פורום ריק ומוסתר (עמוד 185)

דמיינתי את זה בשבת.
וגם את זה.

זה הפחיד אותי ממש. עשה לי רע.

אבל זה הרגיע אותי. שמר עלי.

לא רוצה כלום
לא רוצה אף אחד.

חוץ מאחד.

כבר מרגישה שזה בדרך.
הן עולות.
לא רוצההההההההה!!!

מפחדת להתרסק שוב.
יודעת שזה יקרה
לא יהיה לי איך לצאת משם

הכאב הזה שמתפשט בגוף.

לא אוהבת אותו.

לא רוצה!!!
אין לי כח לזה!!

זה מתיש אותי כל כך. לפני ואחרי.
פשוט לא.
לא רוצה!!
לא בנויה לזה.

לשמור על עצמי...
קשה מדי.

כל כך רוצה ליפול... להרפות..

אני יודעת מה הפתרון
לברוח שוב מרצונות.
יש לי כמה דרכים לזה.
אבל זה הרסני מדי.

אבל בזה אני חלשה.

שני דברים הצלחתי.

אבל השלישי קשה כל כך...
קשה לי לעשות את זה.
כי אם אני מקשיבה, קשה לא ליישם.
אז מעדיפה שלא להקשיב.

רוצה עוד אחד...
כל כך...

מישהו מוכן בבקשה??

אולי שכבר יסכימו איתי על זה?
שיגידו שאני דפוקה.
שאדע שאחרים חושבים כמוני.

אני חלשה כל כך.

ואז הוא עוד מצפה ממני לשמור על עצמי.
איך בדיוק???

אבל שני דברים כבר התחלתי ליישם בשבת.
למרות שזה קשה. קשה מאד אפילו.

חייבת להיזהר ולשמור על עצמי.
חייבתתתתתתתתת

איזו שבת זו היתה.

אני לא אוהבת שבתות!!! זה קשה מדי וארוך מדי.

שבת שלום

שבת שלום

מתאים לי עוד אחד
מאד אפילו

והדבר הכי קשה
הוא לקחת צעד אחורה, בשקט
להבין שאני לא, אני לא יכולה
אני לא אוכל להציל את כולם.
גם אם מאוד ארצה.

להפנים את זה במוח שלי הכי חזק שאפשר
שהוא לא ירצה ישר לרוץ להציל
שלא כל פעם הוא ינסה לסכן את הקיים.

אני לא יכולה לטפל בבעיות של כולם
אני אפילו עם שלי לא מצליחה להסתדר.
יש אנשים שגדולים ממני ואחראים שזה הבעיה שלהם
אני יעשה את המקסימום
אבל לפעמים לפעמים
המקסימום הוא פשוט ללכת צעד אחורה
להבליג.
להבליג כלכך חזק שזה כואב.
לעצום עיניים ולהיזכר שפשוט.
אין.לי.מה.לעשות.

69 ו55.

אשכרה סופרת.
מה נסגר איתי??