אני קוראת את ההודעות האלו ומרגישה מין כיווץ של כאב, יחד עם רוגע שמתפשט.
אבל אני כבר יודעת ממה כל אחד
ועדיין שניהם קיימים.
מותר להם.
אבל זה מעיק קצת
הייתי רוצה את הרוגע בלי הכאב.
בשביל זה צריכה עוד לעבוד על עצמי.
אני קוראת את ההודעות האלו ומרגישה מין כיווץ של כאב, יחד עם רוגע שמתפשט.
אבל אני כבר יודעת ממה כל אחד
ועדיין שניהם קיימים.
מותר להם.
אבל זה מעיק קצת
הייתי רוצה את הרוגע בלי הכאב.
בשביל זה צריכה עוד לעבוד על עצמי.
קשוח לי עכשיו
זיכרונות
ההודעה שכל פעם שקוראת, מכאיבה לי בגוף.
שוב קראתי
הדמעות בגרון
שחלקן גם יצאו
הגעגוע ששוב גובר
אני אוהבת אותו כ"כ
ויודעת שהוא אותי
דווקא עכשיו המחשבות האלו עולות??
געגועים
התשה
דמעות
בכי תמרורים
הירדמות
קימה בבוקר עם זיכרונות וגעגועים אין סופיים
זה השתלשלות הדברים בחיים שלי בינתיים אבל אני לא מוותר על שום שלב מהם, כל אחד כואב אבל מתוק בפני עצמו
#געגוע_❤️
.I want it too
Courage where I could find you
.I wish
For now it's look impossible
.I know it's impossible
Nothing impossible or something like that
I am really don't believe in this
.There are things that actually impossible
Just want a Courage
And very big hug
Can I please
זה מציף לי איפ
מקווה שלא.
לא רוצה להסתבך..
הלכתי עם האמת שלי.
זה היה קצת מורכב.
אני גאה בעצמי.
נכון שמותר לי?
14.
איך עוברים את היום הזה??
לא עוברים אותו.
אין לי מושג מה אעשה בו.
איך אשרוד אותו.
אני אצטרך בו המון כוחות. המון.
גם אם רע וקשה וקרוב לקצה
אתה בטח תראה
_____
לפעמים צריך לחכות בסבלנות.
לנשום עמוק
לדעת שיהיה טוב יותר
העולם לא רע כמו שנדמה לפעמים
יש נקודות אור מדי פעם
אם תשאל אז הלב יענה
_____
צריך לשאול בשביל לקבל תשובה.
והלב עונה. תמיד הוא עונה. רק להיות קשובים.
וזו ברכה גדולה.
ובלילה בלילה
בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות
_____
זה הרגעים הגדולים.
הם מיוחדים כ"כ
בלילה בלילה
לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות
_____
זה קורה. אז מתחברת ומגלה דברים
בלילה בלילה
לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות
ואם הגענו עד הנה
וכל מה שנשאר רק לומר שחיינו
שבכל זאת אפשר, וכל מחר שמגיע, הוא התחלה חדשה
.
אני חלק מסטטיסטיקה, ככה הבנתי לאחרונה.
חלק מעוד רשימות של מספרים ואחוזים מהאוכלוסייה
יש לי על הקיר של קטע כזה שמדבר על אינסופים
על כאלה שמקבלים יותר "מספרים" מאנשים אחרים
הבנתי עם הזמן בחיים לעכל את זה שאני חלק מזה
חלק ממשהו גדול יותר,שמסבך יותר
למדתי להתעלם,לחיות ולבנות כמו שמגיע לי
לשכוח מזה, מהחוסר תקינות המגעיל
מעולם לא ביקשתי הקלות, מעולם.
לא ביקשתי עזרה או להיות כמו כולם
לעולם לא התלוננתי, וביקשתי פחות
ביצעתי משימות כמו כל אחד לפחות.
אני מבטיחה שכל פעם נשכתי את הלשון
כשצחקו וכשלגלגו וכשפגעו בלי לשאול
ותמיד עשיתי הכל אני מבטיחה
למרות שבשניות יכולתי להשיג הקלה
אין ליהסבר למה זה פאקינג לא פייר
ואני גם לא יודעת איך לספר
ואם רק מישהו היה יודע
שאני חלק מהסטטיסטיקה הזאת.
אנשים נהיים פתאום צדיקים
כשאתה אומר להם כל מיני דברים כואבים
אבל לעזאזל, באלי לזרוק לכם את זה בפרצוף.
תתנהגו נורמלי, זה מקרה דחוף
אין לי כבר כוח,באמת שהוא נגמר
החיים רק זורקים אותי עוד ועוד לתחתית ההר.
ואני שונאת לבקש רחמים,ולא אומר בחיים כלום
אבל פאקינג תנסו להתחשב
אין לי ראש לזה.
פשוט אין.
אני רק עוד
חלק
מסטטיסטיקה.
הלוואי שהיית מרגישה את זה יותר