למה רק לי קשה כל כך
אנשים חזרו משם שמחיםמשיח נאו בפומ!
היי , זה מותר ככה.מיונזאחרונה
אל תשווי אותך אליהם.
משעשע עד אין קץ ההספקים של אנשים בחיים, לעומתי.סמטאות
לגמריבוז
אני כבר בשלב הגסיסה
תראי את עומר אדם...מזמור לאל ידי
שלא לדבר על מארק.
את מדברת עליה?הנורמלית האחרונה
פשוט התזמון...
גם
סמטאות
זה בהחלט הציף לי
ובכןהנורמלית האחרונה
ברשותך -
כל כך אבל כל כך לא... השגת הרבה יותר ממנה
היא לא השיגה, היא התגלגלה באומללות בחיים שהכתיבו לה. זה לא נקרא להשיג.
בטחון עצמי, הצבת מטרות ועמידה בהן ככל שזה תלוי בך, מידות, בחירה בדרך החיים - הם הישגים.
כל כך אבל כל כך לא... השגת הרבה יותר ממנה
היא לא השיגה, היא התגלגלה באומללות בחיים שהכתיבו לה. זה לא נקרא להשיג.
בטחון עצמי, הצבת מטרות ועמידה בהן ככל שזה תלוי בך, מידות, בחירה בדרך החיים - הם הישגים.
צודקת..ועדין,זלא רק היא אלא עוד דברחםסמטאות
והכל טוב, אנלא אומללה,
זה מצחיק אותי
זה מצחיק אותי
אין בעיההנורמלית האחרונהאחרונה
רק רציתי שיהיה ברור 
כאב של פרידהמשיח נאו בפומ!
&-_;"#@-##;:'_#&
אני צריכה מישהומשיח נאו בפומ!
היא אמרה לי שהיא ממש עייפהמזמור לאל ידי
ואז היא שאלה אותי
אם היא יכולה ללכת לישון
ולא לקום עוד,
לעולם.
אם היא יכולה ללכת לישון
ולא לקום עוד,
לעולם.
..רחל יהודייה בדם
כמה כואב... מקווה שלא אמיתי😶
הכל אמיתי.מזמור לאל ידי
חשבתי שכבר למדת להכיר אותי.
תכלס, עד עכשיו לפי מה שהספקתי לראות אתהרחל יהודייה בדם
באמת מאוד כזה מחובר למציאות גם בכתיבה, ובכל זאת ..
אימאלה!!!!שירשירית
מה??? מה קראתי עכשיו?? הכל טוב?
כן.מזמור לאל ידי
אני כותב מטפורות.
נשמע שממש כואב לך... 🥵שירשירית
בוקר טוב, ברוכה הבאה לפורום הזהwhith soul
כן, אה...מזמור לאל ידי
ואוווו ואוווו אין לי מה להגיב על דבר כזה כואב אמא!!בלונדינית עם גוונים
ממש. ה ישמורשירשירית
תבדוק עם עצמך אם אתה צריך עזרה טיפולית כלשהי. אתה לא אמור להרגיש ככה כאב..... זה נורא בעיניי. עצוב לי עליך
שבעתי פצל"שים הזויים...מזמור לאל ידי
סורי.
מה?שירשירית
חח, איזה חמודהwhith soul
אה?שירשיריתאחרונה
..דף תלוש
אלוהים מה כותבים
ומה קונים
אני בכלל לא רוצה שזה יקרה
אפילו אם זה אומר שהיא תהיה קצת יותר קרובה
היא לא עונה לי כבר שנים
וזה מובן בסך הכל
הרי היא
אבל די
אני לא רוצה
זה קטנוני
וזה אגואיסטי
וזה ילדותי
וכו וכו
אבלאבל
ולמה אני בוכה עכשיו לעזאזל
אני צריכה להפנים
זה אשכרה קורה.
ומה קונים
אני בכלל לא רוצה שזה יקרה
אפילו אם זה אומר שהיא תהיה קצת יותר קרובה
היא לא עונה לי כבר שנים
וזה מובן בסך הכל
הרי היא
אבל די
אני לא רוצה
זה קטנוני
וזה אגואיסטי
וזה ילדותי
וכו וכו
אבלאבל
ולמה אני בוכה עכשיו לעזאזל
אני צריכה להפנים
זה אשכרה קורה.
..דף תלושאחרונה
למה אני מגיעה לשעות כאלו.
אני מבולבלת וכואבת מידי.
Good night?
אני מבולבלת וכואבת מידי.
Good night?
..הר ומדבר
מוזר לי
ויש אנשים שמוציאים את הבלבול והלחץ שלהם עלי וזה לא כיף.
