)מזמור לאל ידיגיל?
מזמור לאל ידיאחרונהלא טוב היות האדם לבדו וכל זה..
אז זה לא פייר שאנחנו לבד כל כך הרבה שנים, שני עשורים שלמים ++,
עד שנמצא את האחד שיהיה שלנו ואנחנו שלו,
זה שיקשיב לנו, שנעניין אותו באמת,
שירצה לשמח, ולחבק, ולאהוב.
😭
בינתיים אנחנו סובלים פה, הלוווו!!🥵🥵
אז מה הקונספט,
חשבתי שכשאני אהיה גדולה ומבוגרת ומחושבת וכל זה,
אני אקים ארגון,
שפשוט יעניק את האפשרות להיות אוזן קשבת, חבר בוגר לכל הנוער שרק מחפש את זה.
משהו על הרצ. של חברים מקשיבים,
אבל לא חייב שיהיה שם את הפאנץ' של התייעצות שאלה תשובה.
פשוט מישהו שיהיה שם, שיקשיב. חבר בוגר.
בכל אופן ילדים אני לא מביאה כשהעולם נראה ככה.
תעדכנו כשמשתפר משהו בנידון.
תודה מראש.
ואני עצבנית הערב.
הלוואי שהייתה לאדם יכולת לעשות קולות של חיות,
אבל באמת.
כאילו משו כזה שכשהוא מרגיש צורך אמיתי לנבוח בכעס, הוא יוכל לנבוח ולא יכאב לו הגרון.
וכשהוא רוצה לצרוח, לשאוג, הוא יוכל ללכת לאיזה מדבר ולשאוג שם,
כמו אריה זועם,
והשאגה שלו תישמע, תהדהד.
או היכולת ליילל את הכאב, כמו חתולה,
יש צלילים שאני מרגישה שאם הייתי יכולה להפיק הייתי מצליחה לשחרר יותר את הכאב/הרגשות השונים.
מצד שני, אנחה שוברת חצי גופו של אדם וזה..
מחריד ומדהים איך שכולנו פה מסתובבים עם שקיות, תיקים, מזוודות, משאיות של כאב.
דברים קטנוניים, עלובים, פתטיים כמעט, אבל צובטים את הלב, מעכירים את השמחה ואת האור בעיניים.
