אוף. אוף. אוף.רוקדת בגשם
ככל שעובר הזמן מאז שהוא הלך אני קולטת עד כמה זה היה הכרחי.
אבל זה לא היה חייב להיות ככה!זה לא היה חייב להקטע באכזריות!
ובסופו של דבר, זה עשה ועדיין עושה לי ממש טוב. זה דחף אותי ליצור את אחד החלומות הגדולים שלי.
אוף
קראתי ..והרגשתינושבת באוויר!
אוף.רוקדת בגשם
אז בסדר. זה אולי לא נגמר היה טוב.

פחות או יותר כל השעות שלי נזקפות לזכותו. ובהתחשב בעובדה שעברה כמעט שנה, יןרת מ300 ימים, וכל יום בערך שלוש שעות בהתחלה ובזמנים מיוחדים, שזה רבע מהזמן אז איזה 14 15 שעות...

זה לא היה חייב להגמר ככה. נכון? יכולנו גם להמשיך. הוא הלך לישיבה. הוא יכל ללמוד שם והיינו מתנתקים לאט לאט, כמו שצריך וראוי להיות.


בהחלט ראו שהתנתקנו... גם כי התחלתי ללמוד עד שעות מאוחרות. ולא היה לי כמה שעות פנויות במהלך היום שמהם התגבשו לי שאלות.



היום, אני צריכה לענות על השאלות שלי לבד. לבד.




אפילו לא היתה בזה בעיה הלכתית! ההוא אמינא היתה שלא משנה מה לא עוברים על ההלכה, ולו המחמירה ביותר. הכל היה מרצון טהור, לשמה...




אוף. נמאס לי.
וככל שאני קולטת עד כמה זה היה רע אני קולטת עד כמה זה היה טוברוקדת בגשם
עבר עריכה על ידי רוקדת בגשם בתאריך י"ח באלול תשע"ח 19:35
עבר עריכה על ידי רוקדת בגשם בתאריך י"ח באלול תשע"ח 19:34
וזה כמעט כאילו לאף אחד לא אכפת

וטוב שכך ורע שטוב שכך









אתה יודע, עָבַרְתִּי היּוֹם עַל הָאָרוֹן שֶׁלִּי בְּחִפּוּשׁ אַחַר סֵפֶר
וּמָצָאתִי אֶת הַגְּמָרָא שֶׁלָּךְ
וְאֶת ה'להו' שֶׁלָּךְ

וְיָצָאתִי לְבַחוּץ
וְנִשְׁפָּךְ עָלַי מַיִם וְכִמְעַט שֶׁהִתְרַטְּבָה
אָז הֶחְבֵּאתִי עָמֹק עָמֹק בְּתִיק, שֶׁלֹּא לִזְכֹּר
(וּלְאוֹרֵךְ כָּל הַגְּמָרָא מָצָאתִי שְׁנֵי חִדּוּשִׁים בּוֹדְדִים
לָמַדְתָּ מְאַחֶרֶת)
וַאֲנִי שׁוֹאֵל
בְרִיך הוּא
בְּמָה זָכִיתִי
וּבַמֶּה
חוֹבָתִי

וְתַלְמִידֵהוֹן בְּכוֹ
וְהֵן בְדִידָך קָיְימַא
סְבוֹר
ואיני יודעת.

אמור להיות לי כל כך פשוט ואני סתם מסבכת את עצמי.
וכאעלורוקדת בגשם



אני זוכרת שלמדנו את הסוגיה הזאת
נראה לי שזאת היתה האחרונה שלמדנו

תכננו להיפגש, שתי המשפחות ושנעשה סיום משותף
לא חלמתי שהפעם הבאה שאני אפגוש את המשפחה שלך תהיה בניחום אבלים
'מהספדו של אדם ניכר בו אם בן העולם הבא הוא אם לאו'
אם הייתי מספידה אותך, היה ניכר בהחלט.


אמרת שלא היית רוצה שיספידו אותך
שהעיקר שימשיכו לעשות טוב ושלא ישקעו בעבר
שאלתי בצחוק האם המשפחה שלך יודעת על זה
ענית שלא.

שאלת עלי, ועניתי, שלמשפחה שלי אין מושג בכלל מה אני עושה.וככה נפרדנו לשלום, בפעם לפני האחרונה.

תמיד היתה תחרות כזאת מי ינתק אחרון. אף פעם לא רצינו לנתק. רצינו ללמוד. אבל אילוצים...
איכשהו תמיד יצא שנפרדנו ביחד בסוף.
באותה פעם, ניתקת עלי. היית חייב לרוץ לישיבה. זמן א-ל-ו-ל, זמן א-ל-ו-ל. עד היום אני מצטמררת כשאני נזכרת איך היית מבטא את המילים האלו. בחיל ורעדה של ממש. של אדם שמבין.
אמרת לי שאתה רוצה לתקן את המצב הזה. שזה יהיה נורמלי. לא יצא לנו לדבר על זה שוב מאז. כמעט שלא יצא לנו לדבר בכלל.

