פורום ריק ומוסתר (עמוד 587)

ערכתי את זה.

אבל היה לי הרבה מה לומר.

(מספר מונה בנקבה...)

"ערב טוב יאוש, ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור, ומי בתור הבא..."

לפחות לה לא אמרתי בפירוש שתתרחק
הוא שאלתי אותה למה
נמאס לי לנהוג כמוזיכסט.

למרות שאני תוהה אם היא תגיב.

ואת- מקווה שאת באמת לומדת
כשאת לא כאן!

אני זמינה
תמיד
אוף

אני שונא להיות חייב לאנשים
(אפילו שלא ביקשתי את זה...)

ואני מעריך, באמת.

יום יבוא ואני אחזיר לכם כגמולכם הטוב.

ואם יש משהו אחד שנכון לגבי-
אני תמיד מקיים הבטחות.

לפעמים אתה בעצמך ילד

בשבת התעוררתי לקולות של קללות בחצר הישיבה.

 

 

 

אדם בשנות ה40 המאוחרות לחייו, נכנס כדי להסיך רגליו בתוך מגרש החניה (והורס חלק מהגדר במהלך הפריצה פנימה).

 

חבר שלי, שהיה במרפסת וראה אותו, ביקש ממנו לאחר מעשה לא לעשות זאת שוב.

הוא אמר לו שבגלל הקורונה, להבא, לא יעשה את צרכיו בתוך המתחם-

אציין שלא לגמרי הבנתי את הטענה.

 

אותו אדם נתקף בעווית הכעס, ולבש פנים חייתיות ביותר.

לא פסק פיו מלגרוס קללות, על הבחור ואמו.

(אין זה ברור מדוע זו אשמת הבחור, שהגעתו לעולם נעשתה מחוץ למסגרת הנישואין.

אפשר היה לתהות לרגע, שאדם זה נחת מימי המאה ה18,

אך שפתו הרחובית-מודרנית הסגירה את השתייכותו לתקופתנו).

חברי, אדם חמום מוח לא פחות, זרק עליו כיסא, שמפו ושוקו (הוא לא תכנן כמובן לפגוע בו באבקה, אף לא לביישו, אלא להטיח את הפלסטיק הנוקשה בגופו, בעדיפות לראשו.)

 

והנה אני מקיץ (כפי שכתבתי לעייל לקורא הנאמן עד כה, שהקללות נישאו ברוח עד פתח חלוני- נכנסו פנימה והלמו באוזני)

ואני, אין בליבי את הכוח, למשחקי כבוד וכוח. אני מסתכל על שניהם ומבטי מתעופף לו לכיוון הכביש-

מחשבות ברומו של עולם כמובן, לא בכדי לחפש עלמה צעירה, על אף שבזמן האחרון מחשבה זו עולה וגועה מפעם לפעם)-

בוהה במכוניות, ובילדים שמשחקים ותוהה, איך הצעקות העירו והסבו את תשומת ליבי מהחלום, אך היא אינה קוטעת את מחשבותי.

ונכנסים אנשים נוספים למבנה, ילדיו, הלא הוא מכרנו המקלל בראש חוצות.

והם משתתפים במסיבת המלך, והקללות אף הן כיד המלך כפי שיש לצפות מאנשי מעלה, ולכאורה, הצר שווה בנזק- האגו.

 

לא אאריך בדבר הסובב אותי מחוץ לגופי,

על אותן דיבורים זרים, סכינים, צעקות וקללות בדבר איברי האיש והאישה, וניפוץ בקבוקי זכוכית במוצאי השבת.

לא,

אך כל אלו ערערו את שלוותי.

 

ובדברי שלווה, אני הכותב מתכוון לתוצאה, ולא לסיבה שאולי תנחשו לנכון כרגש הפחד.

לא ולא, איני מפחד. לא להדקר, ולא לבקבוק זכוכית שתתנפץ בקרבתי, או תפגע בגופי.

אך חוסר השלווה פגעה בי. ובשעות אלו אערער בעניין.

 

לילה טוב!!

תודה כפרעות אם קראתם עד לכאן!

 

שמבוססת על כולם.

ומה היא אם אומר לכם
שאפילו לא ידעתי שזה הוא,
אה?!

אבל תמשיכו,
אם זה מה שעושה לכם טוב.
|מפטיר במרירות|



נ.ב וואי- כמה זמן לא השתמשתי במקד"ב
שבוע שעבר הסברתי לו בפייסבוק איך לעשות את זה
וזה היה מצחיק...

נ.נ.ב תקראו לי נוסטלגי, ואולי אפילו טיפש
אבל מקד"ב תמיד מזכיר לי אותה
היא הראתה לי איך לעשות את זה "במציאות"

נ.נ.נ.ב עכשיו אני תוהה האם הדף ניקים עדיין נמצא במרכזית
או שהועבר למקום אחר...🤔

יש פה עצלות, חוסר ריכוז והתמכרות ברמה גבוהה.

אפילו פה.

(חייב לציין שזה מפתיע אותי כל פעם מחדש.)

מנגד- אפילו ביישוב הארור ההוא
היו גם אנשים טובים,
כך שהכל אפשרי.




(ושם כמו פה יש נחשים שמתחזים לאנשים טובים-
ומהם צריך הכי להיזהר.)

מה זה לחיות בלי ממך
כמו לב
או יד.


