הכאב הזה בלתי נסבל
וחוסר האונים שרחוקה ואין לי מה לעשות ואיך לעזור
ואפילו להתנתק לברוח ולהדחיק בלתי אפשרי 
הכאב הזה בלתי נסבל
וחוסר האונים שרחוקה ואין לי מה לעשות ואיך לעזור
ואפילו להתנתק לברוח ולהדחיק בלתי אפשרי 
לפעמים בשלב הזה הכעס משתלט עלי
ואני בטוחה שכל אחת עובדת קשה
אבל הניתוק והשוני
והתנאים
ופעמיים בשבוע קופצת הביתה
תנסו לא לישון שבוע
לאכול אוכל פה אם בכלל אוכלים
לגרור את עצמכם לקצה בכל ריצה
לחיות בלי ימי חופש ובלי ימי מחלה
לסחוב על הכתף 24/7 3 קילו
לקפוץ מתוך שינה למקומות
לצאת בחום לכל מקום
וזה לפעמים כואב לי
כי אתם מעלות לסטטוס מי שברך
ומסמנות וי
והלוואי שהייתם יודעות
ואולי זה כי הלחץ הזה גומר עלי ברמות?.
אשכרה ראש השנה עוד מעט
ואיפה אני
איפה הלב שלי
איפה הגוף שלי ישן כבר כמעט שבוע.
לא פנויה בכלל לחשוב על דברים אחרים מעבר ללנסות להרגיע פחדים מוכחשים.
היית צריך להתקשר היום
היית צריך לשאול אותי איך היה לי
היית צריך לכתוב לפני
היי מתוקה, סומך עלייך
היית צריך להגיד שאתה גאה בי
שלא היה לך ספק
היית צריך לומר שברור שקיבלת מכולם פידבק
אתה יודע מה
אתה אולי קצת עסוק בלהילחם
אז הייתי מתפשרת על פחות
לא צריך שיחה, מספיק רק הודעות
היית צריך לסמס שאתה תומך בי מרחוק
היית צריך להגיד שאתה מתגעגע
היית צריך להזכיר לי שאתה מאחורי גם כשאני לא מרגישה
היית צריך לדחוף אותי
להזכיר לי שאני נלחמת
אבל בעצם גם זה אולי הרבה
אולי קיוויתי מידי
אני מוכנה להתפשר
לא צריך לדבר היום, וגם לא כל יום
היית צריך רק לענות
רק לכתוב לי
אני חי, תפסיקי לדאוג כבר
היית צריך רק לענות איזה בדיחה שחורה
היית צריך לשלוח משהו, אפילו רק נקודה
אבל אתה יודע מה עצוב
שמעולם לא ענית
ואפילו לא חשבת על לשלוח הודעה
או להתקשר
אמרתי לעצמי שאתה עסוק
שאין לך קליטה
שלקחו לך את הפלאפון
המצאתי כל כך הרבה תירוצים בשבילך
אבל אתה יודע מה?
החלטתי להפסיק להדחיק
להפסיק לנקות אותך מאשמה
כי בכנות?
שנינו יודעים שהיית יכול לענות
שהיית יכול לכתוב
שהיית יכול להתקשר
ולמרות שהיית יכול לא עשית את זה
ולא רק שלא עשית את זה
גם סיננת אותי,פשוט ככה
ראית
ופאקינג
לא
ענית
ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיכנס לזה
לא עם אנשים שאתה לא בטוח מה יקרה להם מחר
אבל חשבתי שאתה משהו מיוחד מספיק
ששווה לחכות לו
שווה לנסות להיות איתו גם כשזה רק לפעמים
וזה בדיוק כל מה שמצחיק
כי הייתי מוכנה לעשות כל כך הרבה בשבילך
ואת הדבר היחיד שהיית צריך לעשות בשבילי
החלטת שאתה לא יכול לעשות
וזהו
נגמר
ואני עדיין איכשהוא ממשיכה לרצות להתקשר אליך
להגיד לך שזה שלי עוד מעט
שתהיה גאה.
