צריכה להתקשר אליה.
היא לא עונה.
אנסה מאוחר יותר שוב..
צריכה להתקשר אליה.
היא לא עונה.
אנסה מאוחר יותר שוב..
אז אולי מאוחר יותר.
בינתיים לא
ולך אתן את שמחתי
תפילות בלב
אני אוסף לשנינו...
קוראת שוב ושוב
ואפילו אם ממש אנסה, לא אצליח לא לחייך.
ואני לא מנסה שלא.
אז מחייכת
אולי תפגוש אחת תרצה לתת לה הכל
תמצא אצלה תשובות תדע את כל הסודות
וכשתלכו ביחד אז הזמן יעצור...
שאין לי מושג איך להכיל אותן
ואיך זה מגיע לי
אני פשוט שמחה על זה
ואומרת תודה. מכל הלב.
ומנסה לתת לו בחזרה. להראות לו שלא סתם הוא נותן לי את הטובות האלו. להראות לו שיודעת להשתמש בזה בשביל לעלות.
וזה רק משמח.
פשוט משמח.
מרגיע.
לא מפחיד. לא מאיים.
רק ממקום טוב.
זה משמח
גם מפחיד.
אבל בעיקר משמח. ומרגיע אפילו.
כל יום למות איתך
כל יום איתך לחיות
תמיד זה בלילות
לא יכולה לנשום
אולי גם שם רואים ירח בחלון
ב"ה!
רק אחד קטן.
שיתן כח.
נזהרת לא לכתוב שאני *****.
אבל זה קשה..
חשבת?
יופי,
אז חשבת.
עכשיו
קומי,
כן, כן את,
על מי את חושבת שאני מסתכלת?
אין לך מה להסתכל מאחוריך,
אלייך אני מדברת,
הם לא יעזרו לך...
קו-מי
וצאי מפה!!!!
👋🚪
הטריקה כואבת.
הבעיטה יותר.
כשבועטים בך,
לכי למקום אחר.
כן, יודעת...
הדלת הנטרקת עוד תהדהד...
אבל את יודעת איך זה עם
הדים...
בסוף
בסוף ...
הם
פשוט
נ-
מוג-
ים.
נבלעים
בשאון הגלים
ששוטף ומנקה לך את הלב.
תשמחי
מאוד
את מתקדמת.
רק מסביר לך נפלא ונהדר שאת לא זקוקה לו. שהתפקיד שלו בחיים שלך הסתיים ואת יכולה ללכת הלאה ולהתקדם טוב בהרבה גם בלעדיו.
איך קמים?
🥑
🐌
תוהה אם זו אמירה תמימה או גם רמז.
איך אני שמחה שבכלל לא מתגעגעת אאליו.
ואפילו אז בקושי התגעגעתי.
אחרת היה לי הרבה יותר קשה...
מרגיש לי מטופש שאני מנסה למצוא משהו טוב בדבר השחור הזה, כשהטוב שבו ברור לי ומול העיניים שלי כל הזמן.
קוראת את זה והכאב עולה חזרה...
הכאב. הבושה. הכעס. הפגיעה.
יותר מ5 חודשים עברו.
ועדיין זה צף.
לא בראש שלי. אבל זה מגיע...
אבל היה חכם לשמור את ההודעות האלו.
זה עשוי לעזור לי.
לא רוצה לכתוב לו הודעות.
לא רוצה להעיק.
לא רוצה ביקורת...
ובכלל תוהה עד כמה זה נכון
מחליקה בגרון...