פורום בת מלך - פנימה (עמוד 204)

ולא אכפת לי לשלם את המחיר הזה למה אני מסדרת פעם בחצי שנה בערך (תודה לה').

והשבוע הלכתי למישהי אחרת, (40 שקלים) והיא פשוט הרסה לי את הגבה.

טוב, לא הרסה ממש, אבל 2 הגבות שלי לא נראות אותו דבר,

וזה אחרי שבמפורש ביקשתי ממנה רק לנקות ולא להוריד מהגבה עצמה.

אבל מה לעשות שהיא חשבה שהיא יותר חכמה ממני?

עכשיו נחכה שהגבה תתארך כמו שצריך ונדע לא לחזור אליה.

את תדריכי לבד או עם עוד מישהי?

אם עם עוד מישהי זה יותר פשוט כי יש מי שתעשה פעולה כשאת לא שם שבת...

זה גם תלוי בגיל של החניכות אם הם גדולות אז אפשר לתת להם לפעמים להעביר לעצמם...(או שהם מכינות גם או שאת מביאה פעולה מוכנה ובת או שתים מעבירות כל פעם)

זה לא יותר פשוט.. מניסיון של אחת שנכנסה עם מדריכה בפנימיה. 

בתור מדריכה לשעבר, אני יודעת עד כמה הנוכחות של המדריכה חשובה לחניכות.

אז, עד כמה שמתאפשר, ממש הייתי ממליצה לעשות השתדלות ולהגיע לסניף.

החניכות ממש מעריכות את זה.

(אבל אם זה קשה, לדעתי את לא חייבת לעשות ה-כ-ל כדי להגיע, גם את חשובה, לא פחות מהחניכות)

בהצלחה!

שזה סניף קטן (בערך 5-7 חניכות בשבט)

ואני מתלבטת אם כל ההשקעה שווה..

ברור שכל חניכה היא עולם ומלואו.. אבל תכלס... עד שאני כבר באה ומשקיעה אז לקצת בנות??

וחוצמזה הם רוצים 2 שבתות בסניף ואחת בבית...

את מכירה את כל אחת ברמה מטורפת תחיים.יש עומק מטורף בפעולות.וכן,לפעמים אין בנות:/.

ומבחינת שבתות,נראלי שאפשר להתגמש עם זה..

אני מדריכת חוץ במרחק 50 דק' נסיעה ומלא זמן באוטובוס.
אז דבר ראשון- אם ביקשו ממך זה אומר שצריך, צריך א ו ת ך שם!
ואת חושבת שאת יכולה להדריך? מתאים לך? אז לכי! אני אישית חושבת שזה ממש חשוב!
ראיתי שכתבת שזה סניף קטן- יש לי 9 חניכים (בנים ובנות) אני חושבת שזה המון! וכן נכון ש2 לא מגיעים קבוע ותמיד יש את העוד 2 שלא נמצאים.. אבל זה המון! את מצליחה אפילו טיפה להרים את השבט, לתת משו למישהי- זה המון!  
 

מבחינת שבתות- שנ"ש למדתי באולפנא עם פנימיה שממש קרובה לשם אז אמצע שבוע היה אחלה, ושבתות הייתי חוזרת בחמישי ושישי נוסעת לשם (אני הייתי כל שבת 3, את יכולה כל 2..) אני חושבת שיש לזה משמעות אחרת להיות שם שבת, כי כשאת שם בשבת- את עד הסוף שם! בלי בית בלי עוד דברים שמתערבבים! את והסניף!(דיברתי עלזה עם מדריכה שהיא לא חוץ וראינו את ההבדל הענק בזה..) 
ואיפה תאכלי? אצל משפחות? זה גם משהו משמעותי (לפחות אצלי..) את מכירה את המשפחה מבפנים, יודעת מאיפה חניך שלך בא..

סתם, משו קטן עלזה- ישלי חניך שנראה חמוד ממש אבל פתאום ליד שני בנים אחרים הוא לפעמים נהיה ממש מעצבן ונסחף אחריהם וזה קרה הרבה.. שבת אחת אכלתי אצלם ופתאום גיליתי שבבית- אחי שלו מעריצים אותו, הוא עוזר המון, פשוט גיליתי מישהו אחר מיזה הוא האמיתי! 

סליחה שחפרתי או קצת לא קשור מקוה שלפחות עזרתי קצת.. 
אם רוצה לשאול משו/להתייעץ- בשמחה!

מלא דברים להגיד לך וזה..

הלוואי שכולנו נהיה כאלה חברות מכילות ודואגות.

רק מוסיפה נקודה שמשפחת השכול זה גם כאלה שאיבדו אח / אחות

זה באמת חשוב להעלות את זה לדיון- 

זה נושא שלצערנו כולנו שותפים לו.

באמת חשוב להגיב תשובות אמיתיות ולא תשובות 'יפות נפש'

אני יגיד את דעתי האישית בהמשך,
וגם אתן חוות דעת בתור מנהלת 'נוער שכול' 

ישר כח צדיקה!