אוף. תמיד אמרתי שהצבעת האחרונה שאני אגמור תהיה ברכות, אבל בדיעבד, נראה לי שזאת תהיה שבת. לא מעיזה להמשיך מעבר לסוגיה הזאת. כאילו... כאילו אני מכירה בזה שמעכשיו אני לבד. לגמרי לבד.
.מתנחלת גאה!
לא ידעתי.
אוף. אוף.רוקדת בגשם
הדבר הנכון לעשות הוא להתגבר על זה כבר. לשכוח את זה
ולעזוב את זה.


זה רק בערך שבע דפים! כמה שעות ותהיי אחרי זה.
וזהו. תוכלי לחתום.

לא מעיזה. לא מעיזה.

זה הדבר הנכון לעשות.
אזמה.
אז לעשות. לא רוצה.





ככל שקשה לי יןתר אני מבינה עד כמה לא טוב ומסוכן זה היה.


בסך הכל כמה דפים. והם גם לא כ"כ קשים.

תעשי את זה כבר.


לשכוח. זהו. היה. נגמר.



לא רוצה.
עשיתי. את. זה.רוקדת בגשםאחרונה
ועכשיו אני בוכה ומאושרת וצוחקת ודומעת וסתם לא יודעת מה לעושת עם עצמי.
עשיתי את זה. מול בנות אפילו. אימילה. למה?


אני כ"כ מאוכזבת וככ מאושרת וככ לא יודעת מה לעשות עם עצמי.


חשבתי לעשות את זה ואז אני אהיה שלמה עם עצמי. אבין 'זה היה ונגמר וזהו, ואין עוד.
אני רק יותר ויותר מבולבלת.

אני רק רוצה פעם אחת להודות לו. אין לו מושג מה עברתי מאז והכל - די - בזכותו.
אני רק רוצה פעם אחת לשאול אותו משהו. מה דעתו על נושא מסוים.






יש כ"כ הרבה הבדל בין הסיומים שלנו לבין מה שעכשיו.
הסיומים שלנו - היינו יושבים בגינה, חוזרים על הסוף. מהדרנים. אח"כ היינו מתחילים מעט את הבאה ואז חוזרים אליה, לחידון קצר ומהיר עליה.

היום? להסביר לעצמי בקול את הסוף, להדרן. זהו.



לבד. פשוט לבד. בלי מישהו שיגיד לי 'חזק וברוך' ובלי דחיפה להמשיך. פשוט לבד. לבד. לבד.




ואנשים באים ושואלים מי הדמות הכי משמעותית בחיים שלך ואתה לא יכול לענות ושורף לך הגרון והעיניים אדומות ואתה סתם שותק ואומר תשובה לקונית של אבא או אמא, למרות שאולי הם ההפך מדמות מופת.

ולשבת ולנסות ולחשוב ולהבין ולקלוט
שזה לא נגמר כי דבר כזה לא יכול להגמר
ושהתורה היא אינסופית ושאנחנו פירורים קטנים
ולא נורא אם פירור אחד הולך לאיבוד בים. גם הוא לחם שצריך לשלוח על פני המים כדי למצוא.

אוף. קשה לי.
ופתאום הכל חוזר כזה בבוםרוקדת בגשם
/>אז אמא אמרה לי ללכת לאכול משהו. וכמובן שלא היה לנו בבית אוכל נורמלי אז לא הבנתי עד שהיא הוציאה אוכל-של-משמר משקית ושלחה אותי לאוטובוס.


מתי בפעם האחרונה עשיתי את זה? ישבתי בליל שישי עם ספר וישבתי ולמדתי כל הלילה. כי זה ליל שישי. לא סתם כי לא היה לי כח לישון.


ה'משמר' היה הפעם היחידה שהיה יוצא לנו להיפגש.
היינו קובעים ליד המאפייה, פעם בשבועיים שלושה, ומתחילים בבוחן.
תמיד הצלחת בו. גם כששאלתי שאלות על נושאים שלא למדנו. לא היית שם לב אפילו.
(חוץ מהפעם הזאת ששאלת אותי שאלת המשך ואז הסגרתי את זה שלא למדנו. כי רק התחלתי את הסוגיה הספיציפית הזאת.)

והמון אנשים היו ברחוב, כי זה ליל שישי בכל זאת,
והיינו יושבים משני צידיו של השולחן, שלא להגיע אפילו לספק נגיעה. ממש הקפדת על זה.

וסתם לחזור על סוגיות ולהתחיל מסכתות ולעשות סיומים עם מניין רנדומלי של אנשים שקיבצת, מעורבב של בחורי ישיבה מתמידים שהביטו בשעון בתים ה לחזור בלימוד ומיעוטם שבאבניקים שניצלו את התירוץ לצאת מהישיבע.

ופשוט קרנת מהאור שהיה על פניך.
האור של התורה. אחת מהחוויות העמוקות בחיי היתה לראות אותך לומד.
איזו אהבת תורה.
איזו התמדה.

איזה ניסיון.

ופתאום יוצא לי לשבת עכשיו ולהביט על שקית-של-אוכל-של-משמר וכל מה שאני חושבת עליו זה עד כמה אני רוצה לזכות לראות אותך לומד שוב.




*** ואנשים שעומדים להגיד לי שאין דבר כזה אוכל-של-משמר ושזה בכלל לא העיקר ושזה לא אמרר להזכיר כלום - תחסכו ממני את התגובות חסרות הטקט שלכם.תודה.***
..מתנחלת גאה!
מותר לשאול איך זה קרה?
..רוקדת בגשם
איזה חלק?
..רוקדת בגשם
מעדיפה לא כאן... אם בא לך בשא /הודעות.
ל' ניסן בס"ד, תשפ"ו (1)ריקומוסתרארכיון

אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר. 
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה). 
אני מושך באף ומרים מבט.

היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי. 
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."

העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.

משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.

- "תודה"

"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"

 
~

ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.

לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.

טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.


לכן זה מה שעשיתי.

כל השמש המסנוורת הזאתxmasterx

השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות

הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה

איפה הקלאס

איפה המסתורין

איפה המתח

ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?

מבאס ומייאש

תני משהו לחקור לגביו

אבל אני חוקר אז אולי ליxmasterx

זה לא נכון ולאחרים כן

לא בדור הנכון

לא במקום הנכון

לא בזמן

לא במרחב

לא ביקום

לא בעיר

איפה איזון בין בורקה להפקרות? אולי בכפכפי טבעxmasterx

וחצאית

או בקוקו וסרפן

איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן

עם טוריה

שיבריה

ולא זוכר מה עוד ובכלל

אולי בגבעות הרחוקות של החוות

אבל באוסטרליה או משהו

או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן

לא יודע מה מאכלס לי את התודעה

החום מביא איתו את הריק והשטות

והתחלתי להתאמן ושם זה אותו דבר בחדר כושר הזהxmasterxאחרונה

לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד

או שלא מפתיע

תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט

צ'יטים

שקר

מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון

פרופורציות נכונות בין ירך לשוק

קו לסת בולט

ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה

אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר

נהיה ממושמעים זה שווה

נזיז ברזלים

נסבול

נאכל בשר וביצים

ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה

וסיגריות בוערות

מה עוד?

--מחכה לרחמים~

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

////צאצא

אבא קשה לי.

 

..דף תלוש

I hate myself

_____________________הרמוניה

😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

..הרמוניהאחרונה

תודה אלוקים

יצאתי מפה קצתxmasterx

היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים


וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות

שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי

קראתי קצת

למדתי קצת

התחלתי להתאמן

שתיתי פחות

ניקיתי אורוות

פסח זה חג הנקיון

הניקיון הזהxmasterx

הרבה פעמים מתבלבל לכל מיני עם פינוי טוטאלי של כל החיים לפח

נפנה נחיה בריק ונאגור מחדש שיהיה מה לזרוק בשביל חווית הנקיון השקרית הבאה


אבל זה לא נכון לנקות זה לברור את המוץ מהתבן כל הבר עומד מולך ואתה צריך לשלות ממנו את מה שכן חשוב לפנות מה שלא ולסדר מה שלא נמצא במקום

שהכל יהיה מקומו של עולם והעולם יהיה מקומו

משהו כזה שקראתי פעם

ולהמשךxmasterx

ספירת העומר העומרים גדלים והזיפים גם

סימן אבל מתערבב עם סימן חיות וצמיחה משמחת של חיים ופריחה

של אוכל חדש

של פרנסה ושפע חקלאי

יש כאלה שמתאבלים

בלי מוזיקה

הכל אפור ושחור וקודר

אני לא שם לטוב ולרע

נוהג ושומע את המוזיקה חוזר ומקשיב וגם מחדש בדברים חדשים

תציעו שיהיה מה לשמוע מחדש

הכל הולך

השמש חוזרתxmasterxאחרונה

והתחזית לעתיד שיהיה חם יותר

ויותר

ויותר

ויותר

כל הזמן

וזה יכול להרתיע אבל די עברנו מה שעברנו

נעסיק את עצמנו בדברים שונים

.....צאצא

מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.

אהבה.

זה יבוא?

אולי יעניין אותך