פורום ריק ומוסתר (עמוד 991)

לא התייבשות כי שתיתי, אבל הראש שלי ממש כואב.

סבתא. אחת. טובה. יפה.

על מיטה. בודדה. חולה.

סבתא. מלכת אהבה

שוכבת

בלא ניד. בדומה.

 

מי שם עלי ראשך. מי זו העננה

לנו, של צער של תוגה.

ולך?

עננת חיבור, עננת שכינה.

ואשה אל אחותה...

 

מה לה לעננה

לנו, שחורה. מעיבה.

ולך סבתא, המטיבה, המלטפת היא?

 

ושם, מעל לה, מעל סבתא מעל עננה

כמין משחיר עומד

וחרב לו וחבל לו

התוכל לו סבתא, האוכל לו אני--

הדברים אינם פשוטים ומתים, מתים כל כך.


לא שיש כאן חכמה או משהו, פשוט--
למרות שגם בשיר זו רק משאלת לב.


אני רוצה רוח סוחפת

בלי נקןדה
בלי סוף

כמו שלא הייתה התחלה
בלי נקודה

כיף להיות איתי,
מרגיע כשאני שם,
ואני שם כשצריך

(אמרו את זה היום. כיף לדעת)

אני צריכה להוריד את התיאור שיש לי בראש, לטוב ולרע

אני כבר מזמן הבנתי שיופי הוא לא דבר שאפשר להכניס לתוך מסגרת ספציפית
אני חושבת שדיו על היד זה יפה, אני רואה יופי בדברים שלפעמים נחשבים פגם. ואני גם עוברת שטיפת מוח כל יום על איך יופי אמור להיראות, ולפעמים אני מגלה שאני נגררת אחרי זה. ואני שונאת את זה
כל כך שונאת

(יש רגעים שבהם אני תוהה לעצמי איך אנשים מסוגלים לאהוב אותי, כשאני רואה כל כך הרבה סיבות למה לא)

זה, שקשה לאהוב.

זאת פעולה שפשוט יש אנשים שלא יכולים להכיל אותה ודי.
#מסקנה כזו מהחיים

למה כל כך הרבה רעש?
לא, לא הרעש של המאוורר, מבחוץ אל תוך תעלת השמיעה באוזן.
רעש שצועק מבפנים. גם לסתום את האוזניים לא יעזור
אולי זה רק ישאיר את הרעש בפנים בלי שום יכולת לצאת החוצה,
להתחבר קצת למאוורר

ברמות ומשמח.

אני לא יכולה.
זותומרת אולי אני כן.

עובדה שקיבלתי את הניסיון הזה.



הקטע שמכל ניסיון צומחים. השאלה היא איך ולאן.

אני גם בחיים לא אמרתי שהשלמתי...

כי ממש לא.

הוא מאוד היה קשה לי.

אבל אני מנסה להתקדם להשאיר את זה מאחור,לשכוח ...

ושהזמן יעביר את הכאב .כן וזה שורף וזה קשה ולא כיף

למה את חושבת שזה בגללי שרצו להעיף אותך??ההורים שלי בניגוד אליך לא הוציאו אותך בנאדם רע ורשע 

הצד שלי בסיפור לא עשה שום דבר שיגרום לך להיות בבית

הצד שלי לא אמר את זה למוסד הלימודים

הצד שלי לא ריכל והציף את הסיפור בכל העולם 

הצד שלי לא כל הום חפר שהוא לא יעזוב ותוך שעה בלי שום הודעה מודיע באופן רישמי שהוא עוזב

פסדר אולי גם אני לא היתי בסדר וסליחה.ובאמת באמת סליחה 

אבל באמת לא מבין מה עשתי ...

בס"ד

 

לאן לוקחים את זה עכשיו?

לא חשבתי שהוא יתבייש ממני ככה

 

אני לא מסוגלת לשנות את המצב. זה מביך

 

אני כ"כ גרועה באינטרקציה חברתית

הצילו

במיוחד עם ההכי קרובים

 

לא יהיה לאף אחד אכפת אם אני יעזוב

ועוד אחרי השיחת מוסר היום

 

ולהגיד שאני אוהבת אותכם.

ואתם טובות ומקסימות. וממש עזרתם לי

וכי ככה..

 

 

@נוצת זהב. נוצת! כן לוידעת מה נזכרתי עכשיו. אבל ג'וסט.