אנונימית שפתחה-סחטין עליך!

אשמח גם לדעת.

כי באמת שקשה להתמודד.

*תמיד* נתקעת במצבים האלו ובאמת מרגישים.

אני אישית ניסיתי כמה שאפשר שלא לדבר על זה..

כי אני אישית לא הכי בקשר עם ההורים.

וכשאני מדברת, יש מין נימת זלזול.

ואז החברה היתומה מנסה להעביר לי על כמה שזה חשוב הקשר. וכן, היא פספסה אותו.

כבר מבולבלת!

אשמח לעזרה!

נראלי האנונימית רצתה שתשתפו בדוגמאות מה אתן עושות.

בכוונה יש כאן אנונמי (למרות שאני לא אוהבת אותו) לכתוב כדי לא להשפיל חברות.

גם לי יש המון סיטואציות כאלה.

ואני בכלל אבל בכלל בכלל בכלל לא משווה בין נוער שכול לילדים להורים גרושים חלילה!

מהניסיון שלי,לא כיף שאם חברה אומרת את המילים אמא ואבא באותו משפט ואז נזכרת שאני שם היא עושה הבעה של :הוווווווו סליחה! לא התכוונתי.

יש לכם הורים,תדברו עליהם,תשמחו בהם! אל תמנעו מעצמכם לדבר עליהם לידי.

אבל כשזה נוער שכול זה "טיפה" שונה, וזה מאוד תלוי בבנאדם,וכמה זמן עבר מאז המוות.

ומצד שני,כואב לפעמים.. כואב לשמוע את כולם מדברים עלל ההורים שלהם ואת יושבת ושותקת.. אבל זה המצב..

ויש המון פעמים שאני מגיעה לחברות לשבת ומתחילה לבכות בקידוש,או סתם ככה באמצע הארוחה.. ולרוב זה מהתרגשות. משמחה שיש עוד משפחות עמידות ושמחות!

מה עושות..

אבל נקודה חשובה:

אל תשכחו שיש לנו עוד חיים מעבר לשכול.כך שלא תמיד כשבוכים זה קשור...

ובכללי-זה דבר מאוד משתנה.גם אצל השכולה וגם אצל החברות שלה.

נגיד היום חברה שלי ירדה עלי עלזה,ואם ילדה אחרת היתה אומרת אתזה הייתי ממש כועסת.

אבל היא שכולה גם,ואנחנו די מדברות עלזה וצוחקות..אז לה מותר.

מבינה?

בקיצור,זה מאד משתנה..

אנלא מסוגלתתת.

[ולי מותר לרדת עליך תמיד!! לא משנה למה זה קשור. אוקעע? ובחיים שלך אל תכעסי עלי. את יודעת שלא כדאי לך.. ]

כפרעע עליך.

אה, ואם יום אחד את בוכה, לא משנה על מה, אני כאן. |חי בסרט שהיא תבוא אליו. אבל לומשנהה|

יואו.יומאחד אני ירביץ לךךךך.

במיוחד כשזה אתת.

ושלא תעיזי.

הגבול הזה שבין רגישות טובה והגיונית לרגישות מוגזמת הוא מאוד דק.

לדבר לידם על אבא / אמא -- יכול לפגוע, להכאיב.

אבל גם יכול לפגוע שלידם לא מוציאים על הנושא הזה הגה..

אני חוזרת שוב- 

אין רשימת מכולת כיצד להתייחס ל'שכולים',  במציאות העולם שלנו המון אנשים עוברים המון התמודדויות שלכל אחד צריך לתת את הרגישות והתושמת הלב הנכונה לה.

התמודדות זה לא רק הורה או אח שנפטרים , זה יכול להיות הורים גרושים , אחד ההורים חולה, יש מריבות בבית והדוגמאות לא נגמרות.

לגבי השכול- 

כל אחד חובה את זה אחרת. 

זה מאוד תלוי מתי פגשת את החברה (לפני המוות/אחרי המוות/זה טרי/זה ישן )

האם המוות היה בפתאומיות ? או שהייתה התמודדות עם מחלה ?

מאוד תלוי באישיות של הבנאדם- אם הוא פתוח? סגור? האם דיבור מקשה עליו?

מה שכן - אפעם אל תשנו פרטים  אם הכנתם חלות ביום שישי עם אמא תגידו את זה או אם אבא הסיע אתכן לסניף אל תגידו סבא במקום.

מרגישים את זה- וזה יוצר מציאות מאוד לא נעימה.

רגישות בעניי זו תכונה לכל אדם שאנחנו פוגשים בכל רמה - גם אם אני מאוד מצליחה בלימודים , וחברה שלי פחות מצליחה רגישות זה לא להשוויץ שלמדתי חצי שעה וקיבלתי 100

ברור שאם זה טרי יותר - אפשר לדבר בעדינות יותר ? לא להכנס לכתה ולצרוח כמה את 'מתה על אמא שלך וכמה היא האמא הטובה בעולם'  , 

יש קטע כזה- שבנות מביאות חברות יתומות הביתה אז הם לא יחבקו את ההורים שלהם או יתנו להם נשיקה.

