שבוע טוב!
אחד מבני עקיבא
שבוע אור 
השומר של הגןאחרונה
מנטליותהשומר של הגן
אני רוצה לכתוב דוחה
להפיל עליכם
אימה כזאת
רגש כזה
גולמי,גמלוני
שלא תוכלו אלא
לעוות פניכם
לקחת צעד מנטלי
אחורה
למעלה.
להביט אל מה שנרקב בי
קדימה
למטה
לרחם לרגע,
לכווץ את
האף
הכלום
האולי
כלים ריקים בים חרב
ששצף חיים ועתה
שוצף כאב.
הייתי רוצה לכתוב את
ריח הלמטה
את כל אשר
אתם חושבים עליו לרגע
ומסיתים מבט
מנטלי
וצועדים קדימה
מעל הרפש
המרוח על הכביש.
להפיל עליכם
אימה כזאת
רגש כזה
גולמי,גמלוני
שלא תוכלו אלא
לעוות פניכם
לקחת צעד מנטלי
אחורה
למעלה.
להביט אל מה שנרקב בי
קדימה
למטה
לרחם לרגע,
לכווץ את
האף
הכלום
האולי
כלים ריקים בים חרב
ששצף חיים ועתה
שוצף כאב.
הייתי רוצה לכתוב את
ריח הלמטה
את כל אשר
אתם חושבים עליו לרגע
ומסיתים מבט
מנטלי
וצועדים קדימה
מעל הרפש
המרוח על הכביש.
היקום אינו אוקלידי. אינו ספירי.בלה לטקס
ואינו סטטי. וגם הוספת הקבוע הקוסמולוגי לא נותנת במשוואות השדה מערכת כללית יציבה.
כן, אנחנו עדים ליציבות יחסית.
יחסית.
על אף ניסיונותיו לטעון למודל היקום הסטטי, גם איינשטיין לא בטוח היה באינסופיותו של היקום,
או במילים אחרות, ייתכן והיקום הוא סגור והתפשטותו מוגבלת ונועדה לקריסה.
במדע אסור לערבב רגש
אבל אני יודעת בבירור
שכמות הכח האפל שביקום אינה גדולה מספיק בכדי ליצור כח משיכה שיבלום את התפשטות היקום, או יגרום לחילופין לכיווץ.
ובסופו של דבר,
אני יודעת, ילך המרחק בין הכוכבים והגלקסיות ויגדל,
האיזון והקרבה יקרסו והם
יאבדו כולם בחלל האינסופי.
...אביגיל.
עכשיו מתחילה מוזיקה של מחלה 
השומר של הגן
להתראות, ילדים וילדותהשומר של הגן
אני הולך בעקבות הכוכב... הנופל..
אביגיל.אחרונה
..הנסיך הקטן.
היא לחשה לי שאגדל
שאתחיל להתבגר
שאתחיל לחיות
היא לא הבינה
שאני רק מזדקנת
שהבגרות שלי כבר נגמרה
ושלחיות
כבר הפסקתי מזמן.
לעצמי, בעיקראביגיל.
ואם אני סוף סוף אתחיל לקרות- אז זה פלא גדול.
ואם כבר אני קורה ומצליח לעשות כביש עוקף תת מודע ולהגיד "טוב, עזוב ת'ילדות שלי. אין לי זמן לזה"
אז מה אני אבלה עכשיו עשר שנים בלהבין למה אני מטומטם?
למה אני דפוקה?
אני דפוקה. כאילו.. זה אני. דפוקה.
אוקי. מה עושים?
אה לשנות את עצמי? אוקי. בסדר.
י.
ואם כבר אני קורה ומצליח לעשות כביש עוקף תת מודע ולהגיד "טוב, עזוב ת'ילדות שלי. אין לי זמן לזה"
אז מה אני אבלה עכשיו עשר שנים בלהבין למה אני מטומטם?
למה אני דפוקה?
אני דפוקה. כאילו.. זה אני. דפוקה.
אוקי. מה עושים?
אה לשנות את עצמי? אוקי. בסדר.
י.
לא.מחכה לשקט
למה?אביגיל.
"כביש עוקף תת מודע"בלה לטקסאחרונה
אולי אני צריכה עבודות ריבוד שם, כי הוא כבר מתפורר לי מרוב שימוש.
..הנסיך הקטן.
ואם אביט אל ארץ הילדות
האם אדע היכן נפלה טעות?
מתי ננטש אותו חלום כה טוב
מדוע וכיצד הוחלף בצל קרוב
..הנסיך הקטן.
ושתי עיניי עייפו מלחפש
ומעכשיו הן מחכות לנס
בסוף מסע
האם אפסע
אל אור לפתע
אל תוך האור שבליבי אזכור
את כל השאלות אשר הפכו
מילים ריקות וחלולות
המבטים כבדי הדאגות
עכשיו אותן עיניים
לי הן לועגות
..הנסיך הקטן.
