פורום ריק ומוסתר (עמוד 218)

ממעמקים..

מי יתן חייו ישימם מתחתייך..

איך עוד שומעת את אותו השיר..

אם פעם שאלת
אז הנה התשובה
אף אחד לא אוהב לכעוס כל הזמן
אנחנו מעדיפים הציניות
אולי לפעמים אנחנו גם יודעים שהיא יותר מכאיבה
ואני מניחה שאתה מבין ויודע את זה
ואני מקווה שאולי אתה מבין את זה.
ותאלץ לחיות עם זה
אלוהים
כי אני לא יכולה לכעוס עלייך כל הזמן
זה יהרוס אותי.
הציניות כלפיך היא...
קלה יותר.

מי זה קורא לך הלילה הקשיבי
מי שר בקול אלייך, אל חלונך
מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך

הרעד חוזר.

אני אוהבת את הפינה הזאת.

זה הורס את השיר

אוף ומה נסגר איתי?
מה הולך במח המעוות שלי??

אשכרה מנסה לשכנע את עצמי להיכנס לזה..

בא לי שוב.
אוף.
אני גרועה. אני יודעת.
ואולי אם עוד אנשים יגידו לי, אצליח להתחיל שוב.

..

רגליים עייפות, ולב דופק מהיר..

צעדים צעדים..

מתלבטת אם לברוח מזה או לא...
זה מנקה
אבל מפחיד כל כך..

אוף.
חייבת דחוף.
ממש.
קשה ככה...

רק לא לוותר ולעזוב...

שקט.
שומעת רק את השעון.
חושך.
תריס סגור. אורות כבויים.
הפחד עולה... הרגשות חוזרים...
ההצפה מתחילה שוב...
ותמונות, ודמיונות, ומילים... מילים כואבות. אני סובלת מהן.
מנסה לחשוב טוב. לא מצליחה.
זה משתלט.
שחור. הכל שחור.
העבר. ההווה. העתיד.
מוצפת.... כל כך...

שונאת הכללות והגדרות.

בא לי לא להיכנע.
לעמוד על שלי.
הלוואי ואצליח.
למרות שזה קשה..
אחר כך זה הרבה יותר קל..

האמון שכמעט לא קיים.
הידיעה שצריך ללמוד לתת אותו שוב באנשים.
הפחד מזה.

אבל את זה אני רוצה שוב.
אני יודעת שזה לא טוב.
לא שכחתי מה היה.
אבל כרגע אני רואה בזה יותר ורוד משחור...