אוף
ממש בלון
שמתנפח מעוד ועוד
ונהיה יותר דק
עוד שנייה רק
הוא מתפוצץ
רק לנשוף
להוציא כמה שיותר אוויר
או להכניס
דיסוננס מוזר
..פצלשש/
...פצלשש/
כשאנחנו ילדים,
הרבה פעמים אין לנו סיכוי
אין לנו סיכוי להתנגד למשהו ממה שאנחנו מקבלים מההורים
אין לנו משהו אחר לראות
אין לנו עין ביקורתית מספיק
אנחנו פשוט
מחקים אותם
זה קצת חסר תקווה, המצב הזה
עד שלא נגדל אין לנו סיכוי להצליח להבחין
במקרה שמשהו לא בסדר
וגם זה, במידה שזה עוד לא השתקע אצלנו מספיק
הספקתי לברוח מזה, אפשר לומר
ראיתי
מספיק
בשביל להבין שזה לא בסדר
צעירה מאוד
בוגרת מספיק כדי להבין
לקחתי צעד אחורה
מרדתי בחינוך
הבנתי שלא. שלא אמורה להיות התנהלות כזאת.
וביחד עם זה
לקחתי על עצמי גם את ההבדלות
ההתנשאות, ההסתגרות, האדישות
או כל הגדרה אחרת שתבחרו
וזה כאב לי
אבל הייתי חייבת.
כשאתה גדל אתה מבין לפעמים שאם לא תזהר
מהר מידי אתה עלול למצוא את עצמך
הופך את זה מחיקוי של דמות בוגרת
לחלק מהאופי שלך
מצאתי פתאום את עצמי
פוקדת
סופרת
מוודאת
רושמת רשימות
וכבר כמעט אובססיבית
במזל, הבנתי שצריך לקחת צעד אחורה.
מידי פעם,
אני עוד מוצאת את עצמי נתקפת בלחץ
שהכל יהיה במקום
שהכל יישאר מסודר
שבשעות מסוימות הכל יהיה מושלם
אהבתי פעם לדמיין
שאני עושה הפתעה
אנשים הולכים
אני מגיעה
והופ
חוזרים ומושלם
הבנתי אחרכך מתישהו
שזה לא נצרך פה
יש מספיק הפתעות כאלה
אף אחד לא צריך עוד.
הכל הכבוד ממנו
הוא בעצם הכי מפחיד
זה אומר שאת עושה משהו טוב
טוב בשבילו
זה מראה שאת מאמצת שוב,חלק מהאובססיה.
בתת מודע שלי עם הזמן
התחלתי בכוונה לא להתעסק עם כל דבר שקשור
תמיד לעשות את הכל בצורה הכי לא מושלמת שאפשר
כל דבר שירחיק אותי מלהיות כמוהו.
זה כבר כמה שנים
אנשים תמיד איזה גבה מרימים
מחברות אחים ועד לזרים
בשאלות או בדיחות הם מתקיפים
קשה לפעמים להילחם
לברוח להתחבא,בתוך השמיכה להתמקם
להתעלם באלגנטיות משאלות בנושא
לדעת בתוכך שאת הסביבה אתה קצת דופק
אני רק אדישה,רק כלום.
צועקת אליכים בתוך המוח שלי
תתרחקו ילדים
לפני שתבלעו.
..דף תלוש
עוד שנה שאתה לא איתנו
ואני שכחתי.
אני זוכרת במדויק את המשפט שאמרתי לה אז מזמן (איכ לא רוצה להיזכר בה איפ)
אמרתי שאני מפחדת לשכוח אותו.
וזה קרה. איזה בנאדם נוראי אני.
מרוב עומס שכחתי
מרוב שאני סלפיש ועסוקה רק בעצמי אגואיסטית דפוקה
כןכן אני מתמודדת עם הרבה דברים וזה הגיוני כןכן ברור אני יודעת
שומדבר לא מצדיק את זה ששכחתי.
פשוט דפוקה אין מה להגיד
אין לי כח לעצמי ולחיים
..בנתיים פה
אני גרועה
פשוט גרועה
לא מצליחה בכלום
אין לי כוח
לא חוזרת לפה עדיין. אל תדאגו.מבולבלת מאדדדד
רק לרגע התגעגעתי למקום שהכיל אותי כ"כ
כשאין לי מקום אחר כזה.
המקום שהכיל אותי ברגעים הכי קשים שלי.
צריכה חיבוק.
למה במקום זה אני רק חוטפת סטירות???
אני בוכה הרבה כ"כ
ואף אחד בכלל לא מבין
זה לסובב את הסכין. באמת.
