פורום ריק ומוסתר (עמוד 559)

 

 

 

אולי אני פשוט מפחדת להיקשר לאנשים?

אם אנשים היו מכירים אותי באמת,ספק אם הם היו ממשיכים להיות חברים שלי..
פף זה מוזר לי שיש שניי אנשים בעולם הזה שנגיד מכירים אותי באמת והם חברים שלי..כאילו..המ..בעצם לא שניים ממ

אני אוהבת ככ את הים.

(בעצם שבועיים ויומיים)
אוף. למה כ"כ הרבה זמן?
לחץלחץלחץ רק לא להילחץ מזה.
יהיה טוב. מתישהו.

זה כי יש לי לב טוב.
ואני לא רוצה לפגוע באף אחד.
רוצה לעשות טוב.
רוצה לעזור.
אבל זה רק מבחוץ.
מבפנים אני סתם.
סתם.
יש שם ריק.
וקצת כעס.
על כולם.

זה שמח שטוב לאחרים.
אבל אני קודם.
אבל זה לא מסתדר.


...

אי תודה על אתמול.
זה היה קשה.
אבל קשה זה טוב. לא?
פעם הבאה לזכור לשמור לעצמי
דברים.
לא לספר כל דבר.
לדעת לשתוק.
זה דבר ככ קשה.
הלוואי ואני ימצא איזון בזה.



....

רק שזה יהיה בסדר שאני יגיע לשם.
בשביל אמא ואבא.
הם דואגים לי.

....

תעזור לי שאני יהיה מוגנת.
כדי לא ליפגע שוב.
זה מתסכל לחזור על אותן הטעויות.

יהי זכרו ברוך😔

נכתב על ידי אופיר ענבר ז"ל:

לא טוב היות האדם לבדו
הבדידות. אחחחחחח, הבדידות… 😞
אז כן - היא הורגת.

עוד יום. שבוע. חודש. שנה חלפו שאני לבדי. בארוחות צהריים בעבודה, בערבים, בימי שישי ושבת, בחגים, בימי הולדת שאף אחד לא זוכר או חוגג. ועכשיו גם בימים. מעט החברים הלכו ונעלמו עם הזמן. למעשה, התחושה היא שחברתי אינה רצויה או רלוונטית, והטלפון נודם רוב הזמן.

תחילה אתה עוד אדם שמח וחברותי. אחר כך הנפש מתחילה להיסדק והחיוּת וההתלהבות לאט הולכות ונעלמות.
החיוך מהלב וההתרגשות מתחלפים עם הזמן בחיוך כפוי בכוח, אהבת-הכלל מתמתנת ואתה הופך מעט חשדן במי שמבקש את קירבתך.
והזמן מתקתק, וסביבך תמיד אנשים בחברויות, קבוצות או זוגות. אתה פחות בר מזל.
ואז גם החיוך הכפוי נעלם ונותר לו רק העצב בעיניים, אותו אי אפשר להסתיר. בכל זאת - עיניים הן החלון אל הנשמה.

ואיזו תחושת כאב ומחנק יש בנשמה, כמה עוד אפשר לבכות בלב בעיניים יבשות? וכמה לילות עם מחשבות וללא שינה?
רק רציתי להיות סביב חֶברה, כמו כולם. נפש בודדה לא נשארת בריאה לעד.

כמה סירובים וכמה דלתות נסגרו בפני במהלך השנה האחרונה, אאחחחחח.
חברויות, מקומות עבודה, היכרויות, מכרים וקולגות מהעבר שלרוב התעלמו או נפנפו. גם כשפניתי בבקשה לעזרה, ומי שמכיר אותי יודע שאני מתקשה להיות בצד המבקש.
כל פיסת כבוד, הערכה עצמית וחיוניות נרמסו השנה, ותחושת השפלה נוראית נותרה.