איך נרגעים
אמאלה היה שמח ומרגש ולמה לעזאזל בכיתי באמצע החופה
כאילו מה הקשר למציאות
(הכל קשור
הלב הזה סוחב הרבה מדי)
יאללה לישון מחר צריך כוחות יש יום עמוס
איך החיים נהיו לי ככ עמוסים רק אלוהים יודע
נכון שזה מטופש לחשוב על זה?
אבל היה לי כיף איתו.
אולי יקרה שוב בראשון?
הלוואי🙏🙏
מרכזית ירושלים
ילדים אבודים
למה זה בא לי ככה עכשיו
היה היום יום טוב בירושלים
למה את נזכרת בזכרונות הכואבים משם
מוח דפוק
לך לישון
קפיץלאט לאט.
רקדתי אתמול.
אני. כן, אני.
רקדתי אתמול.
לבד בחדר.
אבל רקדתי.
כמה שנאתי את זה. וואי.
ואכלתי גם. רגיל. כמו בנאדם רגיל. שלא אובססיבי למראה ולמשקל שלו.
ואני לומדת להבין שאני יפה. גם אם אני כמה קילו יותר או פחות.
אני באמת מתחילה להאמין בזה 🥹🥹🥹
וזה קצת מפחיד אותי וקצת גורם לי לרצות לצרוח כי השינוי הזה מוזר לי.
אבל לא.
אני מקבלת אותו. אני הרי זו שגורמת לו.
וואי איך באלי כבר להגיע לשם. למצב שאני שומרת על הגוף שלי, ודואגת לו, אבל לא אובססיבית לגביו.
ובעיקר אוהבת אותו. בכל מצב.
(לא להגיב בשרשור)
כבר יומיים שהצלחתי לאכול בלי להתחרט על זה, ובלי לשנוא את עצמי או את הגוף שלי.
והשיחה אתמול עם *** היתה מדהימה. הוא פשוט קסם הבחור הזה. לא סתם אמרתי לו שהוא דומה ל**** ושמבחינתי זו המחמאה הכי גדולה שמישהו יכול לקבל.
אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיו.
אבא תודה עליו❤
היום היה גם בסדר.
וגם שבת.
סיימתי חמישה ימים!! אני גאה בעצמי🥳🤩
למרות שהיה היום מזעזע. הצלחתי.
זה קצת קשה לי. אני מנסה שלא להסתכל כמעט במראה שיהיה קל יותר.
אבל אני תופסת את עצמי ממש כשמנה...
והיום גם לא הצלחתי לעשות ספורט מרוב שאני תשושה (למה אני עוד ערה זו שאלה אחרת)
אני אבל צריכה חיבוק ממנו שיחזק אותי... ואי אפשר... אוף.
לא נורא. לאט לאט אני אצליח גם בלי🙏
פעם ראשונה ראיתי את זה.
פעם. ראשונה.
וואי.
יכול להיות שזה מתחיל להשתנות? שיש תוצאה להשקעה?
אני גאה בעצמי
אני כבר שבועיים מצליחה
והיום הצלחתי לעשות מלאאאאא ספורט. אחרי שגם אתמול עשיתי.
ואני משתדלת לאכול כמו שצריך.
חושבת על זה שעד לפני שבועיים וחצי, ניסיתי לאכול כמה שפחות... ימים שלמים שלא הייתי אוכלת בהם בכלל... ובספורט לא באמת הצלחתי להתמיד. לפעמים כן ולפעמים לא.
ועכשיו שבועיים רצוף שאני עומדת בכל זה!
אולי אלך מתישהו לקנות חצאית. כמו שרציתי.
נראה אם אצליח ללכת לקנות בלי לחזור אחורה...
עדיין יש מחשבות. ברור.
וגם זה שאני חושבת על זה ששבועיים אני עומדת בזה, עוד יותר מוכיח שזה תופס הרבה מקום...
אבל לפחות זה בקטע חיובי יותר.
אני מרגישה שיש סיכוי ש**** צודק וזה יהיה לי.
התחלה כבר יש. יותר מהתחלה אפילו.
גם אם הבאתי בכי דם ודמעות
השחזתי חרב אלף לילות
אין בי שום ספק, אין אולי
אני עדיין אש יוקדת
עדיין סמוראי
סמוראי!!
לפעמים אני רוצה להיעלם
ילד רץ אלייך
מחבק אותך 