פורום ריק ומוסתר (עמוד 219)

שוב ברחתי..

זה רעד אחר הפעם.
שאני צריכה לפחד ממנו אולי יותר מהקודם
אבל מתעלמת...
צריכה עוד רצון לזה

מנעי קולך מבכי.

בעצם לא. תבכי.
תשחררי.
שהראש ילך אחורה. אפשר ביאוש אם את רוצה.
הוא מתנגש בקיר. לא נורא.
תרפי את הגוף.
תעצרי את השירים. יופי.
תקשיבי
תתבונני פנימה
תני לכאב להכאיב.
זה התפקיד שלו.

זה קשה
קשה
קשה

ממה את מפחדת?
תרפי. תקשיבי
יש בפנים תשובות.
תני לזה לקרות.
תעצמי עיניים. תנשמי עמוק.
תני לזה לעלות.
זה כואב.
כאבי גדילה.
צומחים מהם.

הקול שלו מרגיע

זה שוטף


ומנקה.

מחכה שהיא תיכנס לחדר שלה
ואוכל ללכת ליד החדר שלי
לשבת שם על הרצפה
ולתת לזה לבוא..

איך אפשר לשמוע את אותו הדבר שוב ושוב..

לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד..

ממעמקים..

לקבל את זה.
לנשום.
להפסיק לפחד.
לתת לזה מקום.
זה מותר.
ואולי גם טוב.
זה משחרר.

הערב מתקרב.. מרגישה את זה... מתחיל להיות חשוך גם בפנים..

נזכרתי בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה...
שכבתי על הספה בלי יכולת לזוז. בלי לדעת מה רוצה מעצמי.
הייתי לבד. בבית. זה הרגיע והפחיד..
לא הרגשתי כלום בשיר הזה. רק אחר כך זה השתחרר..

רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו
יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם..

ולך אתן את שמחתי
תפילות בלב
אני אוסף לשנינו
עוד רגע ואת פה איתי
צעדים צעדים
זה קרוב, קרוב אלינו

יאוו זה מספק. ממש.

וואו
זה מפחיד...
הלוואי שילך בקלות..
עומד להיות קשה..

זה מתקדם.. לאט לאט..
אולי בעצם מהר..
ואני לא יודעת אם לפחד מזה או לשמוח בזה..

צריכה לישון
אבל קשה להפסיק את השיר...

לנגן זה אומר לעצור את השירים ששומעת.. זו ההתלבטות...