אז לא - תתנהגו רגיל.

גם שזה כואב לנו , וצובט לנו מאוד  ואנחנו אכולי קנאה במידה מסוימת.

לגבי עזרה והתערבות - 

תלוי בחברה שלך - איזה הורה נפטר? האם הוא נשוי עוד פעם? האם יש עוד ילדים בבית? האם המשפחה מתפקדת? האם היא מסתדרת בבית? האם נעים לה בבית?  תתערבי במה שהיא רוצה- אם זאת חברה מאוד קרובה אז את מכירה אותה ואת נקודות החולשות שלה תהיי רגישה מתי זה מתאים לה ומתי לא.

ויכול להיות שיהיו תקופות שהיא מאוד תרצה שיהיו איתה חברות - ויהיו תקופות שהיא תדחה אותך.

לבנות שהמוות מגיע תוך לימודים - גם מוות הלוויה וכל הנל' מאוד אישי לכל אחד.

כל אחד מגיב ל'טראומה' בצורה שונה.

עוד נקודה על עזרה והתערבות- גם שעוברים כמה שנים לא לשכוח אותן.

משתפת אתכן עלי אישית - שהייתה תקופה שהייתי בתיכון ששני הורי לא היו נוכחים בחיים שלי מכל מיני סיבות.

ואני יודעת שזאת נקודה שמאוד הקשתה על חברות שלי

מצד אחד הרצון לתת , לגונן ולעזור - באמת בצורה טובה.

כי שכאוהבים מישו ודואגים לו אז ברור שנרצה לעזור לו.

לבין הרצון והחיים הפרטיים שלנו.

שאתן רואות חברה בוכה ? - יכול להיות שזה בגלל געגוע- משו הזכיר לה..

אבל אנחנו בני אדם - אנחנו בוכים גם כי קיבלנו 40 במבחן, או שרבנו עם חברה או שסתם קמנו על רגל שמאל.

לא צריך לרוץ ולעטוף אותה, לא צריך ישר להכנס לסרטים.

אל תבהלו אם פתאום חברה רוצה לשתף אתכם במקרה שהיא נזכרה, תשמחו איתה, תקשיבו לה - 

אפילו ברמה שחשוב הרבה פעמים להציג את ההורה שנפטר כדי שתכירו אותו..

נראלי אני יכולה לסכם את זה במשפט אחד, 

תתנהגו בצורה רגילה אחת לשניה. 

תכילו ותאהבו אחת את השניה בצורה שווה 

תעזרו אחת לשניה בכל התמודדות.

מאחלת לכולכן, 

שנזכה להתנחם בבניין בית המקדש.

ושהפורום שלי לא יגדל.

בהזדמנות זו - במידה וכן יש לכן חברות שכולות  תספרו להם עלינו - כמאמר הפורום : 'אם כבר- אז כבר'

שפע טוב.

ברוק.

אם יש פה בנות יתומות..אם אתם יכולות להגיב..לא חייבות להזדהות, ממש לא!

אבל פווול חשוב לנו לדעת את הצד שלכם.

תודה!

הגיבו לך מספר יתומות.

מעט בנות מנוער שכול נמצאות פה.

כך ש..

בהצלחה רבה רבה!!

אם בא לך באישי... יש לי מה להגיד לך.

אוף. לא יודעת מה להגיד לך.

אווףף לוידעת מה לומר. רק שאני פה

[ואצלי זה המורה, מישי שאנלא מסוגלת להיות איתה באותו חדר. היום היא הגזימה ברמות לא אמיתיות..]

אם היה לך מורה אחרת, הייתי אומרת לך לדבר עם המורה. אבל.. אולי תדברי עם טובה. באמת!! היא שיא הטובה בכאלה דברים. והיא ממש תשמח לעזור לך!! אבל אולי היא תעשה את זה בדרכים עמצבנות, אז לוידעת.

[אה, ועכשיו רציני באמת, כיף לשמוע שטוב לך באולפנה!! ומי זאתת?]

לפי מה שאת אומרת, היא האשמה.

תתעלמי, אל תדברי איתה מילה אחת.

את לא תהיי רעה,

רק תבהירי לה שאינמצב שהיא פוגעת בך ולא תהיה תגובה.

בנוסף, מותר לך לעשות את זה, הרי אין חיוב כלשהו לדבר עם בני אדם.

כשהיא תתנהג יפה.. אז תחשבי אם את רוצה קשר איתה.

תראי לה זה לא חשוב לך החברה שלה והיא פשוט תפסיק!

ברור שמותר גם לתת פינה לכאב ולעלבון, 

אבל לזכור שהיא  מנסה את 'כוחניות' עליך וזה שאת נשברת רק נותן לה אות ניצחון-

כמה שזה קשה ונשמע לא מציאותי- כאן באמת הייתי מרפה..

