איך הכל מדויק.אור עולם
פפףאוהב אותך ה
בא נתקדם,בא לא ניתקע
בא נירצה,בא לא נכבה
בא נישמח,בא לא ניבכה
בא ניקפוץ,בא לא ניהיה כבדים
חלאס נו
מלאכותינושבת באוויר!
אם נחייך מלאכותי? ואם נאהב מלאכותי ?
האם אפשר להתאהב מלאכותי ואי שם האהבה תעשה אמיתית?
האם שנאה מלאכותית הופכת אמיתי ?
לאימ''ל
לפעמים כן, אבל לא בכל במקרה.
באילו מכרים כן לדעתך ?נושבת באוויר!
במקרים בהם יש במלאכותיות נקודת אמתימ''לאחרונה
למשל מישהו שרוצה להיות נחמד אבל לא מצליח, בגלל ביישנות או חוסר בטחון עצמי או בגלל עכס או ריחוק מאיזו סיבה או כל דבר אחר, והוא מכריח את עצמו להיות נחמד באופן מלאכותי - אז המלאכותיות תעזור לו להתגבר על הקשיים ועם הזמן זה יהפך לטבעי.
אבל מישהו שלא רוצה להיות נחמד אבל מבין שזה משתלם לו ולכן הוא נחמד באופן מלאכותי - מבחינתו זו אחיזת עיניים והוא לא יתחבר לזה לעולם, לא משנה כמה הוא יתמיד בהצגה הזו.
אני לא יודע להגיד מה ההבדל בין מלאכותי לטבעימשה
אבל כן יודע שבעולמות אחרים, דבר שמותחל על ידי מעטים, אם הוא מוצלח, מחלחל ומשמש את שאר העולם.
#חסכן#שבר#שתיקהפרח קפוא
.
.
"דיבור לוקח אותך לאן שתבקש,
דבר לאן אתה רוצה" (בנאי)
__דשא סינטטי
נעולה בחדר.
לבד
איתם ביחד.
זה כבר לא משנה
הצעקות ממשיכות
השמיכות עוטפות
אך לא עוזרות
שוב שם.
בכוך
לבד
עם הספר
עם עצמי
לבד.
אי אפשר להבין
זה לא יקרה
אף פעם.
עוד פעם מצדיקים אותו
מחפים עליה
והמוצא האחרון שנשאר
תמיד
בלית ברירה.
אבל גם לשם רודפים
דופקים ובועטים
קוראים בקול
אך אין מי שעונה
שמשיב.
אין כבר כח למכות
לצעקות
להתמודדויות.
מה?מחפשת^
פעם הייתי כמותם
כמו כל האנשים לידי
עכשיו.
אולי לא,
תמיד הייתי אני
מוזר.
לא
קשור.
העיר הזומחפשת^
כבר לא שלי
פועמת פעימות אחרות,
שונות
ההיא שהיתה לי לבית
עיר מקלט
והפכה לאויב
והיא ואני
ולא אכפת לה בכלל
מעדתי בגבולה
דמעתי בחומותיה
ודמי
טשטש גבולותיה.
והיא היתה חלום
וחזון
וחזיון,
דמיון
עטפה בבועה
וסבון
אשליה.
עזבו,
אני יודעת
סתם מאשימה
הייתי אני
השתוללתי בקרבה
והיא,
לא גירשה
לא אזקה
איפשרה.
הייתה היא
וכן,
הייתי אני
כביסהמחפשת^
זה הכל מעורבב וסוער
ונלחם
ונחלם
מגובב
כמו ערימת הכביסה על המיטה
מחכה ליד מכוונת
מסדרת.
ואני, כמו אני
במשל, בנמשל
פונה לאפיק אחר
עד שהשמש
פונה
שולחת צל עמום
אפל
כמו נגזר מאורה
אני
ממהרת
נחפזת
נחפשת.
ואם לא עכשיו
ויש בי
ברירה
ורצון
ובחירה.
לאחוז שבבים
של אור
וקשת נשברת
על קו המים
מספרת סיפור
ואור
וכלום
וחביון של
אורות
וצבעים.
וכביסה,
כן, שכחתי
כמו תמיד
וזה לא הגיוני
כי סדר צריך שיהיה
ואיך שוב אני
בוחרת לברוח?
!! || ..מחפשת^
אני רוצה לרוץ,
עד שייגמר לי הכוח
ולצרוח,
תוך כדי
אם אפשר
ואפשר
כאילו לא,
אבל זה פחות משנה.
