פורום ריק ומוסתר (עמוד 487)

איזה כיף שמישהו מחכה לך בבית.

ולא כדי לצעוק עליך.

אמאלה אודי.

כמה געגועים יכולים להתפרץ פתאום
אחרי המון זמן
כמה אהבה

כמה כח את יכולה לתת לי אחרי ששום דבר לא הצליח.

מקווה שימשיך ככה
מקווה שניפגש בקרוב בקרוב🤞

כמה כח יש לך להעלות לי חיוך ענק על הפנים. למרות הכל ולמרות הבכי והצחוק המעורבבים ולמרות הכאב.

גאדדדד אני אוהבת.

(וזה סיוט שאין לך הודעות|דופקתראשבקיר|)

אני טיפשה כ"כ

וכואב לי

 

I can't wait to say goodbye

(והמסע הזה כבד וקצת גדול עלי...

אני רק רציתי טיפה חיבוק
אבל אתה קר
אתה תמיד קר
למה אני מצפה




אני אחבק מלא,תמיד.

אולי נפתח פורום חבד ניקיות

אני רוצה להיות טהורה

 

 

אבל מתי שאני מתחילה את התהליך הזה השכל מורד ואומר לא, את לא טהורה, ואת לא תהיי טהורה. את מורדת. זה מה שאת. ואז את  מורדת ואז את ככ רוצה להיות טהורה ושוב זה חוזר ושוב ושוב ושוב

ואיך זה שמישהו אומר לי את המילה הקטנה ביותר שפוגעת ככ

ואיך זה שכול שנייה מכל דבר הכי קטן יש לי מצב רוח שונה לחלוטין ואני אף פעם לא מצליחה לגשר

ככ קשה לגשר בין עצמך לעצמך

 

ככ קשה לגשר בין החלק בי ששקט, שמסתתר שבוטח לפעמים, שמחייך לעיתים ושומע שירי דכיאון לבין החלק שבי שעף על עצמו ולא מפסיק להגיד הומור שחור שרוקד באמצע הטיילת כשאין אף אחד

ככ קשה לגשר בין הרצינות לצחוק בין הפגיעות לזחיחות

 

אני אומרת שאף אחד לא יודע מי אני באמת כי בעצם גם אני לא יודעת מי אני באמת

אני יודעת מי אני כשאני במוד של טיפוס הרים ומדבר וציורים בצבעי שמן ושירים של בילי אייליש, אני יודעת מי אני כשאני במוד של ללכת בלילה ולהשים שירי פופ מזעזעים ולרקוד שאף אחד לא רואה ולהשים בתמונת פרופיל במייל איזה משפט שיורד על אנשים, ואני יודעת מי אני כשאני במוד של לקרוא ספר להתכרבל במיטה ולהעלם, ואני יודעת מי אני כשאני במוד של אופיטימיות וציור וריקוד ולעצב את החדר מחדש ולשמוע את כל הסגנונות שיש לי בטלפון ולאהוב כל אחד מהם. ואני יודעת מי אני כשאני במוד של לשנוא את ההורים שלי, את המורות שלי, את המציאות שלי, את החברות שלי וחיפוש של משפטי דיכאון להשים בכל מקום ולשקוע במרה שחורה

 

אבל מי אני? כולל כולי?

אה, ודרך אגב, אני ממש אודה לכמה מודים אם הם יעלמו לי מהחיים. תודה.

 

 

אני מפחדת עליה.
תשמור עליה..

הוא שונא את הלילה. הוא מפחיד מידי אותו ולא נותן לו לישון.
•

הסיכוי האחרון גם הוא היה חזיון שווא..
עכשיו עומד מול עצמי, כל כך ריק, כל כך מואס התקוות ההבדל הקודמות..
מנסה מנסה מנסה מנסה...
אבל, למיטב ידיעתי יש תקופת זמן לפני שאני אמור להיות בה על פני כדור החיים האנושיים, ולא נראה שהעניינים מובילים לאנשהו.
שאני אקח אחריות? מי אני..חתיכת אפס..
ובכלל- אני עצלן ואין לי שום כח לקום. אולי כי כבר התייאשתי מרוב שניסיתי להיות אני, וזה פשוט לא הלך..
נמשיך להתגלגל בעולם,
בלי תוכן או משמעות. מאסתי במשמעויות מלאכותיות והחיצוניות האלה.
מי ייתן ורק אצא מהבית ואפגוש מישהו שיאהב עד אין קץ, שיחבק ויהיה אצלו מקום לכל כולי, בלי שום הקטנה או צמצום שלי. מי ייתן...
זהו, עכשיו אני ריק לגמרי.

