פורום ריק ומוסתר (עמוד 486)

הלוואי היה לי מקום מספיק בטוח לכתוב שם אותי ולא לקבל שפיטה ולא לקבל צרחות וצעקות ולא לקבל פלאפון ריק מתקשורת.

ושרק,שרק יאספו לי את הדמעות וזהו,רק קצת יחבקו ודי.

(הלב)

חיבוק

אני כאן אם את רוצה, באמת

תודה

ודי, אני רוצה להוציא את זה אבל אי אפשר.

צריך מישו שיקשיב. באמת יקשיב.

יש משו אחד שאי אפשר לברוח ממנו.

אי אפשר לברוח מהשנאה של כולם כלפי. אין דרך כזאת. נולדתי שנואה וככה גם אמות.

את ממש לא נולדת שנואה.

ממש לא.
זהו.)

ובסוף זה רק אני. אני והשנאה שלי והכאב שלי והחיים המתפרקים האלו שלי.

רק אני.

מחכה להתפרצויות הקטנות
באיזשהו מקום אני יודעת שאני רוצה את זה רק בשביל שתהיה לי סיבה מספיק טובה לשנוא
אני רוצה לשנוא את מי שעושה לי רע
זה לא פייר שאני עדיין עמוק בפנים אוהבת
הראש לי מצייר התרחשויות כל דקה אפשרית. אני מתביישת מהמחשבות האלו
מתביישת מעצמי, בעצמי
קשוח זה

מה יהיה. מזמן לא כתבתי משהו אמיתי

נשימות עמוקות
אני בוהה בשרשרת אורות שהצמדתי עם סלוטייפ לתמונות זעל השידה
חשוך
החלון פתוח, כרגיל
רוח קרה נושבת ואני מצטמררת בעונג מתחת לשמיכת הפוך

שקט. חושך סמיך ונעים
שקט
רוגע
צפצוף דק של דממה. הכל בהרפיה


אני צריכה שהזמן יעצור. פעם ראיתי את הגירסא האנושית של אליס בארץ הפלאות חלק 2
הזמן הוא ישות כלשהי
הזמן הוא אדון, הוא אדם
הזמן לא עוצר, הוא לא ממהר, הוא לא בורח, לא מאט
הזמן הולך בקצב שלו הקבוע
זה אנחנו בוחרים איך להתייחס אליו
זמן, זאת לא אשמתך
זאת אשמתי

מחכה שיקרה משהו
מחכה ומחכה ומחכה




זה מצחיק קצת שהדברים הקטנים האלו גורמים לי לריגוש הזה
המחשבה שקפצה לי מקודם לראש:"מחר אצייר עוד"
זה שימח אותי





(איך אני מדחיקה הכל
איזה פחד)

וזה מערער.
ויאו כל החיים שלי מעוררים מהיסוד.
ואני צריכה רק שכל שכל שעל ולעשות צעד אחר צעד בלי לחשוב על כלום.

אם זה כל מה שהוא מסוגל אנחנו בחתיכת בעיה