ויש אנשים שמוציאים את הבלבול והלחץ שלהם עלי וזה לא כיף.
\\whith soul
עבר עריכה על ידי whith soul בתאריך כ"ז בסיון תש"פ 08:52
עבר עריכה על ידי whith soul בתאריך כ"ז בסיון תש"פ 08:52
האנשים האלהLicorne
שאין להם כאב בעיניים
אני בוהה בהם ברחוב ותוהה אם זה מה שגורם לי לאהוב אותם או שזה בדיוק מה שחסר לי בהם
--Licorne
עבר עריכה על ידי Licorne בתאריך כ"ד בסיון תש"פ 18:53
CU
אני מכירה אנשיםwhith soul
שכל היום צוחקים, באמת מכל הלב
וכשהם רציניים אפשר לראות דוק דק של כאב
הם לא הולכים עם הכאב כל היום, הוא קיים איפשהוא והם חיים
אניLicorne
ויש אנשים שפשוט אין להם כאב בעיניים
באמת
זה מרתק
(גם אני)whith soul
באמת מרתק
..אהבה.
מסכנים.
מכאב גודלים. ולמות כמו תינוק זה עצוב.
מכאב גודלים. ולמות כמו תינוק זה עצוב.
אף אחד לא אמר שהם מתים ככהLicorne
הם כנראה פשוט עוד לא התחילו לחיות
את צודקת. אבל לרגע דמיינתי תינוק/ילדון/נער טהור שמת
אחד כזה שהחיים עוד לא תקפו אותו
וזה ככ טהור שזה עושה לי צביטונת בלב
ההשערה יפהwhith soulאחרונה
למות זה נעים?מיונז
אדע רק אחרי 120
מה שבטוח זה שלחיות ולמות יחד זה בכלל לא נעים..
לא, לא נכתב במצברוח מדוכא דווקא, אלא במצברוח שמאחל לעצמו להצליח לחיות ולא לשרוד או לחיות מכוח האנרציה ולכבות שריפות (שזה קצת כמו לשרוד)
מה שבטוח זה שלחיות ולמות יחד זה בכלל לא נעים..
לא, לא נכתב במצברוח מדוכא דווקא, אלא במצברוח שמאחל לעצמו להצליח לחיות ולא לשרוד או לחיות מכוח האנרציה ולכבות שריפות (שזה קצת כמו לשרוד)
למות זה כואב?!מזמור לאל ידי
"למות זה כואב?!"
דבר לא הכין אותה לשאלה הזאת, שאלה שניבטה מתוך עיניו של ילד קטן ותכול עיינים, הילד שלה.
"אמא, למות זה כואב?!" הוא שאל בשנית כשראה שהיא לא עונה.
היא הביטה בו, ילד בן חמש בסך הכל שכבר עבר כל כך הרבה בחייו הקצרים.
שוכב לו במיטתו בבית החולים, מלופף צינורות מכל עבר. מחלת הסרטן שקיננה זמן רב בגופו החלה לתקוף בעוצמה לפני כחודש, זה החל עם כאבים חוזרים ונשנים שחזרו על עצמם יום אחרי יום ונפתרו על ידי רופא המשפחה ב"זאת רק שפעת קלה" עם המלצה למנוחה ואקמולי.
אך ליבה- לב אם אמר לי כי משהו רוחש מתחת לפני השטח ורק מחכה לשעתו לפרוץ באחת לחייהם. היא לא האמינה כמה שהיא צדקה.
זה החל בהקאות בלתי פוסקות באמצע הלילה, תמר העירה אותה בצעקות "אמא, מלאכי לא נושם" כשהגיע לחדרו ראתה אותה מתבוסס בשלולית קיא, כחול כולו וכמעט לא נושם.
תוך כדי שהיא צועקת לתמר להתקשר לאמבולנס החלה היא לבצוע בו החייאה.
האמבולנס הגיע ביללת סירנה מבשרת רעות היא ראתה את הפראמדיקים שועטים אל הבית והיא צעקה אליהם "הוא לא נושם, מלאכי לא נושם" הם החלו לבצע בו החייאה מסיבית תוך כדי שהם מכניסים אותו לאמבולנס ומשם הם נסעו לביץ החולים.
ועתה כבר שלשה חודשים שהם כאן, נעים בין תקווה לייאוש ושאלה אחת של ילד קטן ששואל על כל העולם, שואל על הצדק ועל אלוהים, על נסתרות ועל לבטים, ילד קטן שמחפש תשובות לשאלות שאין להם תשובה.
היא אגרה את אחרון כחותיה וענתה לו" כשמתים חוזרים להתחלה, חוזרים למקור אל אבא שמלטף ומגונן עליך, מגיעים לעולם שאין בו כאב רוע או הסתר מגיעים לעולם שבו הכל נפלא וזוהר.