רגליים אל תכשילו אותי, רק הפעם.
עזרו לי להגיע לקו האופק

אוח הראש מיואש מכל צד שנשמר

בכל צעד שנגמר
והלב מכל פגם שחובר






הולך בעולם זר ולא לי
האם אני טעות או עיצוב?
אני כל כך בודד בכל לילה שעובר
האם תוכל להיות לי נר במסלול שחוזר

אני אמרתי את זה פעם
אנא
עד הזעם


אלי אל תגרום לי להתעצב
אל תגרום לי לבכות
ופעמים
פעמים אתה לא מספיק, אני צריך אישה ואני לא יודע מדוע
תגרום לי לחייך
עד שאגיע אליך עם ערב
הכביש ארוך ואני מנסה לא לדעוך, הו ר"ת נמשך אך הגר"א ראיות שפך והבנתי

בערך

תשקע איתי אורי אורי עם ביאת השמש
תנשק אותי חזק בפה, פעם מחר ועכשיו עכשיו אמונתך בכל לילות אמש
אני עייפתי מקשקשת רוחנית, אוהב את האש שבוער ל-ברסלב בנפש

ואת, בחרי את מלותייך האחרונות
כי זו הפעם האחרונה

שנינו יחד?
אני נולדתי לכבוש
לא לנתוש



אבוד אבל מצאתי את עצמי שוב
רואה, עד עכשיו הייתי עיוור
הייתי מבולבל כילד ועדיין
ניסיתי לחטוף את התשובות, כשנברתי בזבל
את כל התשובות

(תחשוב טוב יהיה טוב תאמין בעצמך.)

אהיה בסדר יום אחד אם רק אתן לזה לפחות טיפת מחשבה.אם רק ארצה.זה יצור מציאות.זה יצור מציאות.לחלום..לחלום צריך כבר אוף.ואפשר,אפשר הכל אם אני רוצה.תהיה לי בריאות.ובהירות גם.תהיה.ואני רוצה בעצם.אני רוצה לרצות טוב.

עכשיו לפחות.

והנה זה נראלי כבר מתחיל לעשות תעבודה שלו.

זה עצוב לי ושמח לי ומוזר לי.

מתפוצץ לי הראש.

הכל הפוך לי היום.

אבל גם יכול להיות שיהיה טוב אם ארצה באמת.

ותכלס,תכלס גאולה היא רוצה כבר לראות.

פףףף.

מעבר לגבולות אבא.מעבר לגבולות.

ואני אוהבת אותה.איזה ילדה טהורה היא.קדושה,אין לי מילים בכלל.

ובכלל אני לא מרגישה כוחות.ובכלל כן יש משו טיפה אחר עכשיו.ואוליי זה בזכות זה.אבל זה מעצבן גם.מאוד.זה לא כיף.

אוליי לזרוק תמחשבות האלו?קצת לתת לראש להתנקות מהבלאגן.חבל לי לחשוב ככה.זה לא יועיל לשום מקום וגם אין לי ברירה בכלל.

וטהר ליבנו אבא.לעבדך באמת.

אפשר?

להיות חזקה זה נצרך כדי להמשיך לחיות.לא לשרוד.לחיות באמת.וקשה להיות חזקה.עד לא מזמן הייתי הרבה יותר חזקה.וקשה לי שזה מה שקרה פתאום.שפתאום הכל השתנה.שעכשיו אני מבינה מאיפה הכל מגיע.וכואב ככ שהגעתי למצב הזה.מצב שלא הייתי רוצה ככ להיות בו.אבל אני מרגישה.מרגישה שכל רגע עכשיו ככ לא סתם.ככ מדוייק לי.כי..ככה.כי זה באמת מדוייק כל מה שקורה פה.וה' יתן לי גם כוחות להרגיש שאני חזקה.כי אי אפשר שלא אהיה כזאת.כי אבא לא רוצה שאהיה חלשה אז אין סיכוי שאני חלשה,לכן אני כן חזקה.אבל צריך להרגיש את זה גם.לפחות עכשיו אני יודעת.ואבא נותן כוחות.אבא נותן כוחות לעבור כל דבר שיש לי.

והכל יהיה בסדר.אני צכה לאפשר לזה לקרות.

ולמרות שכבר הותשתי מהעבודה בחיים פה,אבא לא ייתן לי להרים ידיים.אני יודעת.

(?)

אפשר מילות טובות לחמם לי את הלב?אני צכה קצת כאלו.

(והיא שמעה את זה והתחילה לבכות.)

ותודה אבא שפתאום אני חושבת טיפונת אחר.פשוט תודה.אבל אוף דיי אני עדיין מרגישה חלשה ולא טוב לי להרגיש ככה.וקשה לי ובאמת ש,אוף.אני לא מרגישה כוחות בכלל.ולמה ולמה והכל מבולבל.וזה לא כיף שמחייבים אותי.וזה לא כיף לא להיות בפנימיה בגלל זה.

יש בי פחד ממחר.
עשינו טוב. אני מקווה.

וזה כואב שאולי דפקנו לה את זה. אולי את הסיכוי שלה להנצל.


ואוטומטית הכל מתקשר.
באלי להקיא את הדבר הזה. להקיא מהעולם.

פפ יהיה טוב?
הלוואי.

אני צריכה חיבוק,
חזק חזק חזק.
אולי זה יצליח לאפס הכל.