רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל
(רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק)
(רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק)
..יחידי
וזה שוב קורהגלידת לימון
הפחד הפסיכי ההוא
אני מפחדת נורא שמישהו יציל אותי
אני מפחדת נורא שמישהו יציל אותי
..סוף.
פעם הייתי אני
היום אני אף אחד
איך הכל נעלם לי ברגע
אני רוצה את כולם
אבל לא רוצה אף אחד
(איך את מרגישה את זה מגיע
אוכל אותך לאט לאט מבפנים
זה מתחיל במילה שנאמרת לא במקום
וכאב ראש ועייפות
כשפתאום אין לך כלום ואז זה מתחיל לקרוס
איך הכל נעלם לך
איך הכל נעלם
זה מציף עד כאב
ועולה ויוצא
ולפעמים גם יותר
את מרגישה את הסוף
ואז הכל נעלם
ואת רק מותשת)
היום אני אף אחד
איך הכל נעלם לי ברגע
אני רוצה את כולם
אבל לא רוצה אף אחד
(איך את מרגישה את זה מגיע
אוכל אותך לאט לאט מבפנים
זה מתחיל במילה שנאמרת לא במקום
וכאב ראש ועייפות
כשפתאום אין לך כלום ואז זה מתחיל לקרוס
איך הכל נעלם לך
איך הכל נעלם
זה מציף עד כאב
ועולה ויוצא
ולפעמים גם יותר
את מרגישה את הסוף
ואז הכל נעלם
ואת רק מותשת)
אני רוצה אומץ. אני רוצה.מדבר הלב.
(בואו נברח לצפוןעיגול שחור
אפילו סתם נברח.
הכל כבד לי בתוך הידיים, ויש לי יותר מדי דברים לעשות עם החופש הזה שאני רק רוצה לברוח ולהעלם מאחורי איזה הר בתוך מעיין ומים קרים.
כאלו, היתה תקופה אינטנסיבית ביותר. ועכשיו קשה פשוט לשחרר ולהנות. אני חייבת ימים מלאים שלא יהיה לי בהם זמן לנשום. אחרת אני מתחילה לחשוב יותר מדי ואכשהו בוכה למרות שהיה לי יום נחמד.
אני צריכה אותו, ארבעים ושמונה שעות. הספירה לאחור התחילה. וואו, איך שאני מתרגשת. זר לא יבין את ההרגשה הזאת, אני כל כך מתגעגעת אליו. אולי גם זה עושה לי לבכות. ובא לי לחבק את אח שלי חזק חזק חזק.
אלוהים, בוא נעבור את החופש הזה בשלום)
הכל כבד לי בתוך הידיים, ויש לי יותר מדי דברים לעשות עם החופש הזה שאני רק רוצה לברוח ולהעלם מאחורי איזה הר בתוך מעיין ומים קרים.
כאלו, היתה תקופה אינטנסיבית ביותר. ועכשיו קשה פשוט לשחרר ולהנות. אני חייבת ימים מלאים שלא יהיה לי בהם זמן לנשום. אחרת אני מתחילה לחשוב יותר מדי ואכשהו בוכה למרות שהיה לי יום נחמד.
אני צריכה אותו, ארבעים ושמונה שעות. הספירה לאחור התחילה. וואו, איך שאני מתרגשת. זר לא יבין את ההרגשה הזאת, אני כל כך מתגעגעת אליו. אולי גם זה עושה לי לבכות. ובא לי לחבק את אח שלי חזק חזק חזק.
אלוהים, בוא נעבור את החופש הזה בשלום)
אמממחפשת^
אני מתלבטת מה הואריציה הכי מוזכיסטית שלי.
אין,
אני יכולה לפתוח גמ''ח לרעיונות מזוכיסטים,
מצד שני,
לפתוח גמ''ח זה מזוכיסטי?
אם לא,
אני נמנעת.
כנראה.
כל טעות היא דרך ללמוד מה נכון יותר
ולכן,
אני טועה
במודע.
בטעויות אני טובה,
בלמידת לקחים, גם.
הנה, כאן מצאתי את עצמי.
יהיה בסדר,
בטח!
איך החיים משעשעים,
שולחים קריצה,
אני צוחקת.
...מחפשת^
אני נהנית כשלאכפת לי
ושטוסים,
בכל הואריאציות שלהם
(ואריאציה זה מילה יפה, תנסו).
אני שותקת
כל כל הרבה מילים.
הנדנדה הזו כיפית בטירוף,
ועושה בחילה עגומה נורא.
ורק ככה,
אני בורחת.
