אני שונאת אותו
סוף סוף
כי באלי לשנוא אותו
כי..
לאהוב אותו פי אלף יותר כואב
ועבר כ'כ הרבה זמן בחייאת
ושתינו השתנינו, והלכנו לכיוונים הפוכים
ואני שונאת אותו כי אני עדיין לא לגמרי מצליחה להיות אדישה
כשאהיה אדישה כבר לא אשנא אותו אבל זה יהיה רק כשיהיה לי מישהו
את לא יודעת מה אני רוצה ממך
אבל את בעיקר
לא יודעת מה את רוצה ממני...
אפשר להכריז עלי כמלך הפורום.
קצת עצוב לי
כי זה אומר שהיא כבר לא המלכה
מנגד- יש לה פורום משלה
ושם אני לא מגיב...
שגם אשתי לא תבין אותי?
או
שאני אהיה האדם הראשון בהיסטוריה
המתועדת שהבין את אשתו?
רגע
אני גם
חוצפה!!
לא מגיע לך.
ככה סתם
אבא
טוב?
מזמור לאל ידי(תעשי טובה לעצמך- אל תנסי להבין,
זה יהיה סתם ביזבוז זמן עבורך.)
אין לי כ'כ מה להגיב על זה בתור אחת שכמעט ולא חווה פחד
פשוט כי אני נוטה לא לחשוב יותר מדי, לא לדמיין יותר מדי
הלוואי שהייתי פוחדת קצת ,אני מחפשת את זה אבל חיפושיי לא כ'כ צולחים
פחד זה בריא,
זה עוזר לנו להשתחרר
להציב לעצמינו גבולות
רגשיים או פיזים
הופך אותנו לאנושיים.
"הרגילו אותנו לפחד מהחושך
אף אחד לא סיפר לנו
שהחושך האמיתי מתחיל
דווקא כשהבוקר עולה..."
(נועם חורב)
צריך איזון
לא לפחד יותר מדי, אבל גם לא לפחד בכלל זה לא טוב, אני יודעת
חסמת אותי?
זה מנחםבוגרת קטנהוברוכה הבאה לשירשורי הצנוע.
מקווה שתרגישי בבית
אף שאינו עשיר וכביר כביתך.
יפה!!
וזה הרגל טוב לתת קרדיט לכותב השורות בכל פעם שמזכירים משהו שמישהו כתב
אני תמיד מקפידה על כך במוזיקה, אני נותנת למישהו לשמוע יצירה או שנותנים לי דבר ראשון שאני שואלת, מי המלחין??
ילדה, את מדברת שטויות...
בוגרת קטנה
חופשיה לנפשיאחרונהאתם יכולים להצטרף
זה דברים שכל כך עושים לי טוב , מנחמים אותי, תמיד ארצה שיהיו לצידי
מוזיקה!! החיים שלי, כל הסוגים ! כמעט (אולי חוץ משנברג ותלמידיו)
ילדים, במיוחד תינוקות
פרחים, בכל הצבעים
יער עבות
קרחת יער ומדורה
עצים
החלילית אלט שלי
תכשיטים
נענע ולואיזה , וצמחים עם ריח
צבעי מים ודף
בגדים יפים
ספרים (עיוניים בעיקר)
פסנתרוששש
וחוץ מזה
צחוק מתגלגל, חיוך רחב, צחוק מובך, רוח קרירה, נוף רחב ידיים, קבר שמואל הנביא, מקום עם מלא אנשים, מקום בלי אנשים בכלל, התבודדות, התייחדות, התבוננות, לרקוד כמו מטורפת, יין לבן של בנות, בירה של בנות, ללכת ברחוב מרכזי ולהקשיב לכל הזמרי רחוב , לרוץ יחפה על חוף הים , לאבד את הדרך בעיר זרה, לפטפט עם בני אנוש, הגיטרה, ים המלח, כנרת, אגם, נחל, כובע הקש שלי, קיץ, נעמי שמר, חווה אלברשטיין , שלום חנוך ואריק אינשטיין, המקום שעבדתי בו לפני הקורונה, לשטוף כלים אחרי אפיית פיתות יחד עם כל החבר'ה בעבודה, להתלכלך וליסוע באוטובוס כשאני מלאה בריח של אש, להגיד שלום לחברה ולגלות שזה מישהי זרה, לפטפט סתם עם זקנה באוטובוס באמצע החיים ואחר כך לעזור לה עם הסלים, וווווואי
אני פשוט אוהבת את החיים
מוזיקה היא אומנות שנכנסת מהאוזניים ומגיעה ללב.
המוזיקה יכולה לשנות את העולם כי היא יכולה לשנות אנשים.
אותי היא שינתה
ויש לי את הכוח הזה בידיים
זה נורא מפחיד
היא ביקשה ממני לנגן בחתונה שלה,
אני אעשה את זה,
רק מקווה שלא אבכה באמצע השיר
ומותר לבכות.
אבל הוא התכוון נראלי הפעולה של לכתוב אז כנראה שזה מילים(כתיבה) שמגיעות ונוגעות בלב
פעם הייתי פה
היום כבר לא
פעם היה מושלם
היום לא ממש
פעם לא פחדתי מכלום
פעם הכל היה רגוע
ולא חשבתי על מה יהיה
בעוד שבוע
ואז..העולם נתן לי בוקס
לתוך הפנים
הבנתי שלא כל האנשים טובים
הבנתי שאי אפשר לסמוך על כל האנשים
אז שמתי עלי מסכה
של הילדה הנצחית
שלא מפסיקה לצחקק על כל דבר שזז
ששום דבר אצלה לא אמיתי
שעושה שטויות
ואז בא הלילה והכל יוצא
אני נהיית כל כך עמוקה
כל כך מפוחדת
כל כך לא בוגרת
ואני מפסיקה לצחוק
יש בתוכי שני אנשים
איש של לילה
ואיש של בוקר
מוזיקה גורמת לי דמעות
מוזיקה גורמת לי להתרגשות
מוזיקה גורמת לי להתחבר לקדושה
מוזיקה גורמת לי להרגיש ממש טוב
מוזיקה גורמת לי להרגיש ממש רע
מוזיקה גורמת לי להתרחק מקדושה
מעניין איך זה לחיות בעולם ריק
או לפחות מקום ריק מאנשים
הייתי רוצה, כמה ימים, בלי מחשב או טלפון, עם ספרים ובלי שום אנשים, לבד!!
רק אני ואלוקים והטבע
וווואי, חלום
בוגרת קטנהדי
אל תדבר איתי על גיהינום
אז יום אחד
יום אחד זה בטוח נחמד, עשיתי את זה פעם חצי יום, גם יום שלם יהיה בסדר
ונכון שלא יהיה לי מחשב אבל יהיה לי:
חלילית
דפים וצבעי מים
תהילים
אוכל
שתייה
טבע
זה דווקא נשמע לי גן עגן
בוגרת קטנהאחרונהבוגרת קטנהאיך אני שואל
מדוע
שוב ושוב
בכל פעם מחדש
עצים ואבנים אולי תהרסו
ואנחנו עוד נלחם
האמת שבנו גדולה
והוא ינצח
תקווה לא בורחת
כל כאב מוסיף אמת
אנשים גדולים אנחנו
והרוח מנשבת בינותינו
חומש חומש
ניות ברמה
מזמור לאל ידי