הוא הביט בה, דמעות נוצצות בזוית עיניו וכשלחש לה "אני אוהב אותך אמא, אני אתגעגע אליך" ידעה היא שאלו רגעיו האחרונים.
כשרכנה לנשק אותו בפעם האחרונה כבר היה מאוחר מידי.
ילד קטן עצם את עיניו בפעם האחרונה כששאלתו מוסיפה עוד להדהד בחלל
עולה וצוברת תאוצה משל הייתה כציפור כנף שאין לה סוף ואין לה התחלה
"למות זה כואב?"
דבר לא הכין אותה לשאלה הזאת, שאלה שניבטה מתוך עיניו של ילד קטן ותכול עיינים, הילד שלה.
"אמא, למות זה כואב?!" הוא שאל בשנית כשראה שהיא לא עונה.
היא הביטה בו, ילד בן חמש בסך הכל שכבר עבר כל כך הרבה בחייו הקצרים.
שוכב לו במיטתו בבית החולים, מלופף צינורות מכל עבר. מחלת הסרטן שקיננה זמן רב בגופו החלה לתקוף בעוצמה לפני כחודש, זה החל עם כאבים חוזרים ונשנים שחזרו על עצמם יום אחרי יום ונפתרו על ידי רופא המשפחה ב"זאת רק שפעת קלה" עם המלצה למנוחה ואקמולי.
אך ליבה- לב אם אמר לי כי משהו רוחש מתחת לפני השטח ורק מחכה לשעתו לפרוץ באחת לחייהם. היא לא האמינה כמה שהיא צדקה.
זה החל בהקאות בלתי פוסקות באמצע הלילה, תמר העירה אותה בצעקות "אמא, מלאכי לא נושם" כשהגיע לחדרו ראתה אותה מתבוסס בשלולית קיא, כחול כולו וכמעט לא נושם.
תוך כדי שהיא צועקת לתמר להתקשר לאמבולנס החלה היא לבצוע בו החייאה.
האמבולנס הגיע ביללת סירנה מבשרת רעות היא ראתה את הפראמדיקים שועטים אל הבית והיא צעקה אליהם "הוא לא נושם, מלאכי לא נושם" הם החלו לבצע בו החייאה מסיבית תוך כדי שהם מכניסים אותו לאמבולנס ומשם הם נסעו לביץ החולים.
ועתה כבר שלשה חודשים שהם כאן, נעים בין תקווה לייאוש ושאלה אחת של ילד קטן ששואל על כל העולם, שואל על הצדק ועל אלוהים, על נסתרות ועל לבטים, ילד קטן שמחפש תשובות לשאלות שאין להם תשובה.
היא אגרה את אחרון כחותיה וענתה לו" כשמתים חוזרים להתחלה, חוזרים למקור אל אבא שמלטף ומגונן עליך, מגיעים לעולם שאין בו כאב רוע או הסתר מגיעים לעולם שבו הכל נפלא וזוהר.
הוא הביט בה, דמעות נוצצות בזוית עיניו וכשלחש לה "אני אוהב אותך אמא, אני אתגעגע אליך" ידעה היא שאלו רגעיו האחרונים.
כשרכנה לנשק אותו בפעם האחרונה כבר היה מאוחר מידי.
ילד קטן עצם את עיניו בפעם האחרונה כששאלתו מוסיפה עוד להדהד בחלל
עולה וצוברת תאוצה משל הייתה כציפור כנף שאין לה סוף ואין לה התחלה
"למות זה כואב?"
נראה ליwhith soul
שזה כיף למות
אם היית בן אדם טוב
אני משתדלת
אני לא מפחד מלמותמזמור לאל ידי
רק ממה שיבוא אחר כך...
וזהwhith soulאחרונה
כמובן תלוי אם היית בן אדם טוב או לא
...פאטה מורגנה
עבר עריכה על ידי פאטה מורגנה בתאריך כ"ו בסיון תש"פ 20:09
...
מחר!התוועדות אנ"שות
יום רביעי, כ"ה סיוון, בשעה 18:00
שיעור תניא בזום 📖
שער היחוד והאמונה💭
פני באישי לקבלת קישור
עוד 56 דקותתהתוועדות אנ"שות
מחילה. עדכון! השיעור מחר בשש, במקום היוםהתוועדות אנ"שות
*עכשיו*התוועדות אנ"שותאחרונה
כואב ליפלונטר 1
הזה הרגיל, הפיזי
ב"ה
ככ כואב לי שאני מתכווצת ונושמת את עצמי פנימה והחוצה
מתרכזת בסוג הבד של השמיכה שלי ומחליקה את האצבע הלוך חזור
הלוך חזור
לשאוף לנשוף
מצטערת
נשברתי
שיתמוטטחופשיה לנפשי
ויקרוס
וישבר
ושהכל יגמר
*אני לא עד כדי כך פסימית, אני פשוט עייפה ומותשת לא ברור ממה
וישבר
ושהכל יגמר
*אני לא עד כדי כך פסימית, אני פשוט עייפה ומותשת לא ברור ממה
..תלתן
זה כלכך שונה
[]חדר בריחה
תכתוב, תכתוב עד שישרפו לך האצבעות, עד שהמקלדת תעלה באש.