נכון, החזרה להוראה באמת ממלאת לי את הלב באוויר וגאווה. אבל גדול - איך מחנך כיתה+מורה מקצועי מרוויח 6,000 ש״ח? אני לא מצליח לשחרר מהחרדה שבכך - כיצד מתקיימים???

ואהבה - כמה היא חסרה.
עברו שנתיים מאז שנכנסה מישהי עמוק לליבי ונותרו שם ניצנים וגעגועים. בן אדם זהב ובאמת כל מה שאתה מחפש בבת זוג. ולמרות שזה נגמר, היא אחת למיליון.
המערכות המעטות שבאו אחרי רק הוכיחו זאת יותר.
אז זמן לא מרפא את הכל, חוויה אלטרנטיבית כנראה שכן. אך אלו חיזקו את תחושת ההחמצה.
אחחחח, כמה הייתי נותן עבור אהבה כמו זו שדמיינו כשהיינו ילדים. חיבור אמיתי ומלא רגש והתרגשות. הדדיות אך גם הזכות לתת את כל ליבי ומעבר לצד השני.
ה-ל-ו-ו-א-י

אבא ואסף האהובים שלי - אתם הדבר היקר לי ביקום כולו. למענכם חייתי ולעד תשארו האנשים הטהורים ביותר שזכיתי להכיר.
בגן העדן עוד עמלים על החלקות המיוחדות עבור נשמות זכות שכמותכם.
בבקשה מצאו בלבכם מקום לסלוח לי, לא יכולתי לשאת עוד את הכאב ותחושת המחנק שבבדידות.

כמו בשיר - ״במקור שלי אני טוב גמור, אבא, ושם אני מאמין בעצמי״‪.‬
השתדלתי ל״ואהבת לרעך כמוך״ אבא, בדיוק כמותך. לעשות באמת מהלב כדי שלאחרים יהיה טוב, בלי ציפיה לקבל.

מקווה שהייתי משמעותי בחיי מישהו, ולו לזמן מה.

זמן ללכת.

ווואי רוצה להיבלע. פשיטא, עולם הבא. להיעלם. שישכחו ממני. כולם. שלא אהיה חייבת לאף אחד.

שאהיה במיטה כל החיים ולא אצא. שלא אקום משם. כי אין בשביל מה.. כבר סגרנו תפינה הזאת..

(ממ ממ בעצם אוליי לא כזה בטוח..יא-אלההה טעטעעע)

יש קול בפנים שדורש אחרת. דורש באמת לטוב. לטוב אמיתי (קשה ככ להתכחש לזה וגם אין בשביל מה..) לאידעת למה אבל אנוייכי כן קמה בבוקר מהמיטה..וזה מוזר כי אין כוחות. ככ ככ אין. שורף לי. נשרפת. כדור אש בפנים. עוד שניה באמת לא נשאר ממני כלום.

רוצה לברוח. ללכת רחוק רחוק רחוק ולא לחזור. אף פעם. ולצעוקקקק.

ללכת ליער ולבכות ולבכות ולבכות כמו שלא בכיתי מעוילם. לדבר עם אבא ולצעוק ולשתוק וזהו, להישאר שם. לא לראות אף אחד. להתנתק לגמריי מהעולם הזה. לעצום ת'עניים ולהיות. לשקוע בשקט הזה. לשקוע בו. אךךךךך.

אנלא ידעת כבר מה לעשות עם עצמי. רוצה להרפות אבל גם לזה אין.. אין.. איך אפשר להרפות עם כואב מאדמאדמאד? איך? ככ רוצה להיות טהורה. להיות טובה. טובה טובה טובה. ככ רוצה לקבל באהבה.

