פורום ריק ומוסתר (עמוד 522)

הכאב האישי הזה
הכאב בגוף
הכאב בנפש
הכאב בנשמה
רוצה תרופה אמיתית
כזו שתרפא הכל

חבל שזה לא ככ מתאים
אוף.
רציתי.

עושה טוב לדעת שהם לא שכחו אותי אפילו אחרי שנים
אפילו ניזכרים מידי פעם

(היה טוב לדבר איתם.)

בכל רפואה, כמו בחיים, יש שלב שבו הכל נראה יותר גרוע מהמחלה. הדרך לניקוי גורמת להוציא את הרעלים. אח.
מרגיש לי חזרה לעולם של פעם, עולם מסוכן ומרדני.

ילדות בצמות וריח של שמרים יורדות במדרגות מולי ואני אין לי שם וצורה וריח. אני רק אני.
אני לא שומרת כבר.
מחזרת אחרי סיגריות מסריחות שעושות לי לנשום ולשאוף, כאילו כדי להכריח אותי לבצע את הפעולה הכל כך פשוטה הזאת. נשימה. נשיפה.
(לא שומרת נגיעה.) פאק. מטומטת.
לא שומרת על התודעה. הנה, כותבת פאק. (פאק.)
לא שומרת על טוהר המילה. לא שומרת על טוהר המחשבה. לא שומרת על טוהר.
ילדות עם צמות שמורידות סירים עם ריח של אבקת מרק. אל תסתכלו עלי. אני כלום.

אני אוהבת לצרוח, אני שונאת לצרוח, אני שונאת שילדות בצמות עם סרטים ורודים שומעות את הצרחות שלי.

אני אוהבת אנשים מיואשים. אני אוהבת אנשים. אני אוהבת ש**י צוחק על אתיופים ושונא שאחרים צוחקים, אני אוהבת את.הגאווה הזאת. של הכלום.

אין לי מסר, אין לי מה לכתוב. אבל מלא מילים מפוצצות לי את השכל. לא כתבתי איזה שנה. איפה אני ואיפה אני. אין ריכוז אין ריכוז אין ריכוז.

כל אבן התחילה בגוש קטן שהתגבש. וגושים קטנים אפשר לפורר בקלות. את הבבאובבים צריך לעקור מיד, אחרת לא יהיה לך ברירה, תצטרך לנדוד לעולם אחר.
בעולם אחר יכול להיות שאין ילדות עם ריח של שמרים ואנשים בשחור לבן שלא מסתכלים עלייך כי את אישה.
די כבר עם הקטנוניות הזאת. די. באיזה צד את.

בעולם אחר יכול להיות שיש אהבה שלא נשברת, לב כזה בצורת לב. פשוט כמו שהוא.
יכול להיות בעולם אחר שאת שולחת הודעה למישו שהתגעגעת אליו, והי, הוא גם עונה. אולי. אולי בעולם אחר. בעולם בלי באובבים.
בעולם שלא מסתכלים עליך כמה אתה לובש וסך מראה פניך.
איפה הילדה הזאת עם הריח של השמרים בידיים שהייתי. לעזאזל.

בכל רפואה, כמו בחיים, יש שלב שבו הכל נראה יותר גרוע מהמחלה. הדרך לניקוי גורמת להוציא את הרעלים. אח.

ואני תוהה מה עדיף
שיהיה לי כוח רצון, או היכולת להתנתק מהרצון
ואני תוהה אם אני זו החלשה או שפשוט האדם שמתמודד מולי
(ובו בזמן, איתי, יד ביד)
חזק יותר
חזק ממש

ויודעים, זה יכול להיות נחמד, שהשותף שלי בעל כוחות יוצאי דופן
זה באמת שווה, אלא אם לפרקים כל ההתמודדות הזו היא מלחמה
כל זמן שאין רגעים בהם אני האויב
כל זמן שזה לא גורם לליבי להתרחב אף יותר
לאהוב

ואני מאוכזבת מעצמי על שחשפתי את עצמי 
על מעט הפרטיות שנאבדה לי ויכולתי להציל
על הספקות שהם ארוחת הבוקר שלי במשך
דף שלם
ואני רק רוצה לומר
אולי באופן אישי
אולי ממש
שזו אני אחרת
שאני כאן ברגעים של קושי ובדידות
שההקצנה היא כדי לתאר לאנשים שלא חווים את העולם כמוני
ואולי הם כלל לא חווים את העולם
אי רוצה שיהיה חזק בשביל שנינו ויפסיק להתאכזב
ויפסיק לפתח ציפיות או להחריב כאלו
כי זה נגמר
נגמר
 

 

 (א)                                             (א)

