(נכנסתי שוב?


למרות שעכשיו זה כבר פחות בעוצמה ובדחף שהיה.


היא טובה אלי,העיר הזאת

קילקול קיבה זה רע.זה כואב.זה מתיש במיוחד כשאתה לא במקום הטבעי שלך ולא עם האנשים שמוכרים לך.
כואב לי.
הנסיעות היום היו מתישות ככ,לא היה איפה להניח את עצמי מרוב כאב.
זה הגיוני גם נפשי,
לחץ,פחד,התרגשות,נטישה.
מלא זיהום אוויר.

נס שהאוכל של פסח זה דיי כלום עם כלום,ככה לא אוכלים,לא אוכלים שטויות.

(ישבנו במדרגות בחוץ
ליד פרות
ליד אנשים
ליד שומר עם רובה.

סיפרתי,הוצאתי
כמו תסריט שנאמר מליוני פעמים
החרדה עדיין קיימת
אבל המקום פה מרפא אותה לאט לאט לאט.)

(רוצה להיות אני.
רוצה למחוק את הלא נעים הזה.
לא כיף לי שזה ככה.
אני לא חייבת כלום לאף אחד.)

החייה אותי השיעור שלו,מים קרים על נפש גוססת.
נדלקתי בשניה,ישתבח.
באלי להישאר פה,לפרוט זיופים על גיטרה עם לק ג'ל
חח
אישה
פף נהייתי אישה ככ.
זה טוב,אני חושבת.
נהייתי אני.

(נמ
ושמחתי שאמרתי לה שאני כבר לא מפחדת מיזה שאני לא מתעדת בכתיבה הכל...
די לרדוף אחרי העט
לפעמים לא קל להוריד את החוויות למילים
נראלי רק כשאחזור,זה יקרה.
עד אז,פשוט לתת לחיים לכתוב את החוויה.

(בסוף יום
רגליך צריכות להיות מלוכלכות
שיערך צריך להיות פרוע
ועיניך זוהרות)

(ככה אני
פרא בתוך עדינות))