למה אנשים נוטים לראות רק את הרע שלהם?
אנשים זה עם מוזר.
אני בחיים לא אבין את אלה שלא מדברים עם עצמם, עם כל העולם אתם מדברים ועם עצמכם לא? איפה ההגיון פה?!
למה אם אני אומר לעצמי יש! אלופה! אחרי שפתרתי משוואה במתמט' ירימו עלי גבה בחיוך סלחן ויופתעו קשות לשמוע אותי נוזפת בי אויש נו תסתמי כבר?! אנשים.. |מגלגל עיניים|
או אלה שלא מסוגלים לחייך לעצמם בלי סיבה במראה! ימוזרים! בחייאת מה אתם טרולים? תשחררו קצת! לא להכל צריך סיבה!
ואם כבר מוזרים;
אלו שלא יוצאות מהבית בלי איפור ואם יש להן פצעון אחד קטנטן הן ישקלו ניתוח להסרת פרצוף. |ידפרצוף| בעצם רק |יד| היה לה חצקון

או את אלה שלא סולחים לעצמם אחרי יותר מידי זמן עד שהם מכניסים את עצמם לתבנית שהם כאלה.
כן אני מבינה את הצורך האנושי לכעוס על טעויות של עצמנו אבל נו, במת, למה שאחרי עשרים שנה אחרי שאיבדת את הקפוצון באוטובוס עדין תשכח אותו? תרפה!
או היותר גרועים, האלה שמקפידים על אחרים ברמה פסיכית אבל ברגע שזה מגיע אליהם ריכוז כזה גדול של סלחנות ואהבה ואיפוק לא תמצאו.
שיואוו העולם לא בנוי רק מכם יא נרקיסיסטים! די לסלוח רק לעצמכם!
והכי גרועים, המרירים.
אלה שבטוחים שחייהם הכי גרועים, הכי מצחיק שכל אחד חושב את זה. גאונות שלום!
רק חבל שהם מרירים עד כדי להיות מספיק מרוכזים רק בעצמם ולא לקלוט שלאחרים יש תיק יותר כבד. הם במת מוזרים. כי הם חושבים שהם נדפקו הכי חזק ועכשיו אם הם ישבו לצבוע את המשקפיים שלהם בשחור ולקטר בלי סוף מישהו יבוא ויתן להם מדבקת זקוקים לרחמים עצמיים וסביבתיים וככה יהיה להם יותר קל.
לא, לא ושוב לא.
בעוהז צריך לעבוד קשה. תרצו או לא, לכל אחד יש תיק ויכולת הכלה אליו. אם תשנו גישה תאמינו לי שהחיים שלכם יהיו פשוטים בהרבה יותר. האישור מהסביבה לא יתן לכם כוח בכלל. להפך, ככל שתקבלו אותו יותר, תרצו אותו יותר ותרדו עוד ועוד למטה כדי לקבל אותו. (תרתי משמע).
הקטע, שהרשימה הזו אפילו לא בכיון להתחיל ובטח שלא להגמר יש עוד ככ הרבה טיפוסים מוזרים שאני שוקלת להוציא על זה תזה!
בכלל האלה שמדברים בטלפון כל הנסיעה שיואוו ראבקקק רכלניות חאלס (סליחה בנות, גם אני בת לא שכחתי, אבל הבנים היחידים ששמעתי מדברים בנסיעות ואני עושה הרבה כאלה דיברו על עסקים ודומיהם.. שיחות חולין? חמש דקות בהגזמה.) כמה אפשר לדבר? לא נמאס לך? מילא, היו דיבורים חשובים, מילא היו בשקטטט למה אני צריכה לסבול?! מה חטאתי מה?! ובבקשה ממך זה שאת באופן שעדין לא הצלחתי לתהות על קנקנו יושבת בחוץ (איך בנא יושב מרצונו החופשי כשהספסל כולו שלו בחוץ? איך?) לא אומר שאני שכחתי תחלון למה לסגור אותו?! כן, כן ראיתי אותך. מילא הוא היה נפתח אבל האוטובוסים של ימינו.. משכת נסעת..
תחשבי עם עצמך, תשמעי שקט, רעש של גלגלים ואפילו רחמנא לצלן את המחשבות שלך! כמה אפשר לדבר?!
|נאנח|
אתם יודעים אבל מה הכי מחרפן אותי? האלו שהמתלוננת על דמעות אוךך תיכחדו כבררר! די. להתלונן. על. דמעות. זה. לא. מגניב!