אמרתי שלא טוב- אז להסביר למה זה כן, זה הדבר הכי פחות חכם שיש לעשות בזמן הזה. באמת.
ולא. אני לא מנסה להזיק לעצמי.
זה בשביל לשמור על עצמי.
אולי כן תחזרי?טיטו
זה לא יכול להיות גרוע אף פעם...
ואם זה עושה לך טוב לכתוב פה בידיעה שאחרים אולי יגיבו אז תשקלי בחיוב, אני מאמין שכולם פה יכולים להסכים איתי נכוןןןן????
..מבולבלת מאדדדד
לא יודעת.
הפורום די שקט מאז שעזבתי ונראלי שלרוב האנשים זה די נעים ככה. העקתי פה מדי...
אבל תודה על ההרגשה שרצויה פה
...טיטו
מי שזה מעיק עליו אז כנראה שהוא לא אמור להיכנס לפה כי הפורום נראלי נועד לפריקטת לא? כתוב למעלה "הפורום ש(כמעט) הכל מותר בו" וזה כולל גם אם מישהו כותב הרבה...
...כדור אשאחרונה
אהובה❤️
..דף תלוש
אני יודעת שזו לא היא. אני יודעת.
אבל למה החרדה עולה
...טיטו
לאדם מערכי לב ומהשם מענה לשון
אז השם אתה יודע מה יש בלב שלי ומה אני רוצה יותר מכל דבר אחר, תעזור לי בבקשה שהכל יחזור לקדמותו תעזור לי שמה שיש לי בלב והרצון שלי יהיה גם שלה וישאר עם גחלת נצחית ועוד הכל יחזור בעזרתך אבא.
השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך...
..דף תלוש
להתחבק עם העבריינים
..אנונימי/-
באלי שיצאו הדמעות ויתגלגלו עד הסוף, עד שהלב שלי יתנקה מבפנים, עד שיהיה בי שקט מבורך של מחילה, מחילה על כל מה שקרה בשנה הזאת.
השנה הזאת הייתה יפה כל כך וקשוחה כל כך ואני לא מאמינה שאני במקום שבו אני היום.
אתמול בסעודה הוא סיפר את הסיפור, על אותו אחד שעשה פנקס חובות שלו ופנקס חובות של השם וזה הסתיים בפיטים. השנה אנחנו פיטים.
מתחילים מנקודת פתיחה חדשה.
בטלי לפרוק ולהוציא ולכתוב הכל הכל הכל
להוציא ממני
להוציא את הכאב, הדמעות, התסכול, התפילות, להוציא הכל
להוציא
..אנונימי/-אחרונה
תשכחי
זה לא טוב לך
..דף תלוש
When you don't know what to do with this excitement
I'm happy for her
I'm really am
But the thought of the wedding bothers me
Such a bad friend
Goodluck for us or something like that
...טיטו
התרגלנו לברוח
התרגלנו לשכוח
ניסינו להדחיק
ועוד היד נטויה
הפחד שלט כאן
הצדק מזמן לן
והרגש נעלם
ועוד היד נטויה
וביום השביעי שבת וינפש
רק אתה מול עצמך
מול בורא עולם
וביום השביעי שבת וינפש
תן ללב למשוך אותך
גם אל מול כולם
רק אתה עם הנפש שלך
--מחכה לרחמים~
אוקיי, את משוגעת
זה רשמית
כאילו מה חשבת לעצמך
מה
--מחכה לרחמים~
כאילו, למה היית סתומה
הרי ידעת שזה מה שיקרה
לא פעלת בתום לב
גם היא ידעה
אבל בחרה לסמוך עלייך
כאילו
מה
למה
רק שהוא לא ידע
--מחכה לרחמים~אחרונה
אבל את מבינה?
את מבינה שזה הכל בראש שלך?
שכל הפחדים וההפחדות זה את?
וכל פעם מחדש
כל פעם מחדש
את נופלת לזה
במבט לאחור את אומרת אוקיי היה כיף
אבל למה לא נהנית בזמן אמת?
כאילו, את מבינה שזה הקול שלך שאת מייחסת אליה?
תשתחררי תשתחרריייייי
...הרמוניה
מי אני?
חשבתי שעברתי את גיל ההתבגרות
אבל השאלה הזאת לא עזבה אותי
...טיטו
just stay alone
and not move at all
Maybe leave the fears too
What is certain is that my heart is full
In love
Just love...
L O V E
(and a little bit of longing)
#Big_miss
--מחכה לרחמים~
So alive
..דף תלוש
I hate to be between this two sides
I hate that I don't know where to put myself
.I hate politics at all
Just want a peace
Why it's so difficult