רקדתי אתמול.

אני. כן, אני.

רקדתי אתמול.

לבד בחדר.

אבל רקדתי.

כמה שנאתי את זה. וואי.

ואכלתי גם. רגיל. כמו בנאדם רגיל. שלא אובססיבי למראה ולמשקל שלו.

ואני לומדת להבין שאני יפה. גם אם אני כמה קילו יותר או פחות.

אני באמת מתחילה להאמין בזה 🥹🥹🥹

וזה קצת מפחיד אותי וקצת גורם לי לרצות לצרוח כי השינוי הזה מוזר לי.

אבל לא.

אני מקבלת אותו. אני הרי זו שגורמת לו.

וואי איך באלי כבר להגיע לשם. למצב שאני שומרת על הגוף שלי, ודואגת לו, אבל לא אובססיבית לגביו.

ובעיקר אוהבת אותו. בכל מצב.

(לא להגיב בשרשור)

כבר יומיים שהצלחתי לאכול בלי להתחרט על זה, ובלי לשנוא את עצמי או את הגוף שלי.

והשיחה אתמול עם *** היתה מדהימה. הוא פשוט קסם הבחור הזה. לא סתם אמרתי לו שהוא דומה ל**** ושמבחינתי זו המחמאה הכי גדולה שמישהו יכול לקבל.

אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיו.

אבא תודה עליו❤

היום היה גם בסדר.

וגם שבת.

סיימתי חמישה ימים!! אני גאה בעצמי🥳🤩

למרות שהיה היום מזעזע. הצלחתי.

זה קצת קשה לי. אני מנסה שלא להסתכל כמעט במראה שיהיה קל יותר.

אבל אני תופסת את עצמי ממש כשמנה...

והיום גם לא הצלחתי לעשות ספורט מרוב שאני תשושה (למה אני עוד ערה זו שאלה אחרת)

אני אבל צריכה חיבוק ממנו שיחזק אותי... ואי אפשר... אוף.

לא נורא. לאט לאט אני אצליח גם בלי🙏

פעם ראשונה ראיתי את זה.

פעם. ראשונה.

וואי.

יכול להיות שזה מתחיל להשתנות? שיש תוצאה להשקעה?

אני גאה בעצמי

אני כבר שבועיים מצליחה

והיום הצלחתי לעשות מלאאאאא ספורט. אחרי שגם אתמול עשיתי.

ואני משתדלת לאכול כמו שצריך.

חושבת על זה שעד לפני שבועיים וחצי, ניסיתי לאכול כמה שפחות... ימים שלמים שלא הייתי אוכלת בהם בכלל... ובספורט לא באמת הצלחתי להתמיד. לפעמים כן ולפעמים לא.

ועכשיו שבועיים רצוף שאני עומדת בכל זה!

אולי אלך מתישהו לקנות חצאית. כמו שרציתי.

נראה אם אצליח ללכת לקנות בלי לחזור אחורה...

עדיין יש מחשבות. ברור.

וגם זה שאני חושבת על זה ששבועיים אני עומדת בזה, עוד יותר מוכיח שזה תופס הרבה מקום...

אבל לפחות זה בקטע חיובי יותר.

אני מרגישה שיש סיכוי ש**** צודק וזה יהיה לי.

התחלה כבר יש. יותר מהתחלה אפילו.

מנסה להחיות אותה עם מעט שירה

קצת וולך קצת אתר

שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה

כולם מחכים במתח

יהיה חסר או לא

עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת

תיעוד של התפוררות ברקע

מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש

הלהב של הקיום מתגרד על הבטן

והוא חד

שורט

חותך

היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת

בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית

הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות

הטיימר עומד לצלצל

הבדיחה היא עלינו

לא היה חסר כלום בקופה

חוזרים לנשום

עד הפעם הבאה

גם שלום

גם הסכמים

איזה הספקים יש פה

לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה

מה הכיוון

רוורס במקום קדימה

עץ ריח מסריח על המראה

אורות גבוהים

והיא יושבת במושב ליד

רגל למעלה

מחייכת

אז הכיוון לא משנה

רק התנועה

על אף כל הדחיות שלי

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…

אתה עדיין סמוראי. 

ומה עושים עם זה

ואיך משיגים את העור הזה

ולמה

ומה

ואיך

תציל אותה

ואותי

ואותם