מצאתי שם פוסט שכתבתי.
הפורום ההוא כבר לא קיים, אבל העתק של ה-DB יש לי.
התאריך הלועזי שהיה עליו זה 16/5/2003, 16:05 בצהריים.
ציני להחריד. מנוסח טוב (בוודאי יחסית לגיל). גם היום אני יכול לחתום על רוב העקרונות שהיו מנוסחים שם. על הסגנון... פחות.
אבל כשקוראים את זה שוב מגלים בעיקר את החיסרון שבער מתחת, ואת העדר הכלים המוחלט כדי להבין מה נכון באמת ואיך שואפים לשם,
בדיעבד, admin בן הארבע-עשרה, פשוט ירה פצצה לאוויר בתסכול ואחר כך היה צריך להתמודד עם השאריות.
אני לא שם היום, אבל זה סוג של באסה.
יש לי הרבה מה להגיד על זה. זה עולם שלם של התמודדות שלקח לי כמעט 30 שנים כדי להבין שאני לא לבד ושיש כלים להתמודד עם זה.
לקחת ללב דברים שאומרים לך
חוסר פרופורציות
לפעמים גם מחשבות טורדניות
חוסר וויסות-פיזי (חום/קור/רעש/ויזואלי שמוציא מאיזון).
אני לא יודע איפה את נמצאת בעולם, אבל כל אחד מהרשימה הזו יכול להיות רלוונטי.
(ותודה למי ששידך ביננו).
אבל לי דווקא יש מקום. פיזי לפחות. הבעיה שהוא לא ממלא כל דבר.
כרגע נראה שכן..
הנורמלית האחרונהאחרונההיה פשוט אור וטוב,
הרגשה פנימית של רצון לחבק את כל העולם ושהלב עוד רגע מתפוצץ מאהבה.
תודה ה'. תודה על הזכות להיות חלק מהמקום הזה.
איזה עולם אכזר.
חברים?בחלומות הלילה.
הם לא נישארים לנצח.תקלטי את זה כבר.
פיכ.איזה מקרה מסריח אללה.
והיא כותבת-*****,אני נשבעת את אהבתי.מה הייתי עושה בלעדייך.
פפף.המון.
היא ניפגעה שלא הוזמנה לשם.
לא היה לי מה לעשות חוץ מלנחם.
גאד.היום הוא התכתב איתה בבוקר והיא הייתה בטוחה ש.
פתאום מודיעים על.
ולא איתה.
בחייאת כמה רמזים את נותנת פה.סתמי מפגרת.
העולם שחור ואת לא מוסיפה לאווירה.תמותי.
גאד.
בגלל תקלה תכנית פשוטה אני מחכה ארבע חודשים לטסט שני, ועדיין לא קיבלתי תאריך.
היום זה (חצי) מופרט ( סוג של מיקור חוץ) אז זה סביר. פעם זה היה הרבה יותר גרוע.
היה תאוריה רק בימי רביעי בבוקר, ואז לא היה קבלת קהל במשרד הרישוי למי שצריך אותו לשאר הצרכים.
אז זה היה מעצבן, אבל כשכל החברים שלי עוברים ולי אין תאריך זה בכלל מעצבן.
