אני חלק מסטטיסטיקה, ככה הבנתי לאחרונה.
חלק מעוד רשימות של מספרים ואחוזים מהאוכלוסייה
יש לי על הקיר של קטע כזה שמדבר על אינסופים
על כאלה שמקבלים יותר "מספרים" מאנשים אחרים
הבנתי עם הזמן בחיים לעכל את זה שאני חלק מזה
חלק ממשהו גדול יותר,שמסבך יותר
למדתי להתעלם,לחיות ולבנות כמו שמגיע לי
לשכוח מזה, מהחוסר תקינות המגעיל
מעולם לא ביקשתי הקלות, מעולם.
לא ביקשתי עזרה או להיות כמו כולם
לעולם לא התלוננתי, וביקשתי פחות
ביצעתי משימות כמו כל אחד לפחות.
אני מבטיחה שכל פעם נשכתי את הלשון
כשצחקו וכשלגלגו וכשפגעו בלי לשאול
ותמיד עשיתי הכל אני מבטיחה
למרות שבשניות יכולתי להשיג הקלה
אין ליהסבר למה זה פאקינג לא פייר
ואני גם לא יודעת איך לספר
ואם רק מישהו היה יודע
שאני חלק מהסטטיסטיקה הזאת.
אנשים נהיים פתאום צדיקים
כשאתה אומר להם כל מיני דברים כואבים
אבל לעזאזל, באלי לזרוק לכם את זה בפרצוף.
תתנהגו נורמלי, זה מקרה דחוף
אין לי כבר כוח,באמת שהוא נגמר
החיים רק זורקים אותי עוד ועוד לתחתית ההר.
ואני שונאת לבקש רחמים,ולא אומר בחיים כלום
אבל פאקינג תנסו להתחשב
אין לי ראש לזה.
פשוט אין.
אני רק עוד
חלק
מסטטיסטיקה.