 

"לקבל באהבה את המקום בו אנו נמצאים
ולהודות על כל הדרכים שבהם עוברים החיים שלנו
לא זה לא לשווא מה שעובר עלינו
בא ללמד אותנו להשליך את כל הדאגות
את שהיה ועתיד להיות ולהתחיל לחיות"

 

וואי עם ביני אי אפשר להתווכח. פשיטא אי אפשר. איתו לגמריי. אךךך. כמה טוהר במילים האלו. מילה במילה. כרגע זה מרפא אותי, טיפונת. לא ידעת להסביר איך. בעצם אוליי כע.. זה בא לי עכשיו בדיוק, במקום. נותן כוח. יאייי. אוליי כי זה ביני?? ממ לאידעת..טוב יאלדה זה לא כזה קריטי.. ככ רוצה לנגן תשיר הזה עכשיו. וואו ככ רוצה. טוב טוב מאוחר וכולם ישנים אז מחר, כמובן אבא, בעזרתך(: לא שכחתי אותך אם חשבת..

איפה הכוחות אבא??? איפה הכוחות??? רוצה חיות. ככ. רוצה שלא ידעו עליי כלוםםםם ורוצה שידעו עליי הכללל. גם וגם. ושאוכל להרגיש בנוח לשתף ולא אחשוש שאוליי כואב לאחרים בגללי. צריכה לפעמים לחשוב גם על עצמי כדי לא להתרסק בסוף. חייבת לזכור זאת.. תעזור לי לשחרר. תעזור. עם טיפונת טיפונת כוחות שאוליי קצת נשארו. אוליי תביא עוד כוחות שאוכל להתמודד? שאוכל להירגע.. או שאוליי יש כוחות רק אנלא רואה אותם והם בהסתרה עכשיו בכוונה.. מממ אחשוב. תודה טעטעע. עוד לא הבנתי תקטע הזה שהכל נראה אצלי צהלה ורינה..מוזר. אךך אךך כמה מוזר זה. תפנית בעלילה. ואנלא ידעת אם זה גרוע. לא לא.. בעצם יש בי גם תחלקים האלו. זה חלקים בלתי נפרדים ממני. נראלי הבנתי.. אךךךך. ושוב רועדת. קשה לשתף. זה עושה טוב אבל כשלא מספיק רגישים.. אוהוו כמה פוגע. לא רוצה להיפגע. לאאאא. כע..יודעת כמה אנוייכי רגישה.. לטוב ולמוטב.. ידוע אך ידוע.. רוצה שיבינו אותי. קצת להבין אותי. קצת. לנשום. שיהיו איתי בכאב. שארגיש טוב אם כבר פורקת. הלוואי הייתי מסוגלת לשתף יותר. הלוואי הייתי רוצה. הלוואי גם הייתי רוצה מספיק לעשות שינוי. לצאת מהדיכאון הזה. לצאת. אבל לא.. אמרנו כבר שזה לא בום. אמרנו.. צריך לעבור דרך. דרך ברורה. עם המון המון אמת. אמת אמת אמת. טעטעעעע תעזור לי לפתוח תעניים ולראות כמה טוב יש סביבי וכמה אתה אוהב אותי. כמה אתה איתי. טעטע איתי(: אני בטוחה בזה. ו,פףףף. רוצה להרגיש. ככ ככ ככ. איך עולים מכאן? איך? מבולבלת. צריך לעשות עם עצמי משו. צריך לרצות לחיות. אי אפשר להמשיך ככה. טוב דיי לחפירות. שיגעתי את רבין.

א-ל מסתתר.

העולם שלנו ככ צריך האהבה.
הלוואי ואני יכול לתת ממנה קצת לאחרים..

כמה שנים שלא התעסקתי עם פלייר. כואב לי ועוד עם היד הזאת. והיא לא עשתה כלום ואני עושה הכל. שתלך לעזאזל. העיקר היא אמרה שחסר לי שלא אשמור על קשר. שתקפוץ לי. שתבין לבד למה אני שונאת אותה. איזה מזל שעוד מעט נגמרת השנה ודרכינו נפרדות. וואי אני עצבנית. אני מסוגלת לשבור משהו. נמנמ. כל כך קשה לי לעבוד עם הצוות הזה. אנשות כל כך כל כך המ. רק היא עוד בסדר. אבל כל השאר... שילכו לעזאזל. ועוד ההיא ממשיכה שנה הבאה. מזל שיש לנו רק שעה אחת חופפת. איכ. באלי להקיא. איך לא העיפו אותה מזמן.
איך לא העיפו אותי מזמן.