אני שותקת,
כל כך הרבה מילים.
וסבבה לגמרי,
מיומנות.
לא חדשה.
ולאכפת לי
|מוציא לשון|
שותקת,
כל כל הרבה מילים.
הייתי כאן.
ושטוסים,
בכל הואריאציות שלהם
(ואריאציה זה מילה יפה, תנסו).
אני שותקת
כל כל הרבה מילים.
הנדנדה הזו כיפית בטירוף,
ועושה בחילה עגומה נורא.
ורק ככה,
אני בורחת.
אני שותקת,
כל כך הרבה מילים.
וסבבה לגמרי,
מיומנות.
לא חדשה.
ולאכפת לי
|מוציא לשון|
שותקת,
כל כל הרבה מילים.
הייתי כאן.
...מחפשת^אחרונה
ועודני,
צר לי.
צר לי.
____אילת השחר
...מחפשת^
שיר יפה
נכון?אילת השחר
הוסף לפלייליסט...
שנים לא שמעתיו.
שנים לא שמעתיו.
לפעמיםאילת השחראחרונה
יש אנשים שמורכב להם להיות פשוטים.
זה דורש מהם מאמץ, להניח את עצמם במקום של הפשטות.
להיות קו דק וישר,
ולא פקעת החוטים המתוסבכת והמורכבת שיש להם בפנים.
זה עבודה להתיר את הקשרים המורכבים לחוט צמר אחד ארוך שאפשר לשזור ולארוג בצורה יפה ומסודרת כצעיף, או אפודה יפה או כל דבר שרק תרצו.
יקח להם זמן (אולי יותר מדי זמן לטעמכם),
אבל תאמינו בהם,
בסוף הם יצליחו.
מהמורכבות הזו תצא יצירה מופלאה וחד פעמית שלא חזיתם, או שמעתם מעולם.
רק תאמינו.
ואת 'כלי המלחמה' תרחיקו מהם,
זו לא השפה שלהם.
זו שפה שמחסלת אותם.
את כח היצירה שלהם.
חונקת את האהבה שמבקשת להתפרץ מהם
אליכם.
כי הם פשוט אנשים...
אוהבים.
זה דורש מהם מאמץ, להניח את עצמם במקום של הפשטות.
להיות קו דק וישר,
ולא פקעת החוטים המתוסבכת והמורכבת שיש להם בפנים.
זה עבודה להתיר את הקשרים המורכבים לחוט צמר אחד ארוך שאפשר לשזור ולארוג בצורה יפה ומסודרת כצעיף, או אפודה יפה או כל דבר שרק תרצו.
יקח להם זמן (אולי יותר מדי זמן לטעמכם),
אבל תאמינו בהם,
בסוף הם יצליחו.
מהמורכבות הזו תצא יצירה מופלאה וחד פעמית שלא חזיתם, או שמעתם מעולם.
רק תאמינו.
ואת 'כלי המלחמה' תרחיקו מהם,
זו לא השפה שלהם.
זו שפה שמחסלת אותם.
את כח היצירה שלהם.
חונקת את האהבה שמבקשת להתפרץ מהם
אליכם.
כי הם פשוט אנשים...
אוהבים.
..ימ''ל
אני צריך למצוא חברים.
אבל חברים אמיתיים, אנשים שאפשר לסמוך עליהם.
החברים האחרונים שהיו לי התגלו כחברים אממ.. לא משהו.
(אולי בעצם כל האנשים ככה, רואים באנשים חפצים - חברים כשצריכים אותך ומתנכרים כשכבר לא.
אבל אני כשאכפת לי ממישהו זה אף פעם לא עובר, אז בטח יש עוד אנשים כאלה.
מקווה שזה לא יגרום לי לבטוח פחות באנשים)
לפעמים זה עובד הפוךמשה
אתה מחליט לתת את הנשמה, והצד השני ... "מה נסגר איתך?".
אני משתדל להיות בצד שאפשר לסמוך עליו. לפעמים אני לא מצליח בגלל קצה גבול היכולת שלי, אבל אני לפחות מנסה.
פעם חשבתי שיש כאלהמשיח נאו בפומ!
חברים אמיתיים,
אנשים שאפשר לסמוך עליהם
היום אני כבר לא בטוחה
(ומוכר..
צריך ללמוד פחות להתמסר
לשמור על הלב שלנו
)
אנשים שאפשר לסמוך עליהם
היום אני כבר לא בטוחה
(ומוכר..
