פורום ריק ומוסתר (עמוד 379)

יום יום.

זה משתקקקקק

ואלול ואיפה אני?

ואין לי כוח לאף אחד.

ואיך הם שאלו אותי, למה את שקטה

אני צריכה שקט, דחוף

והם ככ מסובכים

ואני מזהה את זה.

ואבא הוא טוב, אני יודעת

וזה תקוע כלכך 

גם במקום האחרון שאני עוד מרגיש בו בבית למרות שאף אחד לא מכיר אותי בסוף אני מבין שעם כל הגעגוע זה לא ילך.

כשהרב מדבר על זה שאין סיכוי שיש למישהו סמארטפון בישיבה ואני בכלל רואה כל היום סדרות אמריקאיות בטלוויזיה ותמונות של בחורות באינסטוש. כשהרב מדבר על זה שגם מי שקשה לו להגיע למניין בבוקר יגיע לפחות פעם בשבוע ואני כבר לפחות שנה מתפלל קבוע יחיד בקושי קריאת שמע ועמידה. ועם כמה שהייתי מחובר בתחילת הערב והיה לי טוב הבנתי כמה אני באל חזור. ואיך הרב דיבר על משהו שהוא יסוד של האמונה שיכול לקחת אותי קדימה אבל אני כבר לא מאמין בו אז הוא לא יקח אותי קדימה ולכן אני תקוע.

בעולמו של אלוקים חווים את העולם אחרת. 

אפילו החיים עצמם לא חלק מהחוויה, מה המטרה לחיות. בעולמו של אלוקים, הוא ימות כדי לא לעבוד עבודה זרה, לגלות עריות ולשפוך דמים. ופעמים הוא יחלל שבת כדי להציל נפש. הוא לא מתרגש מזה, מכיוון שזה לא העולם שלו, ולא החוקים שלו, זה עולמו של אלוקים.

אלוקים ציווה, והוא הולך לו בעולם ומקיים. היצורים בעולמו של אלוקים היו קוראים לו בשמות של קבוצות אישים, הם קראו לו 'ליטאי', חלק אמרו לו לקרוא ספרי חסידות, הוא לא הבין מה הם רוצים, זה עולמו של האל ויש חוקים. הוא התרגש מלקיים את מצוות האל, הרי האל הבטיח לו שכר רב. הם אמרו לו, אבל מה עם האהבה? הוא אהב.

פעמים רצון האל שימות ואל יעשה, ופעמים שיעשה ואל ימות. לרוב זה לא דרמטי, דרמטי- לשאר היצורים. עולמו של אלוקים נמדד על פני היסטוריה, ודברים כאלה קראו, אלפים נטבחו. אך בעולמו של אלוקים זה לא שונה. גם בשביל קליוס זה שונה, הוא היה אומר תודה על כל שנות חיי שנתת לי.

פעמים האל רוצה שהאדם יכבוש מדותיו, ופעמים שיתפרץ ויכעס. פעם שיאהב ופעם שישנא תכלית השנאה. זה לא היה קשה לו, על אף שיצורים רבים בעולמו של אלוקים שאלו על האל היאך יתכן שצריך לשנוא.

יש סתירות רבות, קושיות בהנהגה, בציווים, במשפטים ובחוקים. אצלו הקושיות היו חלק מהחובה ללמוד תורה, לא היה עוד קיום לשאלות האלו מחוצה לה. אבל אצלם היה עוד מלבדו.

לדוגמה, שאלו אותו מדוע אדם שקיים את ציווי האל אבל לא האמין באחד העיקרים, אין לו חלק לעולם הבא. הוא היה מניד בראשו כהסכמה והולך. הוא לא עונה. הם לא חיים בעולמו של אלוקים, איך ניתן להסביר.

למה הוא מתכוון "עולמו של אלוקים"? 

דומני שזו כוונתו. אסביר זאת באמצעות אדם ושמו 'קליוס' שנולד בתקופת מצרים, אך מקרה מיוחד אירע בלידה זו, הוא נולד אל תוך שנות העשרים שלו. עם מוח בוגר.

כולם אמרו לו ששם האל הוא 'רע', אל השמש. הוא הסתובב בעולם מתבונן ומשיג. הרופא בכפר לימד אותו בכל הנוגע לגוף, ו'קליוס' עמד נפעם מכחמתו וטובתו של האל. שואל הוא את הרופא פעם אחר פעם, מדוע? מדוע נתן כל זאת חינם? הרי אינו חייב לי דבר. קליוס החל לאהוב את האל על מה שקיבל, ובאותו יום החל לפחוד, הרי האל יכול לעשות בו כרצונו.

