פורום ריק ומוסתר (עמוד 674)

I need somebody to heal
Somebody to know
Somebody to have
Somebody to hold

והיום הרגשתי עד כמה...
וכמה הלבד שלי כואב, ואיך שהלב דואב.
ואולי, אולי תמיד אהיה לבד..
רק אני, הדמעות והלב הזה, שלא ידע מנוח.

😥😥😥😥😥😥

דוסים שמרוב דביקות יתר
שכחו גם להיות רגישים
או לכל הפחות עם טאקט...


זהו
פרקתי.

יום אחד עוד הצליח לבטא גם רגשות כואבים ולא רק לפזר אופטמיות לכל עבר.....

ואולי זה מה שאני רוצה דווקא? להיות עצובה כי נראה לי הזוי מידי לשמוח עכשיו.



ואיך אני אסע הלילה לחתונה? זה לא הגיוני

מתחתנים לי
ואני מזה הולך להישאר לבד
וככל הנראה אני לא הולך להתחיל בזמן הקרוב
עגומ
בד
⁦⁩

אני אוהבת לאהוב

 

 

המון המון לאהוב

 

אבל אני לא אוהבת לאהוב אותה כי זה כואב, אבל אני מאמינה שזה יעבור

 

להחזיק חזק ולשרוד

 

להיות חזקה בשבילה ובשבילי ובשבילם ובשביל.. בשביל לשרוד

מותר להגיד שהיה קצת טוב
גם אם הסך הכללי רע

 

אבל בדיעבד התברר לי שעניין אחר שהיה לי ושראיתי אותו מלכתחילה כסתם טרטור וכאב ראש היה פשוט תרופה. ממש ככה. 

 

ונכון שהכאפה הזאת היתה כואבת, אבל ניחם אותי קצת לראות שהקב״ה הקדים לזמן לי תרופה למכה. לראות הארת פנים בתוך החושך. 

ירח מתאבד
עד שלא נלמד למצוא
את סוף המעגל
לא נוכל
לאהוב את האמת
כוכב כבוי
ירח מת


..........

לפעמים מוצאים בסוף.

 

וואו. עוד מעכל.

לא, לא הכל טוב.


ולבכות
ולבכות
ולבכות

תמיד שמישהו מת זה בא בהפתעה, רעה.
באמת שלא חשבתי שזה הולך לקרות, למרות שלכאורה כן.

ולקחתי את זה קשה, וש****** התפרקה זה דבר אותי, והיא הייתה צריכה להודיע לנו. ואחכ שנשארנו לבד היא לא יכלה יותר.

@מפוחית עבדתי עם תינוקות של בית רבן היום,
וגם עם תינוקות גדולות...
אהממ, ללכת עד אליך ברגל בגשם?
נראלי כדאי שאקנה פה,לא?
למרות שתלוי איזה שוקולד זה..
@הנורמלית האחרונה יש לך את יומראשון לכפר על זה,אני שם רק בבוקר

וכאלו שמעולם לא יהיו
.
נזכרתי בילדה שהייתי
וכמה שזה מוזר להיזכר בי
להתגעגע
.
.
הלב רועש מידי

שיבוא.
אני רוצה אותו כאן ועכשיו.

אתה שומע אותי?

כן.
הוא שומע.
ברור לי.

ובכל זאת הוא לא מגיע.

אתה מתחבא?
זה לא משחק ילדים,
זאת לא שובבות נעורים,
זה אמת.
והיא קשה להשגה.
קשה מאוד.

חיפשתי.
מצאתי.
אבל עוד לא השגתי.

אני אמשיך להתאמץ.
עד שאגיע אליה.
אושיט אליה יד.
אגע בה.
אלטף אותה.

זו אני.

(אז הסרט הזה היה משמעותי בקטע טוב. בזכותו חמישה וחצי חודשים. בעצם יותר. אבל זה מוזר כי הוא ממש יכול לעשות את האפקט ההפוך)


( אופ. יותר משנה. ולא רוצה להפסיק. או שכן.
הקטע? שרוב השנה הזאת הייתה הפסקות. חודשיים וחמישה חודשים ושלושה שבועות. ובכל זאת. שנה פלוס
(והיי ומחר זה שנה מאז)
אני לא רוצה *******. אבל כן.)

והיה לי רעב נוראי
כמעט טרפתי את עצמי
לא צוחקת
רצינית להחריד
מכירים את זה שבא לכם לצרוח
נראה לי שיש לי
אכילה רגשית