בנתיים אני כאן
מתכננת לקום
כדי לחתוך תפוח אדמה
ולהוסיף בזיליקום
היד כואבת
כאילו התאגרפתי,
באמת.
שוב,
אני שולחת לעולם
מיקום מדויק
לא אוהבת את זה
בכלל.
אני רוצה לשאוג,
שותקת
סורימחפשת^אחרונה
וחנות חרסינה.
כלי חרסינה
בתוך פיל.
נע בצעדים עדינים
גסים פחות
חושש להיפצע
פוצע.
והדרך
נותנת בי סימנים
כמו חורטת,
שלא אשכח שהילכתי.
ואני כאן ליד
והרבה אנשים סביבי
צועדים
אני רצה,
דוחפת,
פוצעת
ממלמלת סליחה חרישית
בורחת.
רשות הרבים
והייתי יחידה.
אולי זה הזמן
לומר שלא,
לא.
אני כותבת מילים של סליחה
שוכחת מה הן
מנסה
שוב.
לא התכוונתי
ויש בי פינה ומקום
לא רציתי לברוח
שרדתי.
אני מכה,
מכה על חטא
אהיה טובה יותר.
אהיה טובה.
shמחפשת^
אני רוצה לצעוק.לעבדך באמת!
אוף. אוף. אוף.רוקדת בגשם
אבל זה לא היה חייב להיות ככה!זה לא היה חייב להקטע באכזריות!
ובסופו של דבר, זה עשה ועדיין עושה לי ממש טוב. זה דחף אותי ליצור את אחד החלומות הגדולים שלי.
אוף
קראתי ..והרגשתינושבת באוויר!
נערךהר ומדבר
אוף.רוקדת בגשם
פחות או יותר כל השעות שלי נזקפות לזכותו. ובהתחשב בעובדה שעברה כמעט שנה, יןרת מ300 ימים, וכל יום בערך שלוש שעות בהתחלה ובזמנים מיוחדים, שזה רבע מהזמן אז איזה 14 15 שעות...
זה לא היה חייב להגמר ככה. נכון? יכולנו גם להמשיך. הוא הלך לישיבה. הוא יכל ללמוד שם והיינו מתנתקים לאט לאט, כמו שצריך וראוי להיות.
בהחלט ראו שהתנתקנו... גם כי התחלתי ללמוד עד שעות מאוחרות. ולא היה לי כמה שעות פנויות במהלך היום שמהם התגבשו לי שאלות.
היום, אני צריכה לענות על השאלות שלי לבד. לבד.
אפילו לא היתה בזה בעיה הלכתית! ההוא אמינא היתה שלא משנה מה לא עוברים על ההלכה, ולו המחמירה ביותר. הכל היה מרצון טהור, לשמה...
אוף. נמאס לי.
וככל שאני קולטת עד כמה זה היה רע אני קולטת עד כמה זה היה טוברוקדת בגשם
וטוב שכך ורע שטוב שכך
אתה יודע, עָבַרְתִּי היּוֹם עַל הָאָרוֹן שֶׁלִּי בְּחִפּוּשׁ אַחַר סֵפֶר
וּמָצָאתִי אֶת הַגְּמָרָא שֶׁלָּךְ
וְאֶת ה'להו' שֶׁלָּךְ
וְיָצָאתִי לְבַחוּץ
וְנִשְׁפָּךְ עָלַי מַיִם וְכִמְעַט שֶׁהִתְרַטְּבָה
אָז הֶחְבֵּאתִי עָמֹק עָמֹק בְּתִיק, שֶׁלֹּא לִזְכֹּר
(וּלְאוֹרֵךְ כָּל הַגְּמָרָא מָצָאתִי שְׁנֵי חִדּוּשִׁים בּוֹדְדִים
לָמַדְתָּ מְאַחֶרֶת)
וַאֲנִי שׁוֹאֵל
בְרִיך הוּא
בְּמָה זָכִיתִי
וּבַמֶּה
חוֹבָתִי
וְתַלְמִידֵהוֹן בְּכוֹ
וְהֵן בְדִידָך קָיְימַא
סְבוֹר
ואיני יודעת.
אמור להיות לי כל כך פשוט ואני סתם מסבכת את עצמי.
וכאעלורוקדת בגשם
אני זוכרת שלמדנו את הסוגיה הזאת
נראה לי שזאת היתה האחרונה שלמדנו
תכננו להיפגש, שתי המשפחות ושנעשה סיום משותף
לא חלמתי שהפעם הבאה שאני אפגוש את המשפחה שלך תהיה בניחום אבלים
'מהספדו של אדם ניכר בו אם בן העולם הבא הוא אם לאו'
אם הייתי מספידה אותך, היה ניכר בהחלט.
