הזוי ככ. זה פלא.
אבל מרוב שזה מיוחד. זה מפחיד .
יותר מדי לבד
והרבה יותר מדי הבטחות לטוב.
זה לא הוגן😞
לפעמים אני תוהה למה אנשים כ"כ העריצו את אלה שמסרו את נפשם וקפצו על רימון, או הגנו בגופם,
או היו הראשונים הנכונים למסור את חייהם.
מה הביג דיל.
הרבה יותר קשה וכואב להישאר מאחורה,
הילד שנשאר בחיים.
אלוקים,
אל תיתן לאנשים להיחנק מהבדידות ומהכאב
תהיה טוב ואל תאכזב, ואל תבגוד באמונה הזו שכולם מחזיקים
שבסוף- בטוח יהיה טוב
הלב שלה צועק.
היא אומרת שהיא שונאת אותו.
בתת מודע מתחננת שיבין,
שהיא אבודה.
שהיא כן יכולה לאהוב אותו,
ואולי הוא אבא טוב,
אבל שלא יכסה את זה.
והוא אבא, אז אומרים שהוא מבין הכל.
היא טיפה חולקת על זה.
לא מרגישה שהוא מבין משו.
בטח שלא אותה.
שוב היא לבד.
בזמנים הטובים עוד התפללה שכשהיא תהיה לבד תוכל להרגיש את אבא.
אוי, אבא.
כמה זמן היא לא הרגישה אותו.
שכחה כבר ממנו כמעט לגמרי.
וכמה שהתפללה שיעלם,
הוא נשאר.
אבל בטיפות.
רצתה שיעלם,
עכשיו רוצה לבכות.
השאלה אם זה באמת עוזר לי
שבמקום להנות סתם חשדתי. ובאמת סתם כי לא היה במה לחשוד
להיות מתוסכלת כי מה שיהיה זה לא הכל באחריותי ואני לא שולטת על הכל
רצית?? ואללה קיבלת! רצית משהו מעניין ואללה ה' נתן לך איזה גבר אבל זה לא באמת מה שאת רוצה נכון? יופי. עכשיו את שוב בדיכאון? יופי פשוט יופי כל הכבוד לנו ממש התקדמנו חשבתי שתלמדי מטעויות אבל ואללה לא.. את לא לומדת. מה נסגר??? תפסיקי!.. תהני מהשקט! מי צריך אותו? תמסטול הזה? אפחד לא צריך אותו ואללה שיילך ויהנה מהחיים שלו זה לא קשור אלי וזה לא אמור להפריע לי ואני אמורה כבר לשכוח מהחרא הזה. חלאס. די. חלאס.
אושפיזין מהירח