היו מילים חמות ונלהבות
והתקוות היו ככ גבוהות
לפני זמן רב חיכיתי לבאות
אי אז כשרק רציתי
ילד להיות
..הנסיך הקטן.
ואם אביט
לרגע
לאחור
האם אראה את הבהובי האור?
אשר ריצדו אל מול עיני אתמול
כאילו מצווים על תת ימין
או שמאל
והאדםהנסיך הקטן.
והאדם
הוא לפעמים גם כן יכול להשאר
נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף
..
והצדפיםבלה לטקס
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים שר לבדו שם את שיריו
שאהבנו?בלה לטקסאחרונה
לא תמיד.
לא
..הנסיך הקטן.
כַּחֲצוֹת לֵיל קֹר וָסַעַר, עֵת אֲנִי, שְׁבוּר-הַצַּעַר,
בְּסִפרֵי חָכמָה נִשׁכַּחַת הִסתַּכַּלתִּי נִים-וָעֵר,
בָּא קִשׁקוּשׁ סָתוּם בַּדֶּלֶת, קַל כְּדֶפֶק יָד נֶחשֶׁלֶת –
יָד חוֹשֶׁשֶׁת – יָד שׁוֹאֶלֶת מַחֲסֶה לְדַל אוֹ גֵר.
"זֶה אוֹרֵח" – כֹּה לָחַשׁתִּי – "זֶה אוֹרֵח, זָר אוֹ גֵר –
זֶה אוֹרֵח, לֹא יוֹתֵר".
..הנסיך הקטן.
אתה?
נאמר כבר הכלהנסיך הקטן.
ואין לי מה להוסיף לזה
פשוט לא יכול
הלילות ארוכים
והפחד
א.הנסיך הקטן.
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
כ?הנסיך הקטן.
ל
מ
נ
ס
ע
פ
צ
ק
ר
ש
ת
מ
נ
ס
ע
פ
צ
ק
ר
ש
ת
סוףהנסיך הקטן.
ללכת או להישאר?הנסיך הקטן.
זאת לא השאלה
דפוקה
א.השומר של הגן
כשרון מנוקז על גבי מציאות
כל שמותיי נלחשים בבדידות
עירומי החשוף נמתח על גדר
נשמתי מתנועעת עם צמרות העצים
לבבי פועם, שמאל, ימין שמאל
קול חיילי ההיסטוריה
העוברים דרך יד
המתמהמהת לרגע, על הדף הלבן
ואז חורטת בו
נצח.
מחיר של המגע,
אש על ידיך.
כוויה, חריטת נצח
על דפי שירך.
מחיר הכשרון
ריקנות, עט נובע
קול רשרוש הדפים,
רשרושה של האש.
כל שמותיי נלחשים בבדידות
עירומי החשוף נמתח על גדר
נשמתי מתנועעת עם צמרות העצים
לבבי פועם, שמאל, ימין שמאל
קול חיילי ההיסטוריה
העוברים דרך יד
המתמהמהת לרגע, על הדף הלבן
ואז חורטת בו
נצח.
מחיר של המגע,
אש על ידיך.
כוויה, חריטת נצח
על דפי שירך.
מחיר הכשרון
ריקנות, עט נובע
קול רשרוש הדפים,
רשרושה של האש.
ב.השומר של הגן
אין ידע, במראה הדלת הנסגרת
במראה הכלי הנשבר לרסיסים
במראה הבניין המתנשא מעליי
והאהבה מתנשאת תחתיי
אין ידע, במראה אלוהים, צורב העיניים
בעור שורידים מפעמים בו בדד
בליבי הניצב עליהם לבדו
בליבי הניצב לבדו עלייך
אין ידע, ביד המורמת אל הרקיע הריק
בנשגבות האין סופית, ובשל כך - החלולה.
בשמיים הקורסים מעליי
באהבה הקורסת תחתייק
במראה הכלי הנשבר לרסיסים
במראה הבניין המתנשא מעליי
והאהבה מתנשאת תחתיי
אין ידע, במראה אלוהים, צורב העיניים
בעור שורידים מפעמים בו בדד
בליבי הניצב עליהם לבדו
בליבי הניצב לבדו עלייך
אין ידע, ביד המורמת אל הרקיע הריק
בנשגבות האין סופית, ובשל כך - החלולה.
בשמיים הקורסים מעליי
באהבה הקורסת תחתייק
איןבלה לטקס
ויש אולי דברים אחרים
שאתה מסרב מלראות...?
למשל?השומר של הגן
לא יודעתבלה לטקסאחרונה
אבל אתה מכיר, בשביל לדעת.
כי תמיד יש
ובחירה, הכל תמיד בחירה
מה לראות, איפה, ואם בכלל.