אבל-  לכל מטבע יש שני צדדים , לפעמים כדאי לערב צד שלישי - כמו מחנכת. 

חבל ליפול לעצבות על סיטואציות שיכולות להפטר בדרך פשוטה יותר

רק שהיא היתה בשכבה מעלי-וזה הרבה יותר משפיע.

זה היה פשוט סיוט!!

לא ראיתי אותה כל היום,אבל היא דאגה להפריד ביני לבין חברה שלי,וזרקה לי משפטים..

בהתחלה סבלתי רצחח.

אח"כ פשוט למדתי להתעלם..

וזה ממש ממש עוזר.תתעלמי,והיא פשוט תרד ממך.

"כשאין קהל-אין הצגה".כשאת לא תהיי הקהל שלה-היא לא תעשה עליך הצגות.

אלף בהצלחה!!ומוזמנת באישי בשמחה

מצטפרת למה שרשמה המנהלת החשובה

שאנחנו חיים ב'חברה' בסביבה שיש עוד בני אדם שיש לנו אינטרקציה איתם 

אנחנו מקבלים איתותים שונים מהסביבה בכל תחום בחיים, 

גם בבית אנחנו מושפעים , עם החברות.

ואפילו שאנחנו נכנסים למכולת או עולים על הרכב על הכביש

החוכמה הגדולה היא לדעת להבין בין 'טוב לרע' 

להיות מושפע - זה לא בהכרח רע.

להיות מושפע מרבנים , ממורי דרך מאנשים חיובים זה דבר טוב.

כל הכבוד שאת מכירה את עצמך- 

שימי לב לנקודות שמחלישות אותך ואת מרגישה בהם מושפעת בצורה לא חיובית 

ותראי איך אפשר לשפר

עסוקה- אז אגיב בהמשך.

כמו תמיד- מוזמנת אלי גם באישי

זה נכון?

הצלחתי להתבלבל..

אבל אפשר גם להיות מושפעים לטובה!

(גם אני חשבתי שאני "חזקה" ולא מושפעת, אבל נראה לי בלתי אפשרי להיות חלק מחברה בלי להיות מושפעים ממנה. והעובדה שיש לחברה השפעה עלייך - ועל כולן - לא הופכת אותך לחלשה! היא פשוט הופכת אותך לאנושית.)

בהצלחה! |חיבוק גדול|

בשונה מבעלי החיים האדם הוא יצור סביבתי- שמעורב, מושפע  ומשפיע על הסביבה. זה דבר דע טכני- עובדתי. נקודה.

אני לא חושבת שבתור בנאדם אפשר לצאת בהכרזות של-"אני לא מושפע" אני שונה" וכו'...= זה לא הטבע שלנו בתור בני אדם!! קשה מאוד מאוד לשנות את התכונות שטבועות בך מעצם היותך בן אדם בכלל..

אבל מה כן? כמו שכבר אמרו... אפשר לקחת את זה לכיוונים טובים, למקומות מצמיחים וגדולים יותר שלא היינו יכולים להגיע אליהם כשלעצמנו...

שנזכה להושפע(ככה אומרים???!!) ולהשפיע

תודה רבה ששאלת חידד לי..

כי לפעמים זה מציק כל העניין הזה.

"לחץ חברתי"

בד"כ אני משתדלת לעמוד מולו ולעשות בדיוק ההפך..

ולהשתדל לא לחשוב מה חושבים עליי..

את יכולה לבוא לאישי ואני ארחיב..

וכל אחת שרוצה

http://www.zichron.org/index.php?option=com_content&view=article&id=73&Itemid=257&lang=he

שיש לי מספיק

בס"ד

אני שלחתי צמה שבסה"כ היתה באורך של 43 ס"מ כי הסוף היה דק ונכנס לי למעטפה רגילה.

ממש ממומלץ לשלוח בדואר רשום!! 

בהצלחה

הצמה באיזור ה30 ס"מ והיא לא דקה...(לא עבה כמו הקודמות ששלחתי כי אני עם נשירה מטורפת כבר שנים אבל...)

קודם כל- אשרייך! זה באמת כיף לבוא ולראות כמה בנות תורמות את השיער, ואיזה חיוך זה מעלה אצל הבנות החולות.

שנית- כדי לתרום צריך מינימום 30 ס"מ.

כיוון שחלק מהשיער שרוף או צריך לגזור אותו בשביל העיצוב של הפאה או מכל מיני סיבות אחרות- פחות מ-30 זה ממש בעייתי.

לפני התרומה יש לחפוף ולייבש את השיער, 

לקלוע לצמה, למדוד 30 ס"מ או יותר, לתחום בגומיה למעלה כדי שהצמה לא תתפרק ולגזור מעל הגומיה!

יש מספרות בכל רחבי הארץ שמספרות את התורמת חינם וניתן למצוא את הרשימה פה.

את השיער שולחים ל:

"זכרון מנחם, ת.ד.16383, ירושלים 91163". בצרוף פרטים אישיים (שם, משפחה, טלפון, מייל, כתובת למשלוח דואר- נשלחת תעודת הוקרה ולכן הפרטים חשובים).