אמרת שלא היית רוצה שיספידו אותך
שהעיקר שימשיכו לעשות טוב ושלא ישקעו בעבר
שאלתי בצחוק האם המשפחה שלך יודעת על זה
ענית שלא.
שאלת עלי, ועניתי, שלמשפחה שלי אין מושג בכלל מה אני עושה.וככה נפרדנו לשלום, בפעם לפני האחרונה.
תמיד היתה תחרות כזאת מי ינתק אחרון. אף פעם לא רצינו לנתק. רצינו ללמוד. אבל אילוצים...
איכשהו תמיד יצא שנפרדנו ביחד בסוף.
באותה פעם, ניתקת עלי. היית חייב לרוץ לישיבה. זמן א-ל-ו-ל, זמן א-ל-ו-ל. עד היום אני מצטמררת כשאני נזכרת איך היית מבטא את המילים האלו. בחיל ורעדה של ממש. של אדם שמבין.
אמרת לי שאתה רוצה לתקן את המצב הזה. שזה יהיה נורמלי. לא יצא לנו לדבר על זה שוב מאז. כמעט שלא יצא לנו לדבר בכלל.
אוף. תמיד אמרתי שהצבעת האחרונה שאני אגמור תהיה ברכות, אבל בדיעבד, נראה לי שזאת תהיה שבת. לא מעיזה להמשיך מעבר לסוגיה הזאת. כאילו... כאילו אני מכירה בזה שמעכשיו אני לבד. לגמרי לבד.
.מתנחלת גאה!
אוף. אוף.רוקדת בגשם
ולעזוב את זה.
זה רק בערך שבע דפים! כמה שעות ותהיי אחרי זה.
וזהו. תוכלי לחתום.
לא מעיזה. לא מעיזה.
זה הדבר הנכון לעשות.
אזמה.
אז לעשות. לא רוצה.
ככל שקשה לי יןתר אני מבינה עד כמה לא טוב ומסוכן זה היה.
בסך הכל כמה דפים. והם גם לא כ"כ קשים.
תעשי את זה כבר.
לשכוח. זהו. היה. נגמר.
לא רוצה.
עשיתי. את. זה.רוקדת בגשםאחרונה
עשיתי את זה. מול בנות אפילו. אימילה. למה?
אני כ"כ מאוכזבת וככ מאושרת וככ לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
חשבתי לעשות את זה ואז אני אהיה שלמה עם עצמי. אבין 'זה היה ונגמר וזהו, ואין עוד.
אני רק יותר ויותר מבולבלת.
אני רק רוצה פעם אחת להודות לו. אין לו מושג מה עברתי מאז והכל - די - בזכותו.
אני רק רוצה פעם אחת לשאול אותו משהו. מה דעתו על נושא מסוים.
יש כ"כ הרבה הבדל בין הסיומים שלנו לבין מה שעכשיו.
הסיומים שלנו - היינו יושבים בגינה, חוזרים על הסוף. מהדרנים. אח"כ היינו מתחילים מעט את הבאה ואז חוזרים אליה, לחידון קצר ומהיר עליה.
היום? להסביר לעצמי בקול את הסוף, להדרן. זהו.
לבד. פשוט לבד. בלי מישהו שיגיד לי 'חזק וברוך' ובלי דחיפה להמשיך. פשוט לבד. לבד. לבד.
ואנשים באים ושואלים מי הדמות הכי משמעותית בחיים שלך ואתה לא יכול לענות ושורף לך הגרון והעיניים אדומות ואתה סתם שותק ואומר תשובה לקונית של אבא או אמא, למרות שאולי הם ההפך מדמות מופת.
ולשבת ולנסות ולחשוב ולהבין ולקלוט
שזה לא נגמר כי דבר כזה לא יכול להגמר
ושהתורה היא אינסופית ושאנחנו פירורים קטנים
ולא נורא אם פירור אחד הולך לאיבוד בים. גם הוא לחם שצריך לשלוח על פני המים כדי למצוא.
אוף. קשה לי.
ופתאום הכל חוזר כזה בבוםרוקדת בגשם
מתי בפעם האחרונה עשיתי את זה? ישבתי בליל שישי עם ספר וישבתי ולמדתי כל הלילה. כי זה ליל שישי. לא סתם כי לא היה לי כח לישון.
ה'משמר' היה הפעם היחידה שהיה יוצא לנו להיפגש.
היינו קובעים ליד המאפייה, פעם בשבועיים שלושה, ומתחילים בבוחן.