יש כאלו שלא מצליח להן לבכות כשקשה להם אז להיות כאלה רעות ולהתלונן על זה? תודה רבה במת שאתן דורכות על הפצעים! דמעות זו מתנה קחו אותן למקום טוב!
בכלל הבנות שרגישות מידי או הנאיביות ז-ה מחרפן!
מה נטרק איתך? לא אפויות האנשות האלה..
תמימות זה טוב. זו פשטות והבנת המציאות. לא נאיביות!
מה תגידי לי? מה? מה נותן לך להעלב? מה?? תתגברי ותתבגרי כבר! את בנא שאמור להיות בוגר עם קצת חשיבה ותשומת לב לזולת! מה יתן לך? מה? מילא הייתן נפגעות מדברים רציניים, אבל אתן לא! אנשים לא אוהבים להיות לידכן פתחו תעיניים כבר! מה שכן, זה מדהים אותי איך זה שתמיד האנשים הכי רגישים שנפגעים מכל דבר הם אלה עם הכי פחות טאקט והכי פחות תשומת לב לזולת שיפגעו הכי חזק בלי למצמץ או לחשוב שאמרו משהו לא בסדר.
או את האנשים דורשי הצומי שמרוכזים יותר מידי בעצמם!
את רצינית? באיזה קטע את מרגישה בנוח עד כדי שעד שהבנא מתחיל לדבר ב"ה סופסוף את קוטעת אותה בלי למצמץ.
באמת, שימו לב קצת למעבר לארבע אמות שלכם! אם בנא מדבר איתכם סימן שהוא רוצה שתקשיבו! מילא הייתם עושים דברים ותוך כדי מקשיבים אבל אפילו את זה לא! באופן כרוני לכל בנא מצוי שלא נכלל ברשימת האני מעריץ שלכם! תנסו לפחות, לפחות להסתיר את זה שלא מעניין אותך מה שאנשים אחרים אומרים!
מה הדפקא פה? היא מדברת? תני לה לדבר עד הסוף. די לקטוע. די!
או האלה שמכירים אותי יעברו לידי ולא יחייכו, אני היחידה שחושבת שזה דבר לגיטימי? מכיר תבנא? תחייך! אני שוקלת לחשוב שהבעיה היא בי כבר. מה קשה?!
ואלה שמדברים עם הקב"ה בקול האמצע שיחה נמאסתם! את העבודת השם שלכם תשאירו לכם! די, נמאס לי. לא בכל שיחה את צריכה להתלונן לטאטע שלא יודעת מה כשהשפת גוף שלך פונה אלי!!! מילא היית מתלוננת במסווה של התייעצות עם הסביבה, אבל לדבר לכיווני תוך כדי שאת מבקשת מטאטע שיושיע אותך זה מעצבן! וגם מרגיש לסביבה מזויף פשוט מזויף. וגם אם זה לא מזויף באלך להשאיר את הדיכאוניות שלך איתך ולעצמך! ובכללי די אנשים דיכאוניים פרו-פור-ציות!!
אוך
זהו גמרתי להתלונן.
לא, אני לא מושלמת אפילו לא קרובה וגם לי יש לא מעט חסרונות. אני מודעת לרובם ועובדת כדי להגיע אל זה. אני גם לא נוטה להתלונן על בנא בדרכ. רק שהפעם הגמל קרס. אז יצאתי אגואיסטית במקצת. במקצת הרבה ופרקתי.
בקצקצ, יום טוב אנשים! העולם שחור אבל לבכות על זה לא ישנה משהו אז תנו חיוך ותנצלו את המאה עשרים שלכם, זה לא יחזור.. או שכן, לא ברור.

ו..כמדומני גמרתי את מכסת הציניות לשבוע הקרוב
*אפשר להגיב, אפשר גם לא.

אם כי אני אפקפק מעט בכוחם של אנשים לקרוא אורך שכזה.

רק אומרת שקראתי.שעות של אמת.

קראתימשתדלת יותר

נראלי כל האנושות חייבת לך התנצלות מעומקי דליבא על עצם קיומם. זה ממש מוציא אותך מדעתך.

נמ. לאו דווקא.מקופלת.

הו. נהדרמשתדלת יותראחרונה

התפתחות טובה, תודה לא-ל.מצב נתון.

למה אני חוששת מבועת קסם שעלולה להתפוצץ?

לא. בעזרת ה'. כבר טוב ויהיה טוב.

אמןןןןןנושבת באוויר!אחרונה

כמו גלשמיים בוערים

ים.

רחש הגלים מתנגן לו

גלים הולכים,גלים חוזרים

בסוף הם נישברים.