צריך ללמוד פחות להתמסר
לשמור על הלב שלנו
) ...אילת השחראחרונה
..מזמור לאל ידי
ואם הכל שטויות
אז אל תבוא באמצע יום
תטרוף לי את השמש
בין כוונות
אתה יורה לי הודעות
ברקע היא צוחקת
למה מי , למה מי , אמר שאהבה תתפוס אותי
תפוס לי את הלב כבר
די דידידידי יש לי לב חדש מידי
אז אל תבוא באמצע יום
תטרוף לי את השמש
בין כוונות
אתה יורה לי הודעות
ברקע היא צוחקת
למה מי , למה מי , אמר שאהבה תתפוס אותי
תפוס לי את הלב כבר
די דידידידי יש לי לב חדש מידי
ומתי כבר יקימומזמור לאל ידי
חדר שקט
יהיה בו אפילו דשא (אבל אמיתי!!)
ותוכל לשבת שם
בשקט
לשמוע מוזיקה
לבכות
לחשוב
ובעיקר להיות עם עצמך
לפרוק ולנקות שם
את כל הפיכס שבפנים
ולצאת משם חדש נקי ומטוהר.
הלוואי...
כי נגמרו לי שקיות ההקאה.
יהיה בו אפילו דשא (אבל אמיתי!!)
ותוכל לשבת שם
בשקט
לשמוע מוזיקה
לבכות
לחשוב
ובעיקר להיות עם עצמך
לפרוק ולנקות שם
את כל הפיכס שבפנים
ולצאת משם חדש נקי ומטוהר.
הלוואי...
כי נגמרו לי שקיות ההקאה.
(אין יותר לאן)סוף.
כמה הכל קרוב
לפעמיםדשא סינטטי
הלב מרוקן
ולא מצליח להתמלא
מחדש.
(לפעמים הוא מלא יותר מידיפיצוחית
שכבר אין לו מקום להכניס עוד)
ולפעמים הוא בוער שכבר אי אפשר להשאיר אותו בפניםנושבת באוויר!אחרונה
ומה עושים כשכואב?מזמור לאל ידי
תגידו לי מה עושים שכואב...😔
אופטלגין.בוז
בין בדיחה לציניותמזמור לאל ידי
ישנו קו ענק.
בלאו הכי הוחלט שבפורום זה לא מגיבים
ועדיין טרחת להגיב
בשביל זה?!
בלאו הכי הוחלט שבפורום זה לא מגיבים
ועדיין טרחת להגיב
בשביל זה?!
זו עצה שתמיד עוזרת לי.בוזאחרונה
בלי שמץ ציניות.
()פיצוחית
ואתה רוצה להגיד.
שאתה מדבר רק אמת
ואז אתה נזכר בכל השקרים שהמצאת ברגעים האלה שהוטמנו בעפר. אבל השאירו קבר וחותם חרוט על אבן
שאתה מדבר רק אמת
ואז אתה נזכר בכל השקרים שהמצאת ברגעים האלה שהוטמנו בעפר. אבל השאירו קבר וחותם חרוט על אבן
...אילת השחר
תשמרי עליומשיח נאו בפומ!אחרונה
..פיצוחית
לא. פשוט לא.
#להפנים
#להפנים
..פיצוחית
(נהיה פה מודה של שרשורים אישיים שהנושא שלהם זה .. )
..הר ומדבר
.. זה החיים! זה לא מודה חדשה, אלא זה משהו שמלא זמן נמצא בשביל השני תווים.
מקווה שזה בסדר שאני מגיב.
..
..פיצוחית
אין בעיא להגיב לי כמעט תמיד.
סתם הסתכלתי על הקטע הזה וחייכתי.
סתם הסתכלתי על הקטע הזה וחייכתי.
..פיצוחית
אני עדיין מתלבטת האם זה היה טוב לומר את האמת. וכולה. בפנים או שהיה עדיף שלא.
..פיצוחית
כאילו ההתלבטות עכשיו תועיל במשהו.
..פיצוחיתאחרונה
זה היה מטומטם מידי.
מטומטמת.
מטומטמת.
(איך החזרנו ליום את הטעם?)עיגול שחור
בואו נרוץ.
בואו אחרי, אני קופצת גבוה גבוה וננסה להסתכל מעל מסך כבד של אושר מזוייף. החיים הציבו לפנינו אפשרויות שגויות שלחצנו עליהם בלי לבדוק את טיבם. חיינו במציאות חסרת פשר כבר המון זמן. אבל הגיע הזמן לחיות.
(דיברנו שלוש שעות. אמרתי לו שלא טוב לי. שהיתה פשוט תקופה אבודה ומבולבלת, וקשה.