לגבי  הדואר:

אם המעטפה לא נכנסת לתיבה אפשר להיכנס לסניף הדואר ולבקש מהם שיכניסו לך את זה.

לא חייבים לשלוח בדואר רשום, גם רגיל זה בסדר.

אם יש עוד למישהי שאלות אפשר לפנות אלי באישי או להסתכל באתר של זכרון מנחם:

http://www.zichron.org/index.php?option=com_content&view=article&id=73&Itemid=257&lang=he.

תודה

לא שאלתי איך מגיעים ואם זה לעכשיו או לא

שאלתי אם זה אפשרי

ואם אפשר להתגמש במצב כזה? 

בס"ד

את יכולה יותר להרחיב? בלי סתם לזרוק אסור וזהו?

שנמצאים בסיטואציה- 

מגיעים אליו בקדושה וממקום אחר.

אבל תאמיני לי שכאבי לידה זה כאבים שלא מהעולם הזה, והדבבר היחיד שתרצי זה רק לסיים איתם בטוב.

ממש לא ישנה לך מי יחזיק לך את היד, מה גם שאני מתארת לעצמי שיהיה יותר יעיל שתמעכי משו אחר מרוב כאבים מאשר את היד של בעלך.

תחשבי גם שהוא גבר, וכן עם כל הכבוד לזה שהוא בעלך- הוא עדיין גבר, ולחוות לידה מהצד זה לא משהו נחמד מאוד...

ראיתי כמה שו"תים עם נשים לקראת לידה שניה ושלישית

שנורא מפריע להם שבעלם לא היה איתם בלידה.

נורא מוזר שמצד ההלכה אין התחשבות ביולדות.

את יודעת כמה הלכות מקילות יש ליולדת!!!???

זה שהאישה נידה בזמן הלידה ולבעלה אסור להחזיק לה את היד זה לא אומר שאין התחשבות!!

יופי שיש הלכות אחרות תודה רבה באמת 

כשאנחנו מדברים על הלכה תמיד צריך ענווה גדולה.

אבל זה משהו שאפשר לעבוד עליו ולהתמודד איתו.

וההלכה לא צריכה לוותר לאנשים איפה שהם רוצים, בכ"ז יש לתורה אג'נדה מסויימת ויש גבול כמה ובמה אפשר לבוא לקראת..

זה לא שמישהו ביקש לנסוע בשבת לים כי ככה כיף לו ונוח לו

זה שונה מאוד פה מדובר באישה שצריכה ללדת וזה כאבים לפני הלידה באמצע הלידה ואחרי הלידה -כאבים נורא קשים ולא מדובר פה בסתם נוחות כי זה יהיה נורא כיף -_-

ואין מה להשוות בין בקשה להתחשבות בנושא הזה לבין "התחשבויות" בנושאים אחרים.

זה שצריך התחשבות נורא גדולה בנושא הזה לא אומר שבגלל זה צריך "לוותר" איפה שנוח לאנשים בהלכות

אין קשר זה מקרים שונים. 

וכן זה נשמע לי חוסר התחשבות נורא גדול מצד ההלכה ובע"ה אני אברר את הנושא הזה כמו שצריך 

לילה טוב. 

זה חלק מהמטרות של התורה- לתת לנו להתפרק בתוך מסגרת של הלכה.

רוצה לאכול אוכל משובח? סבבה, שיהיה כשר.

רוצה ללכת להנות מהים? סבבה, שיהיה נפרד.

רוצה להנות מחיבוק של גבר? סבבה, שיהיה בעלך וכשאתם מותרים.

התורה נכנסת לנו בכל פינה, כי זה המהות שלה- תורת חיים!

ואת יותר ממוזמנת לברר את זה לעומק באיזה סמינריון או משהו

תאמינו לי שהקב"ה יודע בדיוק מה טוב לנו ואין שום הלכה שהיא סתם או שהיא "לא רלוונטית" כיום.... וחוץ מזה- בהלכה אין דבר כזה "להתגמש".. תמיד יהיו דיעות מקילות אבל אי אפשר לשנות את ההלכה וממה שהבנתי מי שכתבה שאולי אפשר להתגמש התכוונה שאפשר אולי לוותר על ההלכה הזאת....

ואני ממש שמחה שנולדתי למציאות שבה התורה היא לא סתם עוד ספר - אלא תורת חיינו, המדריך שאנחנו חיים לפיו וגם אם אנחנולא מבינים הכל- שום דבר לא נפסק בטעות או בלי מחשבה!

ולא הכרחיות אז מקיימים אותן.

זה כן נראה לי חוסר התחשבות יש הרבה נשים שרוצות שבני זוגן יהיו איתם בחדר לידה

והם צריכות את זה

את לא יכולה להגיד על כל הנשים "אוי זה שטויות היא לא באמת צריכה"

אז כן זה חוסר התחשבות ואם זה לא תראי לי איך.

