פורום ריק ומוסתר (עמוד 641)

על משמעות המילים
"כואב לי הלב"

תחשבו על זה רגע
ולא בתור קלישאה פתטית
תחשבו על המילים
כמה צער הן טומנות בחובן
למה מגיע האדם
כשהוא אומר אותן
"כואב לי הלב"
אחח
זה שורף

זה מה שנשאר

לפעמים אנחנו נוהגים לחשוב על אמונה,על דת,כעל דבר מובן מאליו.
לגבי זה לא נכון,אני לומדת לעשות הפרדה בין מה שחינכו אותי לגביו,לבין האמונה האמיתית שלי.
פעם חשבתי שהרגשות שלי יכולים להשפיע על בחירה של אחרים,עכשיו אני יודעת שבחירות של אחרים משפיעות על הרגשות שלי.


תניוש,בחרת.קשה לי להגיד שאני לא כועסת.שאני לא מרירה מבפנים.שאני לא מרגישה בגידה כלשהיא.
אבל זה זכותך,זכותך המלאה.ואני לא רוצה לאבד אותך,ואני יודעת גם שהקשר שלנו לא יסתיים.אבל זה יהיה שונה מפה.
זה תמיד יהיה שונה.
לא מפריע לי שתהיי איתה,אבל את לא שמה לב שאתם מוציאות אותי. שהיא מוציאה אותי.אבל בסדר.מה שאת רוצה נשמה.
יש לי את החברות שלי.ואנשים שסתם שונאים אותי,כלומר שיראל.
יהיה לך קשה לחזור,חודש חודשים הבנתי..סבבה קשה לך עם זה שחזרתי..
אבל עברו כמעט ארבעה חודשים ואני חושבת שזה קצת מוגזם.
את רואה שאני לא מאיימת עלייך,אני לא מתקרבת אליכם.אז יאללה שחררי בנאדם.
מצחיק איך כל פעם שאני מנסה להתחיל לכתוב ומתכננת לכתוב משהו גבוה יחסית וכזה רציני אני מגיעה לקטעים האלה..
לילה טוב

במיון.
יש כאן ילד חולה אבל הוא לא בסדר.
אני אומרת איזה חיים טובים יש לך.
סתם מתלוננת.

יכל להיות גרוע הרבה יותר.
אופ.
באמת שהשם יסלח לי על כל ההתלונניות המיותרות שלי.

- די, די רק בגלל שלך אין חברה.
- אני עסוק מידי בשביל חברה
- יום אחד תפנה לזה זמן. תכיר מישהי וכל היום שלך,
רק תחלום על הרגע שתוכל שוב לחבק אותה.
זאת אהבה.
- זה מגוחך.

מסיבות משונות.
העצוב הוא שלזה אני קוראת חופש..
ושמחה בו.

והיא אהבה להכין צמידים מחוטים
המון צמידים
עד שנמאס לה
ואז יום אחד היא החליטה לעשות סדר
והיא זרקה הרבה הרבה צמידים
ועכשיו היא מעוצבנת כי בא לה עליהם
ואין לה טיפת סבלנות להכין חדשים
ילדה טיפשה
פפפפפפפפפ

בין הסביבה שאני נמצא בה, לבין המקום שבו אני נמצא.

 

פרטים (אולי?) בקרוב

קר בחוץ.
ואני עם חולצה דקה!!!!
ולא לקחתי כלום מעל.
איזה טעות.

אין מישהו אשר, אותי ירגיע
כמה חיפשתי... אותך אהבתי...
אלייך ילדתי- איך אגיע?

שאף אחד לא יודע מה הולך לי בראש
מזל שיש לי את המקום הפרטי הזה
שהוא רק שלי
(וגם של כמה שדים שחורים... )
ואני יכולה לברוח אליו
מזל.

יכול להכאיב.

המון! מנסיון.

אלף כינורות - ים רפאלי
מוקדש ל בזמני הפנוי (איך מתייגים לעזאזל?)
ולעצמי.

להסתכל במראה ולראות מישהו אחר.

הגעגוע הזה יירגע אי פעם?

כמו כל ערב.
אני שואפת למותי.

ומהר.

חשבתי שזהו, היה מאחורי

אבל לא

 

קניתי קופסא וזה דווקא נחמד

 

מעלה לי נוסטלגיות מעבר רחוק רחוק

 

תקופות

מקומות

אנשים

חברים

חברות

קלילות ישנה ומתוקה

לקחת אותו,
לראות אותו,
לחבק, להתעניין
להכין לו תה,
לשאול מה קרה,
ומה אתה רוצה?

מישהו מוכן בבקשה
לזכור הכל
בשבילו,
את מה שעבר עליו
מזמן,
ועדיין שורף כל כך.
לשים לב
כשרע לו,
לחבוש אותו
לבדוק אותו

את הלב הפצוע שלי?