ברגועקָשֶׁה מְאֹד לָשׁוּב - כִּי הַבַּעַל דָּבָר [היצר הרע] אוֹרֵב מְאֹד מְאֹד וּמִתְפַּשֵּׁט לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב, וְהַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ - וְאַף עַל פִּי כֵן רֻבָּם רְחוֹקִים מְאֹד מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְהָעִקָּר - מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְשִֹימִים אֶל לֵב לִשְֹמֹחַ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, כִּי הָעַצְבוּת וּמָרָה-שְׁחוֹרָה מַזֶּקֶת בְּיוֹתֵר מֵהַכֹּל.
(ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד', אות ל"ה)
בס"ד
ופיספסתי משהו...?? איפה נפשש שלנו?
ואת באמת לא מעודכנת..
לב טהור:)בס"ד
אני משנה לך סטטוס בפורום... במקום איש השירים אתה הופך בזאת ל-
איש התפקידים....
והאמת שאני באמת לא מעודכנת במה שקורה בפורום לאחרונה...
בגלל הלימודים אני בקושי פה בזמן האחרון.....
ברגוענפש חיה.
לב טהור:)
נפש חיה.אחרונהשאדם שאוהב את בנו, גם אם יתגלה אחרי שנים שאינו בנו באמת, זה לא ישנה הרבה. הקשר ביניהם קיים. האהבה לא תינתק פתאום רק בגלל המידע החדש שהתגלה. אהבה שהיא ברורה לאדם, שהקשר בין האוהב והאהוב הוא טבעי וארוג לתוך הנפש, זו האהבה מהסוג שנפוץ בעיקר במערכות משפחתיות (בני זוג, הורים לילדים, ילדים להורים, אחים), והיא אינה תלויה בדבר. האהבה היא שייכות, היא חיבור ברור וטבעי.
גם באהבה כזו יש דברים שיכולים לזעזע את המערכת, אבל אין שום "דבר" ספציפי שבגללו אוהבים. זה פשוט ככה.
כן תיתכן "היסטוריה" לאהבה - תהליך שבו היא נוצרה, ואולי משהו שהניע את התהליך בתחילתו, אבל אין לבלבל בין אלה לבין "דבר" שבו היא תלויה.
האהבה ההתחלתית מסתמכת על הקשר הביולוגי, אבל עם השנים נוצרת אהבה שמבוססת על הנתינה וההשקעה בילד. אז גם כשמתברר שהבסיס לאהבה היה שגוי מלכתחילה, זה לא מפוגג אותה כי קיים כבר בסיס מוצק אחר.
ודרך שבה האהבה נבנתה ונארגה לנפש (את מדגימה זאת בנתינה והשקעה של הורה בילד), זה לא "דבר" שבו האהבה תלויה. ישנה האהבה הקיימת, וישנו תהליך שבו היא נוצרה, גדלה והעמיקה. אלה שני דברים שונים.
(את משתמשת במילה "בסיס" עבור שני דברים שהם בעיניי נבדלים. אחד הוא הידיעה על הקשר הביולוגי, שהוא "דבר" - סיבה לאהבה תלויה בדבר ברגעים הראשונים של חיי הילד, והשני עבור הנתינה - את כותבת ש"קיים כבר בסיס מוצק אחר" - אבל הנתינה אינה "קיימת", היא בעבר. מה שקיים אינו בסיס לאהבה, אלא האהבה עצמה. הנתינה יכולה להיות חלק מתהליך שיצר או העמיק אותה.)
(לא לגמרי הבנתי איך מה שכתבת מתייחס לדבריי - תוספת ביאור? וויכוח? הנחתי שוויכוח לפי תגובתך להודעה הפותחת ולכן ניסיתי להגיב בהתאם, אבל אני לא בטוחה שהבנתי בדיוק את הטיעון :-/)
פסידוניתמזמן טענתי שאין אהבה שאינה תלויה בדבר, כמו שאין נתינה שאינה לתועלת עצמית כלשהי.
אחרי הכל אנחנו בני אדם.
כלומר דבר שרירותי, בניגוד לאהבה שלא תלויה בדבר שרירותי אלא אמיתי (שגם הוא יכול להשתנות אבל מסיבה מהותית).