זה לדוג' במקרים מסויימים שיהיה היתר וכו'

קראתי השבת ספר מדהים שהייתה בו סיטואציה כזאת (זה ספר עלילתי..)

ואיך שזה מתואר בעדינות ונעימות כזאת שכ"כ בא לך לקיים ת'הלכות וללמוד עוד תורה ולהתקרב לקב"ה!!! 

ולא, זה לא ספר חרדי......

קורים לו 'אחד מאלף' פשוט מדהים!

יאללה שבוע טוב ולילה טוב

ידעתי שזה הוא!

אין על הספר הזה, פשוט מושלם! |האייקון עם הלבבות בעיניים מהוואטסאפ|

בס"ד

ואמרה לי "את תאהבי. זה על לימוד גמרא לבנות"

ספר חמדמד

וממחיש בצורה כואבת דברים אמיתיים...

וגם מחזק

כן ולא, תלוי בשלב הלידה. 

בהתחלה מותר (צירים) אך כשהלידה כבר בשלב מתקדם יותר, אסור.

אני גם רוצה להבהיר שבמקרים קיצוניים, כאשר אישה וגבר (בעלה, או לא) נמצאים בדרך, (לבי"ח, או לכל מקום אליו האישה מנסה להגיע) ותהליך הלידה מתחיל, מ-ו-ת-ר וחובה על בעלה לסייע לה! האישה לא אמורה להסתבך עם הלידה בעצמה, כאשר בעלה עומד שם ומסוגל לעזור.

 - - -

ולכל שאר המגיבות:

אני חושבת שהשאלה לגיטימית לחלוטין. גם אני תהיתי בנושא, וגם לי קצת מפריע שבעתיד, לא אוכל להחזיק לבעלי את היד בזמן הלידה.

אני עדיין לא נשואה  אבל גם אני חושבת על דברים כאלו ואני חושבת שזה בסדר גמור לשאול.

(*לא צריך לומר על כל שאלה בפורום "זה לא הזמן המתאים לשאול, תשאלי כשזה יהיה רלוונטי" (!!!) מותר לנו לחשוב על עתידנו כנשים נשואות ומותר לנו לשאול על דברים שאנחנו לא מבינות או על דברים שמפריעים לנו!)  - סוף פריקה...

גם אני חושבת שאעדיף להחזיק לבעלי את היד, מאשר לאמא שלי, למרות שזה מנחם אותי לדעת שלפחות יש לי אותה.

אני לא מתיימרת לומר שההלכה מתחשבת או לא בנשים וביולדות, אבל ככה זה, אנחנו דתיות ומקיימות מצוות. ולמרות שאני כן חושבת שהמצוות לא אמורות להוות עול בעבורנו, לפעמים הן אולי מרגישות כך.

שבעז"ה תצליחי!!! ושאחותך תמצא את המיועד לה במהרה

איך אני אדבר איתו? לא נעים ליי

אווווווווף.

כבר הכרתי כאלה 

תדברי עם מישהי שיש לה חבר,

לי ב"ה אין ניסיון בזה

זה שהוא חבר שלה מחייב שלא יהיה סוטה?

הוא פשוט התקשה לעמוד ביצרו.

ומכאן שלדעתי אין לשום בת עניין לשוחח איתו על כך -

אלה דברים שקשורים במיניות שלו, מיניות של גבר,

והאישה היחידה שיכולה ורשאית לפתוח את זה איתו - היא מי שיש לה חיבור כ"כ עמוק איתו, שהוא כולל גם את הצדדים האלה.

אגב, הוא גם לא צבוע.

וממש לא היחיד בעולם שנפל.

אלה החיים שלו. אין לך דרך להשפיע עליהם בתחום הזה (וגם לא זכות... את לא אשתו...).

את צריכה לדאוג לעצמך. להחליט עם עצמך מה את עושה...

שכחתי את הברור מאליו.

זה בדיוק ההבדל.

וזה גם מה שכתבתי.

אולי זה היה בטעות?

לפעמים המחשב קופץ, או שהעכבר זז בלי לשם לב. (לא שזה תירוץ, אבל עדיין...)

אני חושבת שמותר לך לדבר איתו. אפילו אם לא כדי "לנזוף", אלא לומר לו - כפי שכתבת - שזה "עשה לך רע".

בהחלט מותר לך לדבר על הרגשות שלך!

(לא מניסיון, אלא מדעתי האישית, אז נא לקחת בעירבון מוגבל)

מקווה שעזרתי,

שבוע טוב ובהצלחה!

זה מבטא חיצוניות ורדידות שאולי יפגעו בך ביום מן הימים. וחוצמיזה, אני באופן כללי לא בעד חברויות עם בנים כדי להעביר את הזמן בגיל הזה, דעתי.

שאם הוא ככה. את לא משכיה איתו

היצר של הבנים הוא בהרבה יותר גדול משלנו!!!

