עיניים עגולות ותמימות להחריד,
מישירות לי מבט אינסופי.
שאלה מתנוססת
בזווית העין,
במקום הדמעה המתמוססת.
ואני, פוזלת הצידה,
שלא תראה דמעותי,
הנוזלות עם חייך,
נספגות בחול של שעון החיים.
אך יש המבט הזה,
שהלך ונמוג
מעבר לערפילי כאב הגוף,
ותהומות של כאב הנשמה.
הוא שותק
אך צורח
בדידות קיומית,
כמיהה לשלווה וחיבוק.
חיבוק של כאב.
של אמא.
והבכי נשטף ממך בלי קול,
רק פניך מיוסרות וזועקות.
איכה.
חיי.
איה.
לו רק היית יהודי.
הייתה לך שנה של יהודי. שנה של יהודי.
טעטע!! תן לו עוד קצת. בבקשה!
שן פיראז. שן.
לפני שיבוא המוות,
לפני שנת הנצח.
פיראז. תעצום עיניים. לא יכולה עם המבט הזה.
תפתח!! יש לי רק עוד שנה לראות אותן פקוחות!
יש לך שנת נצח.
יש לי שנה פה איתך. הלוואי.
ועוד שנה,
אין מי שיזכור,
תינוק שנולד לחיי שנה,
ונמכר לחיי שעה,
וקיבלתי אני,
חיי נצח.
חיים של יהודי.
חיים בנשמת אפי.