גם במקום האחרון שאני עוד מרגיש בו בבית למרות שאף אחד לא מכיר אותי בסוף אני מבין שעם כל הגעגוע זה לא ילך.

כשהרב מדבר על זה שאין סיכוי שיש למישהו סמארטפון בישיבה ואני בכלל רואה כל היום סדרות אמריקאיות בטלוויזיה ותמונות של בחורות באינסטוש. כשהרב מדבר על זה שגם מי שקשה לו להגיע למניין בבוקר יגיע לפחות פעם בשבוע ואני כבר לפחות שנה מתפלל קבוע יחיד בקושי קריאת שמע ועמידה. ועם כמה שהייתי מחובר בתחילת הערב והיה לי טוב הבנתי כמה אני באל חזור. ואיך הרב דיבר על משהו שהוא יסוד של האמונה שיכול לקחת אותי קדימה אבל אני כבר לא מאמין בו אז הוא לא יקח אותי קדימה ולכן אני תקוע.

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.