בדרך כלל, למידה לחידון זה תהליך מתמשך... אנשים כאן למדו במשך כמה שנים לפעמים, עד שהם הצליחו לענות על חלק מהשאלות... בעיני, החידון לא נמדד בכמה שאלות נכונות יש לך, או כמה פרקים את יודעת בעל פה ואפילו לא לאיזה מקום הגעת.. החידון נמדד במה שהצלחת להוציא ממנו מבחינת אהבת תנ"ך, זכירת תנ"ך וחיבור לתנ"ך. ממרום גילי ושנותי החידוניסטיות, ראיתי שאת הזכיה של חידוניסטים אפילו כחתנים וכלות לא זוכרים מעבר לשנה- שנתיים- שלוש. אבל את אהבת התנ"ך,הידע, את הפסוקים שלמדת, הרגשות שיש לך כלפי מה שלמדת והשקעת, זה נשאר איתך הרבה אחרי, וזה האוצר האמיתי. את זה מקבלים על ידי השקעה לאורך זמן, וזה משתלם. אז עם התמדה של כמה פרקים ליום, אבל בעקביות, עם טפיחה עצמית על השכם שאת מצליחה ולומדת בהתמדה, ככה מצליחים. וגם אם נופלים, ולא לומדים כמה ימים, לא להתייאש! לחזור ללימוד! ולזכור, שאף אחד לא נולד חתן תנ"ך ולא חידוניסט. בהצלחה! וטיפ לכולנו: בסופו של דבר, מי שמחליט מי יזכה ומי לא זה רק הקב"ה, אנחנו רק עושים את ההשתדלות שלנו... וגם להתפלל על לימוד התנ"ך שלנו זה חשוב.