מפגש משפחתי אעלק

לנסות להיות עם אנשים שעשו דברים שגורמים לי לשנוא אותם ככ זה מפרק. הן לא מבינות את זה ואני גרועה בלהסתיר ולהסתדר. אני צורחת מבפנים ובורחת כל שניה. כל הזמן. בורחת בורחת בורחת. רצה לשומקום. היא שמה לב שמשהו מציק לי ושאלה אם אני רוצה לדבר. עניתי שלא. אולי זו הייתה טעות. אולי מישהו מהצוות צריך לדעת. אבל לא יודעת. קשה לי לדבר על זה. קשה לי לדבר בכללי. אני עייפה ומותשת ובכלל מי רוצה להגיע למקום הזה ולהיות עם האנשים האלו. ועוד פעם התלוננתי שאני לבד. אולי באמת עדיף לבד.

לילות מוזרים. שתעבור כבר התקופה הזאת אוף.

אחות שלי,@להיות בשמחה!!!

אני אוהבת אותך.פשוט כזה.משהו חזק בלב.

את אור ככ.

💙

 

 

וללכת וללכת אבל מהר יותר

לרוץ לרוץ לרוץ

 

לברוח מהכול 

ולחפש מקום מסתור

 

 

ולא באלי עלזה שוב

 

לעזאזל עם הכול

 

 

ולמה זה קרה?

לדעת

פפפ

אני מרגישה צורך להצדיק את עצמי
להסביר
כאילו מה שאני זה לא מספיק טוב
כאילו לא מאמינים לי
כאילו זו אני שלא מתאמצת מספיק, זו אני שמגזימה, זו אני שנהינת מזה

