פורום ריק ומוסתר (עמוד 298)

שמישהו יציל אותי מעצמי

אני רוצה שלום עם עצמי
אני רוצה אהבה ויראה, כאחד.


י ר . א ה
א ה . ב ה

די כבר
בכוח, בכוח מנסים
מתאמצים
למה

הם לא אנשים הם חיות

(אני חייבת עזרה ואני לא יודעת איך לבקש בכלל
וממי אפשר
אני פועלת כי צריך
בפנוכו אני מתה)

אישה
הולכת לאיבוד
בתוך עצמה

ילדה חסרת גבולות

מחפשת אמא

לא יודעת שאין.

לא יודעת שכולם רואים

כמה היא נזקקת ורוצה

נגעלים, רוצים לזרוק רחוק

שומרים על ארשת נימוס

כדי לא לפגוע

לא להיות רעים

להשאיר מסיכה

 

אבל היא כל כך רוצה

יציבות, ביטחון

מישהו שרואה בה משהו טוב

שמאמין

רואה כנות ויושרה

סומך כמו הורה

מזמין לשיחה, לשיתוף, לעצה

שאומר שיש איזה קרבה רגשית

בלי להיות דביק

 

עם כל הדימויים העדינים שלה

והרגישות הזו 

והעומק

והמחשבה

והיכולת להיות בנוכחות כל כך מיטיבה. 

 

למה יש אנשים כאלה טובים

אוף

אוף

אוף שוב

 

סלש מי רוצה בכלל קרבה

כמה מבאס להפרד בלי סיבה
להיות קרבן רק לשכל מדומיין
והלב מבין שהשיער המתנופף
וכל הכשרונות שלנו
לא יולידו בי חיים.

היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה
בוכה קצת אבל לא אומרת כלום

אין לי בית. אין לי בית לחזור אליו. כל אחד בעולם יכול לקרוא את המילים האלה ולהרגיש בהן טיפת כאב. כל אדם שקצת קצת רגיש. אז זהו ש, אני מרגישה פי 1000 כאב מהטיפה הזו. ואני לא אמורה להיכנס לפה. ואין לי כוח לכתוב על דף כי זה מעייף אותי. וזה רע שאני נכנסת לפה כי זה לא רק במטרה לפרוק, ואני יודעת את זה. את יודעת את זה. אף אחד לא יבין אותי.

וזה יבוא אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע
יפעם בקצב רגיל
זה יבוא כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו

(צמרמורות
ולבכות בפנוכו
באלי חיבוק
באלי פשטות
באלי אור.)

(אני פתאום מדי מודעת לגוף שלי
באלי למות)

אני רוצה חיבוקקקק

😭😭😭😭😭

בסדר לי שיצאתי שם שרוטה כזאת. מותר לי.

 

(אבל אני צריכה אותה איתי בים, על גיטרה קפה וסיגריה. צריכה לצחוק לבכות ולחבק.)

התגעגעתי?
אולי
קצת

באלי לבכות עד אינסוף
וחיבוק
וזהו

מחר צריך לקום מוקדם בבוקר
איך יהיה לי כח בכלל
שאלה טובה מאוד

ילדה
סיגריה ולישון?

לילה טוב שיהיה לך
חיבוקעצמי.

שכחתי שזה ככה
כואב לי בעצמות
הגעגוע זורם לי בדם

מה עושים עם הכאב הזה, מה

עשיתי כל מה שיכלתי
לא נותרה בי נשימה
עכשיו תורך

חזק על הרצפה

כואב לי ככ פיזית מחרדות
מה עושים איתי.
אפשר להגיע כבר ולהירגע?
קשוח לי מדי מדי

זה פשוט גורם לי לא לרצות לדבר איתה
וזה גרוע ככ
והיא לא מודעת היא לא יודעת איך אני מרגישה
הם לא מתארים לעצמם
בחלומות הכי גרועים שלהם
(ילדה כישלון)
(ילדה מגעילה)

[אני לא
אני לא כישלון
אני בתאדם.]

באלי לצרוח להם את זה
שישמעו
שידעו
שיבינו
קצת
עזבו שלא יבינו
שינסו לקבל
אותי
כי אני זו אני.
אני לא יכולה לשנות את זה
(ואני לא רוצה לשנות את זה)

זה ככ מתיש אופ

אמאלההה
העצבים בגוף
התסכול
העייפות
הכעס הזה.
ל מ ה.
ל מ ה .אתה עושה את זה.
למה זה טוב.

אדם שעד לפני רגע התהלך פה ביננו
פתאום כבר לא קיים

(נכנסתי שוב?


למרות שעכשיו זה כבר פחות בעוצמה ובדחף שהיה.


היא טובה אלי,העיר הזאת

קילקול קיבה זה רע.זה כואב.זה מתיש במיוחד כשאתה לא במקום הטבעי שלך ולא עם האנשים שמוכרים לך.
כואב לי.
הנסיעות היום היו מתישות ככ,לא היה איפה להניח את עצמי מרוב כאב.
זה הגיוני גם נפשי,
לחץ,פחד,התרגשות,נטישה.
מלא זיהום אוויר.

נס שהאוכל של פסח זה דיי כלום עם כלום,ככה לא אוכלים,לא אוכלים שטויות.

(ישבנו במדרגות בחוץ
ליד פרות
ליד אנשים
ליד שומר עם רובה.

סיפרתי,הוצאתי
כמו תסריט שנאמר מליוני פעמים
החרדה עדיין קיימת
אבל המקום פה מרפא אותה לאט לאט לאט.)

(רוצה להיות אני.
רוצה למחוק את הלא נעים הזה.
לא כיף לי שזה ככה.
אני לא חייבת כלום לאף אחד.)

החייה אותי השיעור שלו,מים קרים על נפש גוססת.
נדלקתי בשניה,ישתבח.
באלי להישאר פה,לפרוט זיופים על גיטרה עם לק ג'ל
חח
אישה
פף נהייתי אישה ככ.
זה טוב,אני חושבת.
נהייתי אני.

(נמ
ושמחתי שאמרתי לה שאני כבר לא מפחדת מיזה שאני לא מתעדת בכתיבה הכל...
די לרדוף אחרי העט
לפעמים לא קל להוריד את החוויות למילים
נראלי רק כשאחזור,זה יקרה.
עד אז,פשוט לתת לחיים לכתוב את החוויה.

(בסוף יום
רגליך צריכות להיות מלוכלכות
שיערך צריך להיות פרוע
ועיניך זוהרות)

(ככה אני
פרא בתוך עדינות))