 

ואת @חסידות אם תקראי את זה מתישהו. כל השיחות שלנו. עדיין זכורות לי. לפחות משו קטן.

 

 

 

ואתם כי אתם חמודות ממש וכו וכו.

@שייכת שתדעי ש @סניורה עדיין רשום לי במצב מול חברים

ומהרגע שהכרתי אותך את משו עוד יותר

 

ואותך שבקושי באמת מכירה @מי_אני_ומה_שמי גם מגיע לך להיכנס לפה.

למה באמת? ככה.

 

ומרגיש לי מטומטם לכתוב את זה בהתחשב לכך שזה לא יעזור בכלום

וגם לאף אחד לא אכפת

 

ואולי בהשוואה למי שנמצא פה זה מצב טוב

 

אבל החיים שלי אפורים 

משעממים

מתים

ככ שטחיים

איבדתי את החיות שלי

 

דיכאון (במובן הכי פשוט ואמיתי)

 

אני לא רוצה למות

אבל אני רוצה משהו שיכניס בי חיים

כמו למשל להגיע למצב של מוות

הוא הוריד לי את הלב במה הוא כתב לי.

 

כל השבת חשבתי

מה לעזאזל הוא יכתוב לי חזרה

אחרי מכתב של יותר מ1,500 מילים שכתבתי לו 

ובמוצ"ש מייד פתחתי המייל

אולי הוא שלח משהו

אפילו קטן.

 

וחיכיתי

וחיכיתי

ואז ראיתי

יש!

הוא התחבר למיל

אולי הוא קרא?

 

ואז הוא פשוט כתב:

קילפת אותי,

הדמעות מסתירות לי את המקלדת,

אוהב אותך אח אהוב.

 

בם בם בם.

 

זה מה שהייתי צריך.

 

יש לו מזל שהוא נולד,

אחרת הייתי צריך להמציא משהו שכולו

טוב אחד גדול.

 

 

 

 

 

 

_סופריקה_

הכתיבה נעלמה לי. -נ-ע-ל-מ-ה-

אופ,

ועכשיו אני לא טובה בכלום. כלום!

 

יש לי תהליך דעיכה כזה כולל שהוא כולל את כל המובנים בחיים שלי, והקטע הוא שאין לי מושג אפילו מאיפה זה נובע..

ולא כזה שמים לב לזה לדעתי.. זה משהו מבפנים.

 

גם הצילום לא יצא משהו.

ובכלל, החופש הזה יש לי חשש כבד שאני הולכת להדרדר. קשה לי עם זה שזה החופש הראשון שלי בלי משהו שמרים אותי גבוה

איזו אישה אחת אמרה לי

שבכלל זה לא כדאי לי

אבל מה היא מבינה

אני עוד שניה נוגע

למצוא את החלומות של עצמך

ולגלות

שכדאי להתעורר

אחרת שתגע!

(הגשמה עצמית)

 

וכולם יודעים ללכת,

לאיבוד בלי פחד,

ואני יעד תר,

מיותר בעולם מתויר

 

|מנגינה שמחה|

מה שמזכיר את יצירת האומנות כלום לא עצוב.

בוא ננסה לכתוב רק עם נשמות.

 

בחורה בבינין ליד,

דקה ורזה מאוד,

מילדות שנאה את גופה, 

עכשיו הוא רעב מאוד

והעשיר מהדלת ממול,

שוב סגר עיסקת ענק,

אישתו עזבה אותו,

בלילה יחזור למחנק.

 

וכלום לא עצוב, הכול כרגיל,

כולם מחייכים פה.

 

ושוב רואה דמעות,

בעיניי אמו של ההוא,

זה שנפגע בלבנון,

ניצל ולא חזר לעצמו

ואח שלו מתוסבך,

שיערו גידל כסבך,

כול ערב יושב על גרם,

ואז מחייך אל כולם

כי...

 

כלום לא עצוב, הכול כרגיל

כולם מחייכים פה,

כולם מחייכים פה.

 

מקוצר הזמן אסיים

בלי משקל

או חרוז

ואתה מבין שבאמת יצא לך כמו שרצית.

כי מצד אחד קיבלת הרבה תגובות על הדבר

מצד שני מכל התגובות הבנת.

 

 

 

 

 

שאף אחד לא הבין.

לאן חתרת.