אני בטוחה שיש כאן בנות שנפלו לפעמים, אז תחשבו שאצל בנים זה פי כמה וכמה יותר חזק.

הדוסים ביותר נפלו, ו"שבע פעמים יפול צדיק וקם"...-אפשר לקום ולצאת מזה

אני ממש לא אומרת שזה בסדר, והם צריכים לשלוט בעצמם ולנסות להתגבר והכל,

אבל הבנתם...אל תהפכו את זה לסופהעולם אם זה מקרה חד פעמי לגמרי כי באמת אי אפשר לדעת.

הגיוני שהוא צבוע, אבל אתן לא מכירות אותו אז אתן ממש לא יכולות ישר לתת עליו סטיגמות.

גם לי אין חבר, ולא ידיד או איך שלא תקראו לזה, אבל נראלי זה ממש לא לעניין לדבר איתו על זה...

יש יצר, לא אמרנו שלא.

וזה יפה שמלמדים כף זכות על אנשים, אבל ברצוני להדגיש.

שלא יהיה איזה מצב שכל התנהגות לא ראויה של בחור, ינופפו בקלף היצר. (אני לא מדברת ספציפית אלייך אלא בכלליות)

ה' מצווה דברים שאנו יכולים לעמוד בהם.

ויש הבדל בין ליפול בדבר אסור לבין לסמן עליו לייק. (מעין חותמת שמעידה לא מעט לדעתי)

כ"כ.

כל היום כתבתי לה הודעות. ולא שלחתי אותם בסוף.. וניסיתי להתגבר ולהיות חזקה.

כמה שאני מבינה!!!!

אבל מסתבר שחבורת מעריצותיך הקדימה אותי

יום הולדת שמח רונצ' שלי!! באמת אוהבת 

(ברכה אמיתית תגיע בע"ה באמיתי)

בשבילך!

תודה על כל מה שאת עושה כדי שיהיה כאן יותר נחמד

תחשבי למה זה חסר? 

למה את רוצה את זה? 

תחשבי איך אפשר לספק את הצורך הזה בקדושה? 

רוצה להוסיף עוד- אבל ישמח באישי

את מוזמנת

בעזהי"ת

כי זה הדבר הכי טבעי, הצורך הכי בסיסי וטבעי של האדם, כמעט יותר מאוכל ומים.

לספק את הצורך הזה בקדושה? 

אם היא עוד לא בגיל של להתחתן- יש חברות.

לחבק חברה טובה, שתחבק אותך, אפילו שתיתן נשיקה חמה על הלחי, לאהוב חברות ושיאהבו אותך- זה הכי בסיסי בעולם, זה הכי טבעי בעולם, זה הכי כיף בעולם.

אהבה בין גבר לאישה היא אמנם דבר מאוד אחר, 

אבל גם קשר חברות אפשר לאהוב.

אין לי מושג מי עומדת מאחורי האנונמי, 

רק שימי לב לשורה האחרונה שלה- אין לי מושג למה היא התכוונה 

אבל גם קשר בין חברות צריך להעשות בצורה קדושה דרך התורה 

מסכימה איתך על מה שרשמת על חברות -

שאלתי את השאלות כדי שאותה אנונימית תשאל את עצמה-

לפעמים זה חסר- כי לא מקבלים את זה בבית ? או שהיא עברה פגיעה כלשהיא בין אם פיזית / נפשית ?

או אפילו סתם היה יום מבאס..

אותו דבר למה היא רוצה את זה.. 

לפעמים שאנחנו שרויים בקושי - ואנשים שואלים אותנו שאלות מכוונות < שאלות שבד"כ לצופה מהחוץ נראות כשטויות אבל הם בהחלט מכוונות אותנו להצביע על נקודת הקושי >

אם לא הובנתי לך - את יודעת איפה למצוא אותי  

עצה?

ברגע הזה, של החולשה והצורך בתמיכה- תבקשי אותה אם זה מתאים (ממש אל תתעללי בעצמך, מותר לך לפעמים להיות עצובה וזקוקה לחברה ולחיבוק). אבל אם אין לתחושה הזאת שום נקודת חנייה, תאחזי ברגע שבו היה לך טוב בגלל עצמך, או תיצרי רגע כזה, של סיפוק עצמי (שאת גם מספיקה לעצמך, שנון)- לדוגמה: לימוד עם עצמך, ריצה, הליכה, יצירה מכל סוג, טיול... אני לדוג' יכולה להיזכר בחופש, שבניתי לי שגרה כיפית ויציבה של תפילה ולימוד יומי ועבודה וכו'. 

רק אל תרגישי בודדה. יש המון אנשים בעולם שאת יקרה להם ושאוהבים אותך. וכמה שזה מפוצץ, ה' אוהב אותך.