היא נפטרה, הטיול הזה לא בא לי בטוב, ולחוץ לי, והבגרות, ויש לי לי הרגשה רעה. ואנשים סומכים עלי לעמוד בהכל. ואני פשוט לא יכולה.
הוא שתק והקשיב.
וביקש ממני להגדיל את הטוב, לקחת נקודות טוב, ולהסביר לעצמי מה חוויתי שם ואיך אפשר לגרום לזה לקרות שוב.)
מסלול ארוך לפנינו. ובאמצע נהר, שמפיל את רוב האנשים ומחזיר אותם עמוק בחזרה לתוך הכאוס.
השמש מעבר לאופק התכול שקבור בין שתי עננים שחורים שלא מפסיקים לירוק עלינו גשם.
טיפות גדולות ומלוחות שצורבות בבשר השרוט שמבקש קצת נחת.
כשהתחלתי ללכת כאב לי, וביקשתי להפסיק לכמה רגעים. ואחרי זה לשתיים ושלוש. אבל כשהמשכתי ללכת. עמד לו ילד ממש ליד הנהר, הוא ביקש לעבור. ואני, הנהנתי והנחתי אותו על גבי בוא הכאיב בפצעים המדממים שכיסו את כולי. אבל המבט שנעץ בי לא הניח לי.
הילד הקטן הזה סחב אותי למעמקי הנפש, ולא הניח לי לשבת אפילו לא לדקה.
בכל אחד יש ילד כזה, הוא יודע את הדרך יותר טוב ממנו. ובתמימות אמיתית מדריך אותנו כל החיים.
(הרמתי אותה על הידיים. היא צחקה ואני בכיתי.
המילה הראשונה שלה היתה השם שלי, זה היה מזמן--
ממש מזמן. כאב לי כל הגוף והייתי סחוטה. והעניים ירוקות והקטנות ננעצו בי. היא חיבקה אותי חזק ובכתה, ככה זה ילדים קטנים. יש להם אינטליגנציה רגשית מופלאה והם יודעים להזדהות עם כאב.
שאלתי אותה אם היא תוכל לעודד אותי.
והיא אמרה כן.
ואחרי מספר שניות, היא שאלה:" אבל מה זה לעודד?")
כשהגענו לסוף, גילנו שזה ים בצבע טורקיז.
ים הכאב שנמצא בכל אחד מאיתנו.
החיים אף פעם לא יפסיקו לתווך אותנו עם הכאב שצפון במעמקי הנפש. אנחנו רק צריכים בנאדם אחד לחיות בשבילו.
( "אל תדאגי, זה בסדר" הוא אמר לי " בעולם הזה יש כל כך הרבה אנשים אז לא פלא שכל כך קשה לך למצוא את עצמך"
ואני אמרתי לך " לפעמים לא צריך להכיר אדם הרבה זמן, בשביל לדעת שחיכית לו כל החיים)
@הר ומדבר
אני אמשיך את זה מתישהו.
בואו אחרי, אני קופצת גבוה גבוה וננסה להסתכל מעל מסך כבד של אושר מזוייף. החיים הציבו לפנינו אפשרויות שגויות שלחצנו עליהם בלי לבדוק את טיבם. חיינו במציאות חסרת פשר כבר המון זמן. אבל הגיע הזמן לחיות.
(דיברנו שלוש שעות. אמרתי לו שלא טוב לי. שהיתה פשוט תקופה אבודה ומבולבלת, וקשה.
היא נפטרה, הטיול הזה לא בא לי בטוב, ולחוץ לי, והבגרות, ויש לי לי הרגשה רעה. ואנשים סומכים עלי לעמוד בהכל. ואני פשוט לא יכולה.
הוא שתק והקשיב.
וביקש ממני להגדיל את הטוב, לקחת נקודות טוב, ולהסביר לעצמי מה חוויתי שם ואיך אפשר לגרום לזה לקרות שוב.)
מסלול ארוך לפנינו. ובאמצע נהר, שמפיל את רוב האנשים ומחזיר אותם עמוק בחזרה לתוך הכאוס.
השמש מעבר לאופק התכול שקבור בין שתי עננים שחורים שלא מפסיקים לירוק עלינו גשם.
טיפות גדולות ומלוחות שצורבות בבשר השרוט שמבקש קצת נחת.
כשהתחלתי ללכת כאב לי, וביקשתי להפסיק לכמה רגעים. ואחרי זה לשתיים ושלוש. אבל כשהמשכתי ללכת. עמד לו ילד ממש ליד הנהר, הוא ביקש לעבור. ואני, הנהנתי והנחתי אותו על גבי בוא הכאיב בפצעים המדממים שכיסו את כולי. אבל המבט שנעץ בי לא הניח לי.
