תמשיכו תמשיכו אני
לא מפריע אני בשקט
לא חי רק מתאר
את יומכם הקודר
באותיות מהבהבות
יומנאי ממושמע
מדווח על רגש
מפענח מחשבות
כתבנו לעניני נשמה

תמשיכו תמשיכו
אני מתקתק אתכם
לפי ראשי פרקים בעיפרון
מעלה אתכם למסך
שומר אתכם עמוק
במצולות הזיכרון

בהתחלה גם אני ניסיתי
מה לא עשיתי אלא
שנוח לי יותר
לכתוב על זה

סופר סתם
סתם סופר
ימים של מישהו אחר
ראיתם פעם זיקית על
גדר אבן לא זזה
רק מביטה רק זיקית
מדי פעם שולחת לשון
תופסת זבוב
ממשיכה להביט

גם אני לפעמים טועם
רק כדי שבבוא יום
אוכל לספר מה אכלתם
ומה אהבתם לשתות
אך בעיקר אני מכרסם
חצאי עפרונות
שותה דיו
מסימני המחלה:

אצבעותי מלאות
כתמים כחולים
שם החולה:
מעבד תמלילים

אבותי העניים המטורפים
יכולים היו להשאיר לי
דירה קטנה או אמונה אבל
מה הם השאירו לי
מחברת צהובה
פנקס שבו רשמו
מילים בלי סוף
גם הם לא חיו
רק התרשמו

אני לא הראשון שכותב על זה

לנשים שאוהבות אותי
אני חורז שירי אהבה
שירי אהבה זה הכי
קרוב שאני יכול להגיע
לנשים שאוהבות אותי

לגברים היוצאים למלחמה
אני כותב המנון ניצחון
ןאם הם יפסידו מוכנה
אצלי קינה
זה הכי קרוב שאני
יכול להגיע למלחמה
עד נשמת אפכם האחרונה
אני כותב אתכם
אתם יכולים להתנהג רגיל
אל תשתדלו לי

אני מנסה לתפוס
את הניואנסים של
מהות החוויה האנושית
פה שם ועכשיו
אני שאין לי ניואנסים ולא חוויות
רק כושר מסוים להבעה בכתב
ולמות בטרם לידה
והעונש
לכתוב על זה.

(י.ג 1990)

כשייגמרו לה הכוחותמזמור לאל ידי

ויגמרו לה גם החיים
כולם פתאום יתעוררו להביט לאחור
אבל עד אז...

הם ימשיכו למצוץ את לשד חייה
למצוץ ללא הרף
לקבל עוד קצת מסם הכאב
המתוק מתוק- כואב
הזה...

עד שלא ישאר דבר
עד שלא תשאר סיבה או ברירה
מלבדו.

(אל תבינו, ככה קל יותר.
בלי ההבנה המקוללת...)

בואו נמשיך לצחוק, בואו נמשיך לחייך חיוף מזוייףמזמור לאל ידי

כמו ליצן עייף, כמו בלון נפוח שיתפוצץ לנו בפנים
כמו ג'וקר
כמו, כמו
פורמידבלה...

משורר מדורות

..עשב לימון

ברוך ה'.

ואין עצה ואין תבונה

רק להשתמש בציניות

שתהיה לי מגן וצינה

אמצעי הגנה, סוג שלץץץמשהאחרונה

..מזמור לאל ידי

כמה כאב אפשר לסבול? ולמה הוא לא נגמר אפעם?

ואני תוהה אם הוא לעולם לא יתן לי לנוח... ההודעה שחששתי ממני הגיעה.

..מזמור לאל ידי

"לפעמים אנחנו בונים חומות,
לא כדי להרחיק אותנו מכולם.
אלא כדי לראות,
למי מספיק אכפת
כדי לשבור אותן..."

ותשמעו את השיר ההוא של ביילי אילוש...מזמור לאל ידיאחרונה

..רוח סערה

ופתאום אני לא מרגישה כלום.

..רצה לאש

..קפיץ

נמחק כי זה לא באמת צריך להיות פה
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

..רצה לאש

לא רוצהרוח סערה

להרגיש
לכאוב
לדמוע
להקרע
להפצע
להחתך
למות
לחזור לחיות
לרצות למות
לרצות לישון
ולא לקום
ולהעצר בזמן
ולא להתקע
ולמות
ודי.

..דיבור

(לא יודעת למה כל פעם כשהיא מדברת איתי יש לי פרפרים בבטן.)

יופי של חייםתפוז סיני

אולי כמעט שכחתי
שנשארתי
אותו אדם
עם כל החלקים

אולי שוב המשכתי
נולדתי
מחדש
עם כל מה שהיה

אולי שוב נזכרתי
ביקשתי
את הפשטות
של הילדות

אולי זה אולי
אבל בטוח
שטוב
ויהיה

..מתנחלת גאה!

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעוייפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

וואו.עשב לימון

ברוך ה'.

ממש כתבת עם משקל תואם, עד כמה שאני מבינה בזה.

זה לא שלה, עם כל הכבוד...מזמור לאל ידי

אבל זה כן שלי

מוזמנים/ות!
משורר מדורות

זה אלתרמןסביון

קוראים לשיר פגישה לאין קץ, אחד משבעת פלאי תבל

תודה למי שתיקן אותיעשב לימוןאחרונה

לא ידעתי. (מסמיק)

אלתרמן. רק הוא.מתנחלת גאה!

הינה המלא, חפשו ביצוע ביוטיוב

כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.

ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.

בא לי שרשור של עצמי שלא כולל בתוכו את כל הדברים השלילים שליחופשיה לנפשי

(זה לא שאין, זה שאני יותר מידי מוצפת בזה וצריך קצת דברים אחרים)
אז קבלו אותו:
רצף קליפים אינדיאנים שהם כידוע(לעצמי בעיקר) אהבתי הראשונה.