לסיכום- 

אתן מסתכלות על זה בתור דבר שלילי.. וזה ממש לא נכון!! אני חושבת שמגע זה ביטוי לאהבה.. אהבה זה דבר רוחני אבל כדי להרגיש אותה מתבטאת יש צורך במגע... היום, בגלל שכבר כ"כ הרבה דברים התבלבלו אז מישי שרק מרגישה קצת קרבה לחברה כבר חושבת שהיא לסבית.. זה לא נכון ההסתכלות הזאת!!!! חיבוק, נשיקה וכו' זה דברים כ"כ יפים, נותנים וממלאים... מי אמר שזה ישאיר אותה עם תחושה של חלול ולא נעים?? אני חושבת ההפך! זה ימלא אותה ויתן לה כוחות והרגשה נפלאה... מישי שאני אוהבת ממש הכי קל לי לבטא את זה דרך חיבוק גדול כזה..

נשיקה אל הלחי- אחלה

אבל קרבה של נשיקה אמיתית זה כבר קצת מעוות

מסכימה איתך שאהבה ומגע גם מחברת בין בנות.

< וכן זה בהחלט עצוב שפעם להיות לסבי נחשב לאבנורמליות ולהפרעה נפשית והיום זה לגיטי למדי ויצא אפילו מרשימת ההפרעות הפסיכולוגיות  >

מצטטת אותך : 'חיבוק, נשיקה וכו' זה דברים כ"כ יפים, נותנים וממלאים...' 

מסכימה איתך מאוד-  וגם אני כאדם פרטי מאוד אוהבת חום, אהבה

וכן, שקשה לי אני רוצה חיבוק מחברה,

יש מצב שאפילו נשיקה אוהבת.

וגם אני בתקפיד חינוך כזה או אחר - יחבק בת שקשה לה 

אבל גם בזה- יש גבול הטעם הטוב

בין מה נכון לי- ומה מספק צורך ריגשי שלי.

והאם זה הדרך שבה אני צריכה לקבל את הצורך הזה.

אני חוזרת שוב שלא תתלבלי - מותר חום, מותר אהבה , מותר גם מגע 

של אמא / אחות / מחנכת ואפילו חברה.

אבל צריך לזכור את דרך את החבל הדק 'בין מה נכון ומה לא נכון'

ואני גם לא חושבת שזה רע. רק טכנית לא תמיד אפשר לחבק את האדם שעומד לידך. משום מה, זה לא תמיד מסתדר... אז הצעתי שפשוט תעודד את עצמה באותו רגע.

ואני שיא הבעד חיבוקים. פעם אחת הייתי קצת בבאסה, וראיתי את דודה שלי. הייתי כ"כ גמורה שפשוט התחלתי לבכות כשהיא שאלה מה קרה. 

עד עכשיו אני זוכרת ממש בטוב את החיבוק- דוב שהיא נתנה לי. פשוט שקעתי רגע לתוכה והדאגות נעלמו.

נסו בהזדמנות...

כן אני מודה התנשקתי עם בת,[גם עם בן אבל לא חשוב..] ואני רוצה את זה שוב. אני יודעת שזה לגמרי סטייה. ולא דבר טוב. אבל זה פשוט קרה לנו. עכשו אנחנו מתפדחות ממש אחת מהשניה, ובאותו זמן שכתבתי את זה זה היה אחרי שהיינו אצלה, והיינו ממש קרובות אבל לא היה לנו אומץ לעשות את זה שוב.

אצלי זה לא בא מהקטע הלסבי, אצלה כן. זה בא נראלי מחוסר צומי, חום ואהבה.

ולפעמים אני כל כך רוצה שיחבקו אותי יואוו. לא דווקא נשיקה. אוף זה סתם היה

ואממ יש לי בדודה חרדית שאמרה לי שאצלם זה ממש נפוץ אצל בנות. בהתחלה סתם חברות, אח"כ ישנים ביחד, אח"כ גם באותה מיטה ואז זה ממש בקלות זורם לשם. כי אין להן אפילו את האפשרות לחשוב על זה עם בן עד החתונה..אז בינתיים הן מתנשקות עם חברות. אז זה כן קורה, פשוט אנשים לא מודעים לזה.

וואו. שפכתי את ליבי 

|מתלבטת אם לכתוב באנונימי או לא..|

ברוקולי - התכוונתי לאלה שהגיבו אחרייך.. מהדברים שלהן היה נשמע שהם חושבות שזה לא צורך טוב...

גם אני מרגישה ככה לפעמים.

(למרות שחשבתי על זה ממש, אבל אף אחת מהבנות שאני מכירה לא "עושה לי את זה", אז אני לא יכולה לומר בכנות ש"אני יודעת איך את מרגישה". למרות שבנוגע לבנים, כן, ואפילו מאד...)

|לא יודעת מה עוד לומר|

בהצלחה!

גם אני מפחדת..

אף פעם לא שמתי ואף פעם לא ניסיתי

זכותך המלאה לחשוש! ואת בכלל לא היחידה!

ואני חוזרת, את בכלל לא מוזרה! אפילו אם בנות סביבך כן שמות ואולי גורמות לך להרגיש מוזרה שאת חוששת. 

(אישית, זה לא כזה נורא, אבל אני לגמרי מבינה את החשש)