את כל השברים
ולאט תהלכי בפרדס רימונים
תאירי חיים
טיילתי לפני איזה שבועיים וראיתי פרדס רימונים, אבל אדומים. לא וורודים. רציתי לצלם אבל המצלמה הייתה בתיק ולא היה זמן להתעקב.
*תעירי.
רואה אותם בא לי להיות בידיוק הפוך.הלוואי שישארו כאן תמיד ליד
התאורות הכי יפות - בשקיעות הרחוקות
והמילים מתגלגלות על יד באר האהבות.....
סתיו זה עונה שהכל נושר ומתערער
משפיע על הנפש
כמו זרע שמתחיל לנבוט
מזיז את האדמה
מנסה לפרוץ
זה כואב ומטלטל
אבל זה צמיחה
בסוף הוא ירא האור
ויפרח ויהיה הכי יפה בגן
יש בזה המון דברים יפים וטובים. אמר לי פעם משהו חכם שילדים הם היצורים החזקים ביותר כי יש להם תמימות.
אבל קצת מלחיץ שאני רואה את הדברים אחרת באור ורוד יותר ורק לאחר הסבר של משהו מהצד אני מצליחה לראות גם את החלקים האפורים...
נושבת באוויר!אחרונהפשוט חרא!!!
ואם יהיה את זה אז נוכל...
זה בסיסי
טססס
היא נתנה בי אמון ואכזבתי
הבנתי
בגלל זה ההרגשה לא מרפה
אני רוצה לעשות טוב. זהו. ככה. בלי הצגות. בלי בכאילו ובלי מסביב. אני אפילו לא יודע מי יקרא את זה אי פעם אבל זה מה שאני אומר לעצמי. באמת. כל דבר שאני רוצה ועושה הוא כדי להוסיף אור וטוב בעולם. אולי זה נשמע כמו סיסמא, אבל לא. אני לא בא לומר שכל צעד שלי מלא באידאולוגיה וזה מה שעובר לי בראש אבל זה הכיוון. אני לא חף מאינטרסים. אבל זה ככה. זה לא רק כי הקדוש ברוך הוא רוצה אלא כי מה שאני מרגיש שנכון וטוב. לא משנה מה יקרה ומה אני אעשה, תמיד ,תמיד זה לטוב. זה הרצון שלי, הכי בסיסי הכי טהור. לא לחיות סתם, ולא חיצוני, ובלי ציניות ורצון להיות שווה יותר מאחרים או להילחם על מקומי בחברה. פשוט לחיות ולעשות טוב.
כתבתי את זה לפני שנה וחצי.
האם גם היום אני במקום כזה של לשפוך הכל בלי כל המחסומים של החיצוניות?
געגוע
)
