משאירות אותי בממתינה...
שעות ארוכות עומדת נפשי בפקק הזה.
ובא לצרוח את זה לעולם.
את המסקנות
והמחשבות,
והכאב,
והרגש,
והרצון,
והגעגוע...
הגעגוע...
...
לא חסר מה לעשות, תאמינו לי שלא חסר, והזמן הולך ומתקצר...
ואיפה אני?
כנראה חוזרת למקום ששומעים בו בהדהוד חוזר את הכל בפול ווליום,
אולי ככה משהו יחדור את חומות הבידוד ויחזיר אותי...
אליי.
שובי,
שובי בת.
