אין לי איפה לכתוב לך אבא אז אני כותבת פה.
נעלמה לי המחברת,יש רק את המחברת שלה שצריכה להתמלא
בחלומות מתישהו.
אלול תשעט,אלול תשפ.
אני אוהבת את היכולת ריפוי הזאת שהטמנת באנשים.
אוהבת אבנים,בעיקר צבועות,בעיקר עם מילים.
אני אוהבת שהלב הוא המקום שהכי שווה לתעד בו דברים.
אני אוהבת את הפינה החדשה הזאת..
יש פינה שאליה בורחים כשהמחשבות מפוזרות ויש פינה שאליה בורחים כשהמחשבות מעט שוקעות וצריך להחזיק אותן חזק ולא לתת להן ללכת.
אני אוהבת את העץ הזה.
אני אוהבת שקט ולשמוע רק אותך,אבא.
אוהבת לדרוך על אבנים ולחייך סתם כי זה מדהים לדרוך על אבנים ולדמות את הדריכה לדריכה על קשיים קשים כמו אבן.
אני אוהבת להתגבר על קשיים.
אני אוהבת את הראייה של הבעל שם טוב,שכל דבר שיהודי רואה או שומע,הוא צריך ללמוד מימנו הוראה בעבודת השם.
אני אוהבת שאתה רופא כל בשר ומפליא לעשות,פשוט אוהבת את הפלאים שאתה עושה.
אוהבת את כוח הריפוי שבמילים,את כוח הריפוי לעצמנו.
אדם-לעצמו הוא רופא.
אני אוהבת לחבק עצים סתם כי הם עצים והם חזקים והם שותקים איתי ב"לדוד השם".
אני אוהבת שאתה אורי וישעי וגם כשאבא ואמא עוזבים אותי אתה המאסף.
אני אוהבת לרקוד,אוהבת להתבונן בעומק שלך,בעומק הלא נתפס הזה.
אני אוהבת לדמיין דברים מדומיינים,אוהבת שהדמיון זוחל למציאות.
אני אוהבת שמיים עצומים,כאלו שיודעים להכיל אותי.
אני אוהבת את המחשבה שיש מי שיכיל אותי איי פעם עם כל השריטות שלי והיציאות שלי והדברים המקושקשים לידי.אני אוהבת את זה שהוא יכיל לי את הלב,ירקוד כשצריך ויאזן כשצריך.
אני אוהבת אהבה,אוהבת להסתכל עלייה,אוהבת שהיא כבר לא יורקת עלי.
אני אוהבת מגלשות ואוהבת לרוץ ולהיתקע בקיר ואוהבת להתנתק כדי להתחבר לאדמה.כן,אני אוהבת אדמה.
אני אוהבת ארון ועוד ארון וכיסא ושולחן וגג ורעפים וקירות,משהו כזה שיוצר בית.
אני אוהבת שלט על הדלת בצורת לב,אני אוהבת שאנשים יודעים שהבית שלי זה בית הבראת לבבות.
אני אוהבת את הפסוק "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם",אני אוהבת שאפשר להתבונן.
אני אוהבת שאני לא נרתעת כבר מכאב.
אני אוהבת יציבות,אוהבת חוסר יציבות.
אני אוהבת שקט,אני אוהבת מלא רעש וילדים ואנספור כפות ידיים מלוכלכות בגואש שמופנות אלי.
אני אוהבת גרביים לא באותו צבע,אוהבת ילדים עם פיאות וגומות.
אני אוהבת טושים.
-
ילדה של אבא