תמיד הצלחת בו. גם כששאלתי שאלות על נושאים שלא למדנו. לא היית שם לב אפילו.
(חוץ מהפעם הזאת ששאלת אותי שאלת המשך ואז הסגרתי את זה שלא למדנו. כי רק התחלתי את הסוגיה הספיציפית הזאת.)
והמון אנשים היו ברחוב, כי זה ליל שישי בכל זאת,
והיינו יושבים משני צידיו של השולחן, שלא להגיע אפילו לספק נגיעה. ממש הקפדת על זה.
וסתם לחזור על סוגיות ולהתחיל מסכתות ולעשות סיומים עם מניין רנדומלי של אנשים שקיבצת, מעורבב של בחורי ישיבה מתמידים שהביטו בשעון בתים ה לחזור בלימוד ומיעוטם שבאבניקים שניצלו את התירוץ לצאת מהישיבע.
ופשוט קרנת מהאור שהיה על פניך.
האור של התורה. אחת מהחוויות העמוקות בחיי היתה לראות אותך לומד.
איזו אהבת תורה.
איזו התמדה.
איזה ניסיון.
ופתאום יוצא לי לשבת עכשיו ולהביט על שקית-של-אוכל-של-משמר וכל מה שאני חושבת עליו זה עד כמה אני רוצה לזכות לראות אותך לומד שוב.
*** ואנשים שעומדים להגיד לי שאין דבר כזה אוכל-של-משמר ושזה בכלל לא העיקר ושזה לא אמרר להזכיר כלום - תחסכו ממני את התגובות חסרות הטקט שלכם.תודה.***
..מתנחלת גאה!
..רוקדת בגשם
..מתנחלת גאה!
..רוקדת בגשם
（）（）מחפשת^
שמישהו יגיד לי שלא.
אמרתי
שלא
שלאימ''ל
אני חייב לשאול, פעם אחת ולתמיד - מאיפה הסוגריים המגניבות האלה שלך?
טוב, אז לאמחפשת^
ויש גם כזה ∝㈡ ㈠ ㈥ ㈤ ㈣ ㈢ )() （）
קח:סביוןאחרונה
מאתר תוי יוניקוד מאז תקופת הדינוזאורים (או לפחות מאז שהאימוג'ים היו נראים כמו האייקון של האפליקציה)
העתק-הדבק ואתה יודע בדיוק מה זה הסוגריים האלה
..דשא סינטטי
להגיד שלום
לחייך לבנאדם שממול
לתפוס את עצמך לפני נפילה
להצמיח את עצמך
לעזור לשני
להרים כל פיסת הזדמנות
לתרום לשקט הנפשי שלך
להיות מי שאתה. באמת!
-אפשר להוסיף בתגובות-
ישנם עדיין אנשים בעולםדשא סינטטי
..שני.
נדמה לי
שעודף נסיון לתדמית
מביא לחרדה.
בחילות קיא הזעות
לא רוצה עבודה מחר
לארוצה לארוצה לא רוצה
רק לי משום מה אסור להתפלל
אסור לבקש
אסור לבכות
..
פיל לכול ילדכי אין פיסבוק
איך אומרים את זה
ישראל היא מדינה חופשית,
כול אחד יכול להיות איזה חולה נפש שהוא רוצה.
היה טווווב היה יוסי,
היה טווווב היה יוסי.
ויש מלחמות שלא מתחילות
ויש אנשים שלא דיברו, מעולם
ויש רגשות פוגעות בשלמות
ויש מציאות הזויה, באדם.
יש שאלות ויש עננים
יש אנשי שבורים משנים
יש יולדת ויש פילים
שמעטרים חדר חמוד לזוג התאומים.
ויש גם אותי מסתובב ברוח
החלל הפנוי פתאום נראה בטוח
בוא אין אישה ואין עננים
בוא יש רק שלוש שאיפות לחיים.
תאוהב
תגדל
תהיה חייל בחיים.
היתה היום שיחה רצינית.שוליינית
היא בחורה חכמה. טוב שיש כאלה חברות.
｛｝מחפשת^
נעלתי
המפתחות במוקצה
זה עבר לי בראש כל השבת
ארצ'יבלד
מכורה - ריק ומוסתר
כן, זה ככהמחפשת^אחרונה
לפעמים זה טוב
לפעמים פחות.
בעיקר פחות
מהמרים על הפעמים שלא.
הלוואי שהכל כבר ייגמריש לי סיכוי
לא מצליחה לכתוב והכל ככ רועד
אני בכלא אלוהים, בבקשה תעשה משו
שכחתני?לעבדך באמת!
איך?
ולמה אני לא.