...מבט אחרון
אני סוחבת אותם בכבדות
הגב מכופף
עד שנדמה שרק עוד דחיפה קלה והראש יגע בברך
הידיים והרגלים רועדות מכובד המסע
ואני ממשיכה ללכת
לפעמים אני עוצרת וכמעט זורקת הכל
אבל בסוף תמיד ממשיכה ללכת
היום קראתי הרבה
פתאום בעמוד אחד גיליתי משקולת חדשה
על אף כובד משקלה
היא קיפצה בקלילות לשק שלי
רציתי להמשיך ללכת
וניסיתי לסחוב
אבל זה היה קצת יותר מידי
אז לא זרקתי אותה
פשוט נפלתי על הרצפה
ומה המסר?השומר של הגן
למה צריך מסר?מבט אחרון
זה לא עניין של צורךהשומר של הגן
תמיד יש מסר
אולי שזה גדול עלימבט אחרון
אוהשומר של הגן
שאת סוחבת יותר מדי.
שוב, בחירה.
שוב, בחירה.
...אביגיל.
"אתה לא יכול לעוף עם שק של אבנים על הכתפיים, שחרר".
>>אני! =]אחרונה
לא חייב להיות מסר, אני חושבת שכשכותבים שירים זה בעיקר כדי לבטא, להרגיע או סתם תרפיה.. (אני מציירת ציורים וככה לפחות אני מרגישה בציור..)
כואבהנסיך הקטן.
אווץ'
נסגרהנסיך הקטן.אחרונה
זה הולך ונעלם
סוףבלה לטקס
בחירה, תמיד בחירההשומר של הגן
ואת יודעת?
חשבתי לעצמי, שפתיחת שרשור חושפני לא מתיר לאף אחד להיות דוחה. גם לא לה.
נכון?
(סליחה על הניצלו"ש)
חשבתי לעצמי, שפתיחת שרשור חושפני לא מתיר לאף אחד להיות דוחה. גם לא לה.
נכון?
(סליחה על הניצלו"ש)
בחירה. נכוןבלה לטקס
ואני חושבת
שאת המחשבות שלי בעניני הוגנות מעשי אחרים
עדיף שאשמור לי.
המ. מעניין.השומר של הגןאחרונה
|נרעד||על סף דמעות|השומר של הגן
אנעים זמירות ושירים אארוג
כי אליך נפשי תערוג.
נפשי חמדה בצל ידיך
לדעת כל רב סודך.
מדי דברי בכבודך
הומה ליבי אל דודייך.
כי אליך נפשי תערוג.
נפשי חמדה בצל ידיך
לדעת כל רב סודך.
מדי דברי בכבודך
הומה ליבי אל דודייך.
|נושם עמוק|השומר של הגןאחרונה
מעוז צור ישועתי
לך נאה לשבח
תיכון בית תפילתי
ושם תודה נזבח
לעת אכין מטבח
מצר המנבח
אז אגמור בשיר מזמור
חנוכת המזבח.
לך נאה לשבח
תיכון בית תפילתי
ושם תודה נזבח
לעת אכין מטבח
מצר המנבח
אז אגמור בשיר מזמור
חנוכת המזבח.
...בלה לטקס
מתקדם
בום בום
טראח
זה קיר מקירות לא צריך לבקש סליחה
סליחה
אני שונאת ריח של מנטה
מה אתה מבין ראש על הכובע
היו לי אלף נרות אבל הרוח כיבתה.
...בלה לטקס
אז למה כל פעם מחדש
בום.
סכין בלב
בום.
סכין
בום.
סכין
איפה הזמן שהתיימר לעמעם את הכאב?
...בלה לטקס
אני שונאת מכתבים
...בלה לטקסאחרונה
"צמודה תמיד לקירות לבבי"
אני לא. אני לא
ואני לא רוצה בכלל
תעזוב אותי
|רועד|
..בדד...
התשוקההשומר של הגן
|רועד|
מן העברהשומר של הגן
לכל צמח יש עבר שלו
שזועק "חדל"
ופרפר על המיטה חום
נבול ומרחף
מעופף כלפי מטה
בינות למלאכים, לקטגורים
שברא בתשוקתו.
אל מול חדרי, תכולת עיניים
שותקת דלת ישנה
והיא נפתחת וחורקת
רק דמעה תשמנה
רק דמעות, חומות עיניים
רסיסים של חידלון
של זכרון, תכול עיניים, ריק מכח.
מעל כתפיי מונח העול,
עול פרפרים ורסיסים
ותמימותם של ההולכים
וזוג רגליים יחפות
ומפתחות, צרות, צרורים
ומלאך ללא עיניים
התולש גבעול, גבעול.
עבר, עבר.
שזועק "חדל"
ופרפר על המיטה חום
נבול ומרחף
מעופף כלפי מטה
בינות למלאכים, לקטגורים
שברא בתשוקתו.
אל מול חדרי, תכולת עיניים
שותקת דלת ישנה
והיא נפתחת וחורקת
רק דמעה תשמנה
רק דמעות, חומות עיניים
רסיסים של חידלון
של זכרון, תכול עיניים, ריק מכח.
מעל כתפיי מונח העול,
עול פרפרים ורסיסים
ותמימותם של ההולכים
וזוג רגליים יחפות
ומפתחות, צרות, צרורים
ומלאך ללא עיניים
התולש גבעול, גבעול.
עבר, עבר.