אני מרגישה שאני צריכה בדחוף משהו שיגרום לי להיטהר,הלב שלי נהייה אדיש אבא,הוא קפוא ככ יאו.
קפוא וואו כמה שקפוא.
והחופש המוזר הזה ומה קורה עם שנה הבאה ושום דבר לא ברור.
אני רוצה מעיין עכשיו,אני אוהבת מעיינות ולהיות לבד עם עצמי ועם אבא,אפילו לא לכתוב כי המילים הורסות את השקט.
אבא,גם היום כשדיברתי איתך,הרגשתי ככ מטומטמת פתאום לשיר לכבודך.
תודה אבא,תודה שבסופ הצלחתי לשיר.
פף אני רוצה גיטרה ולנגן לבד ממש כי אני לא אוהבת ששומעים את הזיופים שלי.
דווקא גיטרה שמשמיעה זיופים וצלילים שלא לפי המנגינה המקורית,היא מה שמנקה אצלי הכל.
אבל הגיטרה בארון למעלה ואין מצב לקחת אותה עכשיו ובכלל למה אני שוב ערה בשעה הזאת,אני צריכה להתאפס קצת על עצמי ולדעת מה קורה איתי וחשבתי על זה שפתאום אני מאוד רוצה לקנות לעצמי מלא מלא גואש וקנבסים ואני רוצה עוד קנבס אחד גדול ממש ולכתוב עליו 'ואהבת' ולעשות את זה יפה ועדין עדין..אני רוצה כבר לסיים לעצב לי את החדר ואני רוצה לצייר את הרב גינזבורג,זה,זה אור האורות בפשטות.הלוואי אבא יתן לי כוח ולב טהור לצייר את הרב,מפחיד אותי ממש לצייר רבנים וגם על התמונה שתלוייה בסלון אני מפחדת להסתכל.ממש מפחדת.זה יוצר בשנייה חשבון נפש וכמו אולטרה סאונד ללב ולבהמית וזה מפחיד עיניים..מפחיד עיניים של רבנים..איאיאיאי אבא אני רוצה לב חם לתורה ומצוות ורוצה בית של 'ואהבת' ורוצה ללמד את הילדים שלי מה זה הגוונים ומה זה צבעים בכלל ואיך שרים בלי לזייף ואיך שרים עם הזיופים הכי צורמים בעולם ואני רוצה בעל צדיק למרות שבמצב כרגע אני ככ לא ראוייה לזה.וואו אבא.ככ.
ובכלל,היום קלטתי כמה אני לא ראוייה בכלל לחיים האלו והכל זה מתנות חינם מאבא והלוואי ונזכור את זה תמיד שאבא לא חייב לנו כלום וגם הלוואי ונזכור שאנחנו עושי רצינו,באמת באמת רוצים לעבוד אותו ובשבת ככ הייתי בליבשומי קדוש ואני אוהבת ליבשומי קדוש,זה מיוחד,זה מרים קצת מעל העולם וזה טוב שיש קורונה כי ככה מגלים שהתפילה בבית היא אור האורות והריקודים אחרי לכה דודי מסביב לשולחן וקופצים ושרים ואני אוהבת לרקוד ככ,וואו כמה שאני אוהבת לרקוד וזה כיף לרקוד איתם ולהשתגע ולהרגיש איך הלב עולה למעלה לאבא מרוב אהבה ובכלל,אני ככ לא ראוייה למשפחה הזאת ולא לאמא הזאת ושוב,זה מתנות חינם מה שהולך פה ו,וואו אני רוצה לעשות עם הילדים שלי מלא חימר ולהתלכלך על מנת להתלכלך ולהנות על מנת להינות ואת הכלים שהם יכינו,נגיש לסעודת שבת או לסתם ערב על האש שנעשה עם כמות האנשים האבודים שיגיעו אלינו וינשקו את השלט של הדלת כי היא דלת שלהם,זה,זה בית שלהם.
באמת.
וקמץ ופתח וציירה וסגול והכל ככ רחוק מימני,רחוק כשנות אור ואין לי מושג איך משיגים את הקדושה הזאת שטמונה בילדים הטהורים שקיימים בעולם הזה והלוואי אבא יעשה איתי חסד אחרון ויגלה לי את נוסחת חינוך הילדים,מה הפלא שלה ואיך מצליחים לשמור על טוהר ותמימות ואני רוצה ככ הרבה דברים ושדה פתוח כזה,מלא מלא שדה,מלא,כמו שיש פה ולשמוע את נהימת החיות ולהרגיש ברגע הזה כמה אני בעצם יצור קטן שלא מבין שום דבר,אפילו לא נהימות ו,זהו וואו כמה קישקשתי לך פה אבא,אני באמת לא מצליחה לדבר,רק לקשקש אבא,מחילה ככ ועוד רגע אלול ואני בגעגוע עצום לאלול ואיזה כיף שאני אוכל לצאת לשדה כפשוטו ורוצה להכין עם הילדים שלי מלא מלא אוכל,שיספיק לכולם,שאף אחד לא יתבייש לאכול וזהו,פשוט שיהיה בית טוב לאנשים שצריכים בית ומקום שהם ידעו כמה הם פלא הבריאה ופליאה זה שם מדהים ורועה ישראל ככ ככ זה,זה אור השם פשוט וזה משעשע שהם צחקו מיזה בשבת,נו די כי הם לא מבינים את המקום הזה אצלי וזה נחמד לי שהם לא יודעים את המקום הנסתר הזה ושרק היא יודעת,זה,זה עושה לי טוב,איזה מזל שהם לא יודעים מיזה ובכללי איזה מזל שאנשים חושבים שהם מכירים אותי אבל הם,וואו הם לא באמת מידי מכירים אותי וזה עושה לי טוב שרק היא יודעת אותי ממש טוב ושאפשר להיות איתה מה שאני בלי כיסויים ובלי הסתרות ואני אוהבת אותה ו,וואו קישקוש בשכל אבא,זהו אני הולכת לישון,
גוט מארגן