תכתוב
זה מה שאתה עושה רגע לפני התפרקות לרסיסים
כמו הפעם ההיא ששמעת את הצפירה והיא התקשרה כדי להתקשר ולא הבינה למה אתה כלכך שבור עכשיו
ותמיד יש תירוצים במציאות להשליך עליהם רגשות, ולהשיל ממך רחמים ואינטימיות של אנשים שלא מבינים.
היא רצתה לגעת יותר, לדעת עוד, על האיש העצוב הזה, גילתה טפח ורצתה להכנס אל החלל כולו, חושבת שזו תהיה הרפתקאה ששווה לחיות בשבילה, בתמימותה היא נמשכה בסקרנות של ילדה לעולם שכולו אופל.
ילד עם לב רך, רך מידי, לעולם קשה
כמה מהר הם הפכו אותך לאיש הברזל
לאבד את כל האיכות שאמורה לאפיין אותך
ולהסתובב כשרק דבר אחד בראש מעיינך
לא להפגע.
לא להפגע.
עולם של פגיעות
הוא מלביש את הנחמה שלו בצורות שונות,
וזה הכל תירוץ
גם את היית
סיבה לנחמה
מה חבל שלא היית
אולי זה מזל
שזה נשאר ככה,
תמונה נאה ומהדהדת, במסדרון של תמונות חיים,
היא נשארת כך, במסגרת
בלי המשך
הרגע נותר דומם לנצח
והיא כבר לא תהיה
לנצח נחיה את חיינו כך
מדי פעם אתהה מה היא עושה עכשיו
האם היה בעיניה את הדבר שחיפשתי
האם היא יכלה לחבק את הילד
ולהבין שהעולם הוא לא רק להפגע?
במקום זה היא בחרה באותה דרך שהוא הכיר
מימים ימימה
היא הוכיחה לו שהוא צדק תמיד
ופגעה.
והלכה.
ובכתה.
והצטערה.
הילד נשאר לבד, ברכב חשוך באמצע שום מקום
מנסה לאסוף את שברי עצמו לכלל אדם שוב
ולחזור לחיים
שאינם אלא תחפושת
כמה נדוש, תחפושת. אין מילה אחרת לתאר את החיים.
זה מצחיק, כי חיים זו מילה מלאת אנרגיה ואור, עם רצון ושאיפה,
כשהחיים עצמם
מעוררים את המחשבה
מתי המתג הזה יכבה
ואיך
והאם אתחרט
האם תנתן לי בחירה
או שאלך לי
מלא וגדוש
במבט לאחור, עם חיוך מר אך מבין.
מעולם לא הסתכלתי לאחור עם חיוך
גם לא מר
פרידה, וסיום הם המוות
מדוע לא להקשר לנצח
למה חילוק הגופים
לא רוצה להשאר לבד בגופי שלי
תהיי כאן איתי
ואל תתני לי להיות לבד
אף פעם.
נחמה.
העולם קורא לי מטורף
אבל אני רק ילד שמחפש נחמה.
ארור העולם.
ארורים כולכם.
רק רציתי שתאהבו אותי
למה לא בעצם? מה רע בלאהוב?
כולכם אנשים שעושים הכל
רק לא להפגע
בדיוק, זה מה שלימדתם אותי.
ארורים הדמיונות
והמחשבות
והרגשות
שמביאים את האמונה
והתקווה
ומולידים מחדש את השבר
רק בכל פעם בגל חזק יותר
כמה שחזקה היא התקווה שבאה משאול תחתיות
כך חזק היאוש שבכל פעם גובר עליה
ואת,
את ילדה שייסרתי אותך,
שממני למדת כמה שהעולם הזה רע
למדת ממני יאוש מהו
כאב
בגידה
חרטה.
אני מצטער,
באמת.
אם רק הייתי יכול,
היינו שנינו ילדים,
כמו שרצית
היינו משחקים
ועושים דברים פשוטים
של ילדים
לפני שהעולם הזה היה טורף אותנו
סליחה
יש אנשים שאני אוהבת אותם. ואוהבת לדבר איתםרוח סערה
כי הם פשוט הם.