פורום ריק ומוסתר (עמוד 1221)

ניסיתי לקפוץ.

אוסף מילים
הרגשתי
לא עכשיו, לא עכשיו.

לדחות לדחות
לדחוף וכך ייסגר הדלת. ורק כך

ואולי זה בכלל לא נכון?
ואני לא צודקת
למרות שאני אף פעם לא צודקת
אז זה לאאמור להפתיע.

אז למה כן?
שכל מטומטם.
שכל
רגע אחד.
חכה. תחכה. תחכו. תחכו ליייייי
קראתי את המדבר היבש
נכתבו בחול מסרים חשובים.

מה זה!
מה זה!


וואו. אוסף מוזר יש לי פה.
בן אדם

מממממ

הוא סחב צוקולוקים למסעות
הוא כתב את השם שלו בגדול
הוא עשה המון שטויות
נכנס ראשון חעין מוקש
הוא לא גיבור
למד משנה יומית

ולעזאזל

אני לא מכירה אותו

תכף אני ארצה שתלכו מפה
שאןכל ליפול בשקט

חסר נשימה, משוגע, טיפשי, מסוכן,

בין, מאחורי, מעל,

כמה רחוק שהפלגתי מהאמת שלכם-

מעולם לא היה זה רחוק מספיק בכדי לגעת באמת

שלי.

 

עור של פיל שהוא סך הכל קרום של תולעת.

אוזניים מחודדות כשל כלב.

לחץ.

 

י.י. הוא שם המשחק.

 

למה לי כל זה?

בעצם, מעולם לא כאבתי באמת

וכשאני טועם כאבים אמיתיים, אני יודע

שאת ערך החיים, לא אוכל לאמוד.

כל כאבי, כל לילותי, נעמדים לפני בטור

מנופפים בידיהם וזועקים ליחס

אומרים לי - 'חיה! ידעת כאב!'

ואני מגחך אליהם חזרה, כורך אצבעותיי

סביב לעט הכותב אותם אל הדף, ויודע:

בעצם, מעולם לא כאבתי באמת.

(למרות ש)

לבד מבחירה

 

שקוע בעולם ווירטואלי

 

בורח מאנשים אמיתיים

 שיכירו, שיבינו שהוא, לא.

 

שהוא המצאה שטנית.

רוע בהתגלמות.

אנוכיות לא אנושית.

איכסה

ההתלבטות בין לעשות את מה שצריך לבין מה שאני מרגישה

אוףףףףףףףףףףףףףףף

אני צריכה להעלם מפה לתמיד

אוף ודי

 

כמה גדול הכעס הזה.

 

 

 

ילדים מסורבי קץ שכמונו.

מוכי תימהון.

 

 

 

 

היום הרסו בית

וזוג התנשק על ספסל ליד האוניברסיטה

אנשים רוכבים על אופניים

חדר מפתח תלות הרסנית בכף-בולדוזרית

והנה הוא נמס למגעה

 

 

(אני טראומתית מטבעי)

אני רוצה לכתוב שיר על החיוך של אבישי
מחמם לבבות גם מבעד למסך
המילים שמתנגנות גם אחרי שלוש שנים.

ואני חושב לעצמי, בבטן מתהפכת,
האם הוא זכר אותי לפני שמת,
התרסק אל תוך משאית.

האם הוא ידע שנסך בי רצון ללמוד
רצון לחייך, לרגע קטן
רצון לתת חיבוק, להיות אמת.

ונגמרות המילים, ונותר רק זכרון
טעמים מתוקים של חום אמיתי
שהפכו למוות בודד ומר.

ולשקוע
לשקוע
לשקוע
לשקוע
לשקוע



זה יפה
הבפנים הזה




והשקט שיש שם





מדבר סגור






והדמעה נעלמה





והתחושה

אסור

לי

להתרסק.

|אוחז|

נטפי כאב

חשוכים 

מדעת

 

 

חברה. מתוקה נורא.

אני מתגעגעת אליה ממש אבל מרגישה חוסר נעימות.

מה עושים?

 

אני בנאדם רע...

למה רק כשאני צריכה יש לי זמן?

למה אין מישהו בעולם שחשוב לי יותר ממני?

אופפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפף

 

מעצבן להיות איש רע ואנוכי

רע להיות אני

אלהים הוא אבא שלכם

אתם חזקים מזה

 

אל תבכו

תבואו אליי

אני אחבק אותכם

 

אולי

זה אומר שאני כאן

עדיין

זו תחושה