שנה חלפה הלכה לה חוזרת לים הסוער

שנה חדשה מתקרבת לחוף מבטחים.

כיסופים וגעגועים מציפים

געגועים למלך כיסופים לאבא

אומרים שלכולם יש תקופות קשות יותר

אולי פחות

השנה הזאת היתה קשה,קשה מידי

ברחתי,רצתי כל עוד נפשי בי

ברחתי מעצמי

לא רציתי את כל זה ,ניסיתי ללבוש מסכות כאלו מסכות אחרות

אף אחת לא התאימה .

כל המסכות היו מגוחחות עלי .

עד שרציתי לחזור הביתה,אל עצמי.

אבל המרחק היה נראה אין סופי.

התחלתי לחזור על העקבות בחול

העקבות שלי.

מידי פעם איבדתי את דרכי,העקבות נעלמו

אבל לבסוף ראיתי אי שם את ביתי

רצתי,אוחח כמה רצתי.

סוף סוף הגעתי הביתה,למקום הנעים והחם

נכנסתי הביתה הכל היה שבור ,נטוש

כבר כ''כ הרבה זמן שאף אחד לא טיפח לא דאג

צריך לתקן,צריך לצבוע מחדש

להוריד את העובש מהקירות

לפנות הכל.

לתקן זה דבר שלוקח זמן,

אבל עם הזמן הכל היה נראה הרבה יותר מסודר

התחלתי ,התחלתי בדרך חדשה

לא נפגעתיאור עולם

אבל זה היה פוגע מאד.
פשוט התייחסתי לזה כאילו אני לא בסדר.
אבל אני הייתי לגמרי בסדר!!!
אני לא יכולה לשנות את עובדות החיים.
למה נזכרתי בזה באיחור כזה גדול?

החיים מבלבלים.

וגם ממנה לא נפגעתי.
זה הכי הכי הגיוני בעולם.
אבל זה דפק אותי לגמרי.

וגם ממנה אני לא נפגעת,
אבל אני לא יכולה לוותר.
ונמאס לי להרגיש מציקנית.

בא לי לחיות על אי בודד.
לבד.

זה מוזרמחפשת^

ש25 שעות אני מחכה שיקרה משהו
והוא קורה.
הביס הראשון שלי מלווה בחיוך ענק
ןאז זהו
אין לי למה לחכות יותר

נושבת באוויר!

פסידוניתאחרונה

נגמרו לי התשובותעובד על זה

שפעם היו לי לתת לעצמי.

הם נגמרו, כמעט סופית.

פעם היו לי דברי ריצוי,

פיוס

ועוד כל מיני כאלה.

היום כולם נגמרו

ולפעמים כאילו

נשארתי ללא דברי נחמה ועידוד.

פעם היה לי מה לענות,

הייתי מדבר עם עצמי.

שואל,

עונה,

מבקש,

או סתם מספר אהבה.

היום אין כלום,

כלומר הרגע,

הרגע אין כלום.

אין תשובות,

אין שאלות,

אין אהבה.

יש רק שתיקה.

שתיקה.

צליל שפוצע את הנפש.שוליינית

רק מעטים יבינו למה הכוונה.

...שוליינית

הלוואי והייתי יודעת לבכות. או לכתוב.

הוא כאוב .. אני שומעת על הקול שלונושבת באוויר!

והלב שלי נשרט מדמם על ריצפת החדר.

אני מתגעגעת אליו. אני רוצה להיות טובה אליו. אבל לא רוצה להיחנק בדרך.

רוצה להשאיר את הראש מעל המים.

ימ''לאחרונה

..פתח האוהל

מחשבה שעלתה לי כי צוםפסידונית

הדת לוקחת את החומרים שמהם החיים עשויים ומפרקת למרכיבים. הנה תראה, אפשר בלי זה

ובלי זה

ותחושת ההקלה הזאת כשהכל נגמר, כשאתה חוזר להיות כאחד האדם

לא היינו יודעים שזה חשוב כל כך אחרת.

זה קצת שיטת הרבי והעז, לא ?משה

כן, וזה עובדפסידוניתאחרונה

זה קשה.שוליינית

ראיתי סרטים על הגירוש.
אני באמת לא מבינה את האנשים שחוגגים אצמעות.
באמת מעניין אם המגורשים חוגגים עדיין.
איכ.
לפחות עכשיו אני מבינה יותר על מה ולמה צמים.

אופ. באסה.פסגות

האמת שהמציאות הזאת נראת כזאת רחוקהאוהב אותך ה

כזאת מסובכת\

צריך את זה

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא