ואני פה,
בדיוק כמו ביומיים האחרונים.
לבד, בצד
מובדל, מיוחד.
חד פעמי, ארעי,
יתום, חולה.
דמעות אף פעם לא ירדו לי
מלהתבונן בתמונה של המשפחה,
לראות אותי בזמנים טובים,
מחייך
מאושר מחום טבעי
שמשפחה מקרינה.
אמא לידי, מחייכת,
מביטה,
אבא בצד השני,
אבא שלי,
אבא.
והדמעות לא מפסיקות לזלוג,
נשפכות לי על הפנים,
מרטיבות כל חלק יבש.
מחממות.
אומרים שזה יעבור,
האנשים הרחוקים,
שיושבים בבית.
הם לא יודעים מה פה,
מה פה קורה.
הם לא יודעים מה מרגישים כאן,
בלבד.
מי יקשיב, מי יבין,
מי יחבק, מי יאהב.
מי??
בדיוק כמו ביומיים האחרונים.
לבד, בצד
מובדל, מיוחד.
חד פעמי, ארעי,
יתום, חולה.
דמעות אף פעם לא ירדו לי
מלהתבונן בתמונה של המשפחה,
לראות אותי בזמנים טובים,
מחייך
מאושר מחום טבעי
שמשפחה מקרינה.
אמא לידי, מחייכת,
מביטה,
אבא בצד השני,
אבא שלי,
אבא.
והדמעות לא מפסיקות לזלוג,
נשפכות לי על הפנים,
מרטיבות כל חלק יבש.
מחממות.
אומרים שזה יעבור,
האנשים הרחוקים,
שיושבים בבית.
הם לא יודעים מה פה,
מה פה קורה.
הם לא יודעים מה מרגישים כאן,
בלבד.
מי יקשיב, מי יבין,
מי יחבק, מי יאהב.
מי??
מה שנכון