כמו לאבד יד.
אולי אפילו יותר
כמו לחתוך את ליבך
בעודך בחיים
להשאיר אותך להלך
על פני האדמה
ריק
שיכור
מחולל
אתה סב סביב עצמך
מוקף מעגלים
מוקף זאבים
משחרים לטרף
אורבים בין הצללים
מחכים לשעתם שתגיע
שעת הדמדומים
בינות למשברי
הכישרון והחשיכה
בין שדי עבר
לשדי עתיד
ניצבת תהום
עמוקה מני ים
עמוקה עד להחריד
ואתה לוגם
לגימות עמוקות
מהשחור שחור הזה
שותה עד אובדן חושים
מתמלא אבל לא רווה
איפה זה כואב?!

איפה
זה
כואב?!

אם כי די חסר טעם כעת,
שרוקנו את תוכו מתוכן.

זה היה הזוי.

והחלום ההוא.
ממתי אני זוכרת חלומות בכלל.

היא.
עבר מלא זמן מאז הפעם האחרונה שחשבתי עליה.
מאיפה זה בא פתאום.

ופתאום היה איזשהו רצון פיצי פיצי אליה.

ה.ז.י.ה.
כבר אמרנו?


אני צריכה להתפכח דחוף.

או שבעצם להתמסטל.



וכל אתמול והיום לא הפסקתי לבכות.
אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. בפנים. פיזית ונפשית.

(לחלום ההוא
היה סוף טוב.

Maybe
?It can really happen

I want.
I really want.)

לא..זאת לא כבדות

זה כאילו אין תיאום בין הפיזי לנפשי

כאילו יש עומס ככ גדול בבפנוכו שהוא מכבה את הפיזי ושם אותו על אוטומט

 

ויש אנשים שמזרזים אצלי הצפה רגשית

ויש נושאי שיחה שגורמים להצפה

וזכרונות

יש גם דברים דוממים שעושים לי הצפה רגשית, חפצים למיניהם

ויש שעות, וגם גורמים כמו חוסר שינה אכילה ובדידות

 

ואיכשהוא השבת

|קובר פניו בידיו|

היה שילוב של כל הדברים שציינתי למעלה

 

וניסיתי ללמוד, ולדבר אל עצמי כמו שאני יודעת

אפילו ניסיתי להתבודד קצת, ושתיתי עשרות כוסות מהתה האהוב עלי

וקראתי ספרי נוסטליה אהובים (מה שהתברר כטעות טראגית)

ובמוצ"ש ברחתי לפסנתר לפני כל רשימת הדברים הדחופים שהיו לי לעשות

 

ואין לכם מושג כמה כבדה לי הנפש עכשיו

העצמיות שלי

 

ומילים ריקות של אנשים שהתועלת שיוצאת ממני גדולה מהכיף הפשוט של לאהוב מלוות אותי

קורעות לי צד קטן במאחורה של הלב לחתיכות

 

רק קטן

כי מחר אני קמה ליום חדש ויהיה טוב

אפילו שחופש

ואני שונאת חופש

ואני אבריק את הבית, לא באובססיה

ואצא לשדה הנטוש הזה עם הגיטרה

ואעשה לי יום כיף עם עצמי

 

ואז אני אקום מהחלום הנחמד והמנותק מהמציאות שלי

ואתחיל ללמוד באטרף למה לא חסר לי עבודות שבגללם הקדשתי לעצמי יום חופש

לפעמים אני מתישה את עצמי

 

יש לו היום יומולדת

חשבתי לכתוב לו מכתב אבל אני לא יודעת לכתוב בלי שהלב שלי יהיה בפנים וזו מתנה גדולה מידי להעניק לו

מתנה קשה מידי

 

מתי פעם אחרונה הענקתי למישהו את הלב שלי

לב כזה מקולקל שמוצף יותר מידי

שיש לו פינה קטנה מאחורה עם מלא חתיכות שנקרעו והודבקו ונקרעו והודבקו

לב כזה שמידי פעם דברים חסרי הסבר גורמים לו לדילוגים 

לנשימות כבדות ולאובססיות חסרות פשר

קצת מקולקל כזה

שכשמלטפים אותו בעדינות הוא מכה באינסטינקט עם סרקסטיות ציניות או חוסר טאקט מעורר רחמים

וכשמתעלמים ממנו הוא רודף

מקווה שישכחו מקיומו ובו בזמן ישלחו לו נשיקות של אהבה

 

לב כזה

שאוהב רחוק

אוהב לאט ובטוח

לב כזה שאוהב 

אנשים חסרי מנוח

דייי

 

 

אל תדברי עליו יותר

אם הייתה פה כרית הייתי זורקת עלייך עכשיו

 

אבל בדיוק היינו באמצע הרחוב

והיא צעקה

הילדה העדינה והמתוקה, המנומסת והרכה צעקה 

זה הצחיק אותי

הסיבה 

עצם הדבר

והעובדה שאני גרמתי לכך

 

זה כישרון דפוק לגרום לאנשים להתעצבן

אבל אולי זה היכולת להרתיח אנשים

בין טוב ובין לרע

 

וגם הטוב לא בטוח שהוא טוב

ושוב נתתי לזה להרוס

הוא מחלה.

שתדעו לכן.

תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך
אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור
אתה נוסע ונוסע במהירות האור
כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור

אתה מסתיר את המכות,
פצעים פתוחים וצלקות שלא הגלידו
אתה זוכר פרטים קטנים
שאחרים לפני שנים כבר שכחו
לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל
לפעמים אתה פוגע ביקר לך מכל
כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול

יש שם איזה שיא שאתה לא שברת
ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת
יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

הילד שם הוא איש אבוד
מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך
והוא נרדם ומתעורר
שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד
ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך
אבל קוראים לו לחזור,
כאילו יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור

אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור
יש שם איזה שיא ויש איזה כאב
ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

אלא שתיקה?