שיפסיק לספור את המיליםשירים שלי ויתנדף
כי יש כ"כ הרבה יותר טוב ממני
והמציאות הרבה יותר שחורה בד"כ
ממקום הספציפי הזה
מפה
מנקודת המבט של אותה הדמות שיצרתי לי


אני רוצה שהכל יגמר באמת
ולהפסיק ליפול בחוסר ההחלטיות שלי
בחוסר... כח הרצון
בחוסר הכוח
ובכלל, בד"כ ללב אין שום רצון מהסוג
הלוואי והוא לא היה רוצה כלום
הלוואי והיה יכול להתנתק
לברוח מחיבור
ממ-


אז הלוואי שרק ידע
גם אם זה רק חוסר פניות 
אני גאה על כח הרצון,על היכולת

כי הוא מחזק אותי
באופן אישי
 

 

שלום.)

 

רק שלא תעשה תשטות של החיים שלה!

היו ימים יפים
אולי יבואו עוד כאלה..

איזה 

יום

שמח 

לי

היום

 

פתע

בא

אורח 

לי

היום

 

-------------

 

תראה

ותשקיף

(אל)

דרך

המלך

יודעת שזה נכון לי ומה שעשיתי זה טוב האמיתי. קשה!!!

כולנו מסובכים
מתוסבכים על כל הראש
באמת, כולנו.

ועם זאת כולנו פשוטים
הכי פשוטים שיש.

אנחנו צריכים ללמוד לזהות אותה,
את הפשטות הזו.
היא קיימת,
רק צריך לפקוח עיניים ולהביט.

הפשטות היא אנחנו
אנחנו הפשטות.

לפעמים אני מתעקשת להסתבך
סתם, באמת שסתם.
אבל הדרך הפשוטה
היא הדרך הנכונה.
(ברוב הפעמים..)

אז נכון,
בסיבוך שלי
אני מופרעת
אני רעה
אני שונאת
אני מורדת
אני המון דברים.

אבל,
בפשוט שלי
אני אדם.

פשוט אדם.


בפשוט שלי,
אני אני.


(תודה עלייך ילדה)

(2004)חבלי משיח
נעמי שמר
מילים ולחן: נעמי שמר


כאשר אני הולך
בלי אין ובלי אן
על ליבי כמו קמע
יש לי כל הזמן
שיר קטן, שיר קטן.

חבלי משיח הנה זה בא
חבלי משיח הנה זה בא
חבלי משיח הנה זה בא היום
הנה זה בא היום

יש כאלה ששרים
מעבר לדממה
שפתיהם אולי אינן נעות
אבל קולם
ישמע, ישמע.

חבלי משיח הנה זה בא...

לפעמים אני סופג
מכה אחר מכה
וכשרע לי וכשמר לי
אז אני דווקא
שר לי כך, שר לי כך.

חבלי משיח הנה זה בא...

אם אגיע אל הבית
אצל הברושים
מישהו יגיש לי מים
וככלות כוחי
עוד אשיר, עוד אשיר.

חבלי משיח הנה זה בא...

המים גועשים
המים קוצפים
החיים רועדים
החיים מתנדנדים
והנמל הבטוח הזה לעגון בו כל כך חשוב
תודה ה'

יש בי כמיהה להיות
להרגיש
לחיות
באמת
הדופק דופק
הלב מתכווץ מתרחב
אבל
אני נצבת מנגד
בשולי השמים בלילות

הרגע הזה שאתה רוצה מישהו שיבין אותך. ואין
מישהו שיקשיב רק לך. ואין.
מישהו שיהיה בשבילך. ואין.

יש חלומות שמתגשמים
ויש שלא.

תמיד היה ככה. מסובל כזה. לא פשוט.
כשהיתעקשתי ולא וויתרתי. רק פגעתי.
כשברחתי והסתתרתי. פגעתי בעצמי.
כשדיברתי אמת. הם פחדו ממנה.
כששיקרתי, כאב לי בלב.
כששנאתי, למדתי לאהוב באמת.
כשאהבתי, נפגעתי מזה.
כששתקתי, לא הבינו מה קרה לי.
כשדיברתי, רק העירו לי כמה שהשתנתי. ושזה לא אני.
כשבכיתי, נבהלו ורצו לעזור. אבל כבר לא נתתי.
כשצעקתי בלי מילים, לא שמעו.
כשעזרתי, הרגשתי שאני נגמרת.
כשהקשבתי, הרגשתי שאני הולכת להתחרפן.
כשלא ההיתי, חיפשו אותי.
כשההיתי, התעלמו ממני.
כששמחתי, שמחו איתי ביחד.
כשהתעצבתי, רוח קרה נשבה ממני. לא התקרבו אלי.