הילד הקטן הזה סחב אותי למעמקי הנפש, ולא הניח לי לשבת אפילו לא לדקה.
בכל אחד יש ילד כזה, הוא יודע את הדרך יותר טוב ממנו. ובתמימות אמיתית מדריך אותנו כל החיים.
(הרמתי אותה על הידיים. היא צחקה ואני בכיתי.
המילה הראשונה שלה היתה השם שלי, זה היה מזמן--
ממש מזמן. כאב לי כל הגוף והייתי סחוטה. והעניים ירוקות והקטנות ננעצו בי. היא חיבקה אותי חזק ובכתה, ככה זה ילדים קטנים. יש להם אינטליגנציה רגשית מופלאה והם יודעים להזדהות עם כאב.
שאלתי אותה אם היא תוכל לעודד אותי.
והיא אמרה כן.
ואחרי מספר שניות, היא שאלה:" אבל מה זה לעודד?")
כשהגענו לסוף, גילנו שזה ים בצבע טורקיז.
ים הכאב שנמצא בכל אחד מאיתנו.
החיים אף פעם לא יפסיקו לתווך אותנו עם הכאב שצפון במעמקי הנפש. אנחנו רק צריכים בנאדם אחד לחיות בשבילו.
( "אל תדאגי, זה בסדר" הוא אמר לי " בעולם הזה יש כל כך הרבה אנשים אז לא פלא שכל כך קשה לך למצוא את עצמך"
ואני אמרתי לך " לפעמים לא צריך להכיר אדם הרבה זמן, בשביל לדעת שחיכית לו כל החיים)
@הר ומדבר
אני אמשיך את זה מתישהו.
💜מדבר הלב.
(אני פה.)
💜עיגול שחור
(גם אני, תמיד)
וואוזר לעצמי
את כותבת מדהים.
ילדה
חיבוק|לב|
תודה חיים.עיגול שחור
חיבוק בחזרה,
מקווה שמשתפר מצבך.
מקווה שמשתפר מצבך.
מותק|לב|זר לעצמי
כן ב"ה..
עליות ירידות אבל טוב סהכ
(חשבתי עלייך ממש איך היה לך הטיול וכזה..
אפילו רציתי לשלוח לך הודעה ומשום מה לא היה לי תמספר שלך
ולא נהרוס את השרשור אז)
..עיגול שחור
ב"ה, טוב לשמוע
(במה זכיתי?
הטיול היה נחמד ב"ה.
אני אשלח לך את המספר באישי)
(במה זכיתי?
הטיול היה נחמד ב"ה.
אני אשלח לך את המספר באישי)
..זר לעצמי
(סתם כי שונאת טיולים והרבה פעמים יכול להיות טריגר לדברים וכזה..
כן? ב"ה.. גם שמעתי מא*** שהיה לכן ממש כיף ביחד
אחלה(: )
..עיגול שחור
(לא רציתי לצאת בעיקרון, אבל אבל יפה. במיוחד כי הוא היה קצר.
כן, חיים הילדה הזאת. היה לנו נהדר. )
כן, חיים הילדה הזאת. היה לנו נהדר. )
..זר לעצמי
(מבינה אותך..אני יצאתי רק לשני טיולים וגם הם היו חצי|קופ|
איזה כיף(: שתדעי לך שבגללכן אני לא רואה אותה כבר מלא זמן
ושהיום היא לא באה אלי כי הפעולה הזאת
יואו שתעבור כבר
ודי לנצלשת שיואו)
(היאעיגול שחור
משקיעה בנו יותר מדי. היא עובדת על הפעולה הזאת כבר טונות זמן.
והי, תבואי לבקר. אז תראו אחת את השניה
)
והי, תבואי לבקר. אז תראו אחת את השניה
)(יותר יותר יותר מידיזר לעצמי
היא פשוט מגזימה כבר
חח אני חולה עליה.
פחח הלוואי. אני מתחילה תקופת מבחנים אין זמן לנשום
ואתן כבר מסיימות הרגע אז בכלל)
אני צריך לקרוא את זה שוב.הר ומדבר
אני בכלל לא מפוקס.
ותודה על התיוג!
בשמחה.עיגול שחור
עכשיו קראתי. זה כתוב יפה.הר ומדבר
להסתכל על הטוב זה טוב.
ולפעמים גם קשה.
תודה.עיגול שחוראחרונה
זה בעיקר קשה לפני שזה טוב.