פורום ריק ומוסתר (עמוד 903)

זהו אני מתחתנת. אני לא רווקה עוד שניה.

מקווה לשרוד את השבוע הזה, 

אנחנו לא מדברים ולא נפגשים וזהו,

פעם הבאה נפגשים כשהוא יכסה אותי

זה קורה, השיער נעלם ורק הוא יראה אותו.

אני נשואה, אני אברכית.

זהו זה אשכרה קורה..

ימי הרווקות בדרך לסוף, שבוע וזה נגמר.

בכיתי הרבה, זה אשכרה קורה..

מן הפח אל הפחת אל ה_?

ידעתי שדברים ילכו ויעשו גרועים, אז אני עצובה פחות כשזה קורה? או יותר?

זה מסובך וכואב

אני לא מסוגלת לראות אותה

כל מילה קטנה

כל משפט 

מזמין לו גל שלם של דמעות.

 דברים פשוטים שלכאורה

לכאורה.

וראבק...הכאב של הגעגוע הוא כואב...רצח...

אבל עשינו תדבר הנכון...אני מרגישה שה' פשוט מחייך אלינו מלמעלה ואומר "שכוייח חסידים. דייקתם. זה מה שרציתי"

אז זה מנחם...מנחם לדעת שלגעגוע הזה יש תכלית ומטרה..שהגעגוע הזה כמה שהוא כואב הוא נכון והוא יוביל אותי לסוף המתוק..סוף מתוק מתוק שהוא רק ההתחלה של הדבר האמיתי והמדוייק.

זהו.

גם אם בוכים לילה שלם.

ברציפות.

בלי שום סיבה הגיונית טובה.

מממ לא פאן שהוא זועם עליי...לא התכוונתי..וזה קרה בעיתוי מטומטם ממש...יום של עצבים כל דבר הקפיץ אותי....