וזה חזר על עצמו בכל חכמה. פזיקה, לוגיקה, ביולוגיה, מתמטיקה. עומד הוא נפעם, אוהב, וירא.
(ואני הכותב, רק תוהה מה אם קליוס היה נולד בשנתון שלי)

העולם היה עולמו של האל. האנשים שהלכו סביבו, הפרשים, החיילים, העצים, הרוח, המים, האש, החיות. הכל היה של האל. אנשים הביטו בעיניים פעורות כשהוא דיבר.

כל אדם שהוא פגש, היה אדם בעולמו של האל. מי שדבר נגד האל הכעיס אותו, שהרי האל נתן כל כך הרבה טובות לו ולשאר האדם, וקליוס העריץ את האל על טובו וחכמתו, ולא היה מבין היאך מעיזים היצורים האחרים לדבר סרה על האל. הרי זו עולמו של האל. 

וקליוס היה עושה את כל מה שציווה האל, לא וויתר הוא על דבר. גם תוספות של חכמים מחכמים שונים. מרוב אהבה ופחד היה מדקדק מאוד. אך סביבו אנשים עם לב קרח. הוא לא הבין היאך ניתן לנהוג כך בעולמו של האל, הרי האל אמר אז עושים. מדוע אין הם רצים? כפויי טובה חשב. מדוע אין הם פוחדים?עזים ככלב, קבע ללא ספק. הוא לא הבין אותם והם לא אותו. הוא לא הבין אותם כי הוא נולד בשנות ה 20.

זהו סופו של הסיפור של קליוס.

 
הוא היה שונה מקליוס, קליוס רצה לחיות פה. ולכן טובת האל התקיימה בו. הוא לא רצה לחיות פה. הוא לא שנא את זה, אבל לא מצא כל עניין. וכשהאל סיפר לו על מצוותיו, החליט הוא שאין רצונו לחיות פה.

אך על כורחו הוא נולד. ושאל הוא מדוע להיות פה, והתשובה היא, שלהיות פה- אין. להיות פה להיות שם- יש. להיות בעלומו של אלוקים לשעה, כדי להיות בעולמו האחר של האל כדאי. הוא רצה להיות בעולם האחר.
קליוס היה מבליט "שאם יפתח אחד מהם, אי אפשר להתקיים", אך אני הבלטתי "ולעמוד מלפניך". 

היתה לו שאלה על שאר היצורים, הם אמרו שזה עולמו של האלוקים, אבל הוא לא חשב כך. זה פשוט לא נראה כך. הראש שלהם היה מוטה מעלה מדי, כאדם המסרב למלא חובתו. פיו ולבם אינם שווים, הם מחפים על דעותיהם ורצונם. הם לא יודעים זאת, כך הוא חשב. הם מדברים כמוני, אך אינם חיים אפילו כמו קליוס.

בסוף הוא התקלקל וחיפש מישהו שיענה לו מדוע אומרים שמטרת העולם הינו להגיע לעולם הבא, מדוע יש לקדש את העולם הזה? הרי הוא סלד מהעולם הזה, עולם של שקר, תאוות, דחפים, עיוותים בכל רגע של כבוד וגאווה ואין סוף ענפים ועלים של מידות מגונות. כולם טייחו את זה ב"תביט חיובי", "תפסיק לשפוט". הוא ידע שהוא יכול להוציא ספר עב כרס.

המטרה הינו לתקן את העולם? בשבילו המטרה הייתה להגיע לעולם הבא, הוא לא התעניין בעולם הזה כלל. הוא לא הרים פעם אחת את הפטיש כדי לתקוע מסמר בפרוזדור שכה סלד ממנו אך בו היה צריך לעבור. אמרו לו שהאל מצרף בו את הבריות. אז מדוע לתקן אותו? לתקן את מה? האם האל מעוניין בפרוזדור? יתכן, אני לא חצוף או מעיז פנים, וחלילה לי מלכפור בטובה, בעולם הבא וממילא אף בזה. הרי בסך הכל אני לא היודע, הוא לא יתקלקל, כי הוא בסוף רק עוד יצור אחד בעולמו של אלוקים.