותך נשרפת
את מפחדת להסכים
שזו לא סתם תקופה חולפת
כותב בלילה שיר
זה מנקה ממני עצב
כשנגמר לי האוויר
אני בוכה לבד ברכב
ואת בוכה בפנים
אני רואה אותך נשרפת
את מפחדת להסכים
שזו לא סתם תקופה חולפת
הוא יקבל אותי כשארצה לחזור?
אין לי מושג.
יש לי הרגשה שכן.
יש לי חשש שלא.
בינתיים אני צריכה קצת לבד.
בתכלס לא רציתי להחליט. אז החלטתי שלא.
למרות שמתחרטת ומתבאסת על זה.
היום יום שלישי. נראה מה יהיה בסוף השבוע.
אני צריכה ישוב הדעת להחליט.
אוף על מי אני עובדת?
גם ככה אין סיכוי שיסכים
למרות שזה לא היה מתוך כעס, של אף אחד מאיתנו.
טוב. בינתיים המחשבות מיותרות.
למרות שרוצה לשלוח לו הודעה, אני שומרת על עצמי שלא.
כמה שאצליח.
ונראה מתי ארגיש שצריכה.
ואולי אז אשלח.
ומקסימום, יגיד לא.
אני יודעת שהוא לא יפגע בי אם יגיד לא.
אז נח ככה.
זה מוזר איך שהזמן עובר.
אשכרה אתמול בצהרים נפגשתי איתו.
עברו שניםםםםםם מאז.
כבר אתמול בערב זה הרגיש כאילו זה היה מזמן ממש.
בטח אתמול בלילה.
והיום זה בכלל מרגיש כאילו היה לפני שנה.
אתמול בלילה זה קרה.
וואי היו פדיחות.
וזה היה מזמן.
עוד יש לזה שאריות
אבל זה מרגיש מזמן כ"כ...
רמז.
סימן.
משו.
אין לי כח
נמאס לי
רוצה להישאר במיטה ורק לבכות
את אחת ויחידה



"מה קרה
מה קרה
כפרה
על הכל
מה קרה
מה קרה
כפרה
על הכל"
וואי כל פעם מחדש חנן שורט את הלב עם השירים שלו😪
איזה ילדה משוגעת
אין דברים כאלה
אבל אני אוהבת אותה למרות זאת
למרות שהיא קצת משוגעת,
קצת אגואיסטית,
קצת נעלמת
היא
היא פשוט היא
(אבל קב"ה, תעשה איתה משהו. שים לה קצת משהו שם בפנים)
אז מה
מה
מה עושים עכשיו?
איך ממשיכים מכאן?
מה
אבל לא עצרנו בכעס אחד על השני או משו.
מתוך הבנה שזה מה שמתאים.
אני די משוכנעת שאם אצטרך, אוכל לפנות אליו.
הוא לא נראלי כועס עלי.
אני מקווה לפחות.
אין לי כוחות.
זה לא מתחיל שוב.
כך נראה לי לפחות.
אבל מותשת כ"כ.
למרות שישנתי הרבה.
ופתאום לא ברור לי בכלל מה נכון לי ומה לא
אני לא יודעת אם זה היה לי נכון.
כלומר, כשאמרתי לא, ידעתי בוודאות שלא מתאים לי להמשיך.
אבל למה עכשיו הספק עולה ועולה??
למה בא לי לחזור כמה שעות אחורה ללפני שאמרתי לו לא?
מה הולך במח שלי????
אתמול פתאום ראיתי כמה אנשים טובים
שבאו ועזרו לי
ולא עזבו אותי עד שהייתי בטוב יותר
ודאגו לי
אנשים שבכלל לא מכירים אותי
נטו בשביל לעזור
ועוד אנשים טובים שפשוט סובבים אותי.
זה כ"כ לא מובן מאליו
💜
יאיייייי
אני מחכה
אני שונאת כ"כ את יום חמישי
אבל יהיה משו טוב אח"כ בע"ה
הלב שלי רגיש מדי.
אני צריכה לשמור עליו יותר.
לפחות עד שיחלים.
וקיבלתי ממנו הרבה. זה נכון.
אבל באיזשהו שלב זה לא מתאים.
אולי בהמשך כן.
כרגע לא.
וברור שעולים רגשות חרטה.
אני לא שלמה עם זה.
כמו שלא שלמה עם שום דבר שאני עושה.
אבל מקווה שבחרתי נכון.
אבל הלכתי עם הלב שלי.
מתהפכת לי הבטן
אבל כואב
ומעיק
ומציק
ואין לי כח
ואין לי אוויר.
אני לא אתן לזה שוב לקרות.