לענ"ד החלוקה בעומק היא בשאלה אם האהבה שלי נובעת מאהבתי את עצמי או אהבתי את הדבר עצמו. למשל אדם ש'אוהב' אוכל / מוזיקה / ספורט / לימוד מסוים רק או כי זה מה שעושה לו טוב- ברגע שזה יפסיק לעשות לו טוב תתבטל האהבה מאיליה, אבל אם הוא אוהב משהו לא כי יוצא לו מהדבר הזה משהו אלא כי הוא רואה בו טוב אז זה לא דבר שיכול להשתנות פסיבית אלא רק אם האדם ישנה את הראייה שלו כלפי הדבר.
נ"ב
הזכרת לי תגובה שכתבתי מזמן הקשורה לעניין אז אעתיק את החלק הרלוונטי שבה:
אני לא מסכים שאהבה בין איש לאשתו יכולה או אמורה להיות "אהבה שאינה תלויה בדבר", היא יכולה להיות קרובה לזה אבל תמיד היא תלויה בצורך הנפשי של האדם לזוגיות (בחירה הדדית וקשר - שתי הנקודות הנ"ל). הקשר יכול להיות קשר של נתינה בלבד ובלי דברים חיצוניים להיאחז בהם (כמו למשל במקרים של שיתוק של בן זוג לע"ל) אבל עדיין היא תהיה תלויה בדבר.
יש בביתר ובמודיעין עילית לא מעט רשתות חוץ מרמי לוי *2
אסור לו לספר שזה החוק החדש וכו'.
יש בבית אל וכוכב יעקב יינות ביתן
יש בתל ציון רשת חדשה
יש באריאל כמה רשתות
כמובן רמי לוי
ואגב גם חוק המחירים בפיקוח הוא חוק מטומטם שמשמש לייקור המוצרים המפוקחים ולא להפך.
ולגבי הפיקוח - לא בהכרח.
במכולות קטנות כנראה שכן. במקומות גדולים -זה משהו אחר.
משהאחרונהביהודה ושומרון יש סניפים של רשתות רבות, אשר ב-1 בינואר החלו לגבות 10 אגורות עבור כל שקית. כרגע השאלה היא מה עושים עם הכסף שנגבה עד כה, והאם הרשתות יכולות להמשיך ולחייב את הלקוחות.
רמי לוי טען כי לא ידע על המצב החוקי, ומסר כי ימשיך לגבות את הכסף עבור השקיות ויתרום את הכסף למפעל ההתיישבות. מנגד ברשתות האחרות עדיין מחכים להבהרה של המשרד לאיכות הסביבה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4905386,00.html
על מי אני עובדת? :-O
ניקית טענה לפני כמה דקות שהעברי שלך היה היום.
ותן טל לב טהור:)
פסידונית(אירוני שהשרשור הזה הופך למזל"ט 
)
אורה2xאחרונהח ס דזו הספירה המביאה את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. כך גם בנפש האדם, היא מסמלת את כוח האהבה והרצון להיטיב, הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה מתחשבת כלל במקבל.
שפע זה בעייתי בגלל מספר גורמים. הוא אינו מאפשר עצמאות למקבל, כמו הורה שלא עוזב לרגע את ילדו ולא נותן לו להתמודד בעצמו עם אתגרים. כמו כן, כח זה אינו מתחשב כלל בצרכיו של המקבל ויכול להעניק לו הטבה שיכולה להזיק לו, כמעין "חיבוק דוב" קטלני.
ספירה זו מקושרת לדמותו של אברהם (אברהם הצטיין בהכנסת אורחים), יום ראשון ויד ימין.
ויקיפדיה
נפש חיה.נפש חיה.adarשטותלב טהור:)בקצרהפיצה, אבל לחשוב על זה על הבוקר עושה קצת בחילה..
קמתי מאוחר, אבל עם הספקים לא רעים להבוקר.
סתם סתם...
במשך תקופה של כשנה התנדבתי - עבדתי עם חולי נפש.
וכל פעם שאומרים לי חולי נפש זה מזכיר לי התקף טירוף של אחת מהבחורת שעבדתי איתה...
שלא תדעו זה היה לא נעים...
בס"ד
אותי
שונאת את הביטוי הזה
לא הוגן להפוך מחלות קשות לקללה
אבל הנוקיה הוא הכי טוב
גם איכות, גם ידידותי למשתמש
כל מי שרוצה יותר פשוט קונה סמסונג (באיזור ה200 שח)
אבל הוא לא נוח לשימוש, חסר פונקציונליות שימושית, ופשוט מאד
כאילו - אם אתה מחפש רק לחייג זה בסדר (וזוכר את כל האנשי קשר בעל פה )
לא מכירה עוד חברות
שיחות, הודעות, נגן, ומצלמה מאד פשוטה, ויש גם אפשרות להרחבת הזיכרון
הכחולים? אתה בטוח שמוכרים את זה בש''ח ולא בליש''ט??הולם במיוחדסביוןאחרונה
שלום , הפעם לשם שינוי אני יהיה קצת רציני .
הלילה קצת חשבתי על כל העניין של ימות משיח , אלף שביעי , ובמיוחד על הפיוט הזה שאומר ..
"ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא והוא היה והוא הוה והוא יהיה בתפארה.."
קראתי קצת על כל האלף השביעי מה המשמעות שלו שהוא יהיה "חרוב" וניסיתי באמת להבין..
היו רגעים שהרגשתי ממש מבועת רק מהמחשבה שה"חרוב" שעליו מדברת הגמרא שם הוא בעצם
מדבר על הפסק ההוויה כמו שאנחנו מכירים אותה עכשיו קרי 'המציאות' ,
והחזרה של הכל לתהו ובהו , כמו שהיה לפני בריאת העולם.
וזה ממש לא עזר לי:
כך סובר גם הרמ"א (תורת העולה ח"ב פרק כ"ה) האומר "כי באותן אלף שנה שאמרו עליו "וחד חרוב", אף הצדיקים לא יהיו על פני הארץ, רק הכל ישוב על יסודו כאשר היה קודם הבריאה".
ואז התחלתי קצת לקבל עידוד , קראתי שזו דעת יחיד בגמרא
והרבה מגדולי הדורות פירשו את העניין על לאחר ימות המשיח על עולם השכר
ושדווקא יהיה הוויה אפילו עילאית יותר ממה שעכשיו :
רבינו בחיי עה"ת (בראשית ב', ג') "יום שביעי כנגד אלף השביעי, שכולו שבת ומנוחה לח" העולמים, ותא אחר ימות המשיח ותחיית המתים, ובני תחיית המתים יזכו אליו ויתענגו בגוף ובנפש תענוג שאין לו סוף".
אבל עם זה ..זה באמת מבלבל .
גם אם נפרש את זה על בתר ימות משיח . שגם ההגיון אומר כך, שלאחר תיקון העולם בזמן מוקצב בימות המשיח
נוכל להגיע לתכלית של האלף השביעי שהוא כנגד שבת , שאז בעצם יושלם תיקון חטא אדם הראשון ע"י משיח שהוא דוד והוא אדם הראשון. (אחרי הכל , למה אנחנו עומלים אם אין שכר והכל יכלה?)
אבל מה שלא מסתדר לי עם כל זה ,
שיש את הפיוט הזה ..שאומר "ואחרי ככלות הכל.." מה בכלל הכוונה שם?
שרתם את זה בטח כמה פעמים בחיים שלכם , בפשטות זה אומר ..הכל יגמר ולא ישאר כלום
וישאר רק בורא עולם לבדו כשם שהיה לפני שעלה במחשבה לברוא את העולם.
זה מפחיד לא?
והפסוק אני ראשון ואני אחרון לא עזר לי כל כך ..
במיוחד לא הפירוש עליו:
"ואני אחרון" - לאחר שתכלה העולם
"אני ראשון" - ר"ל קודם בריאת העולם
איך זה מסתדר? הרי גם אם נגיד ש"לאחר שתכלה העולם" נאמר רק על העולם הגשמי ,
עדין קצת קשה להבין את זה , המילים כלליות מידי .
אשמח לדעתכם בנושא , במיוחד של התלמדי חכמים שבנינו .
ואתה מנסה להסתכל על משהו שמעליו, לכן זה מבעית אותך, כי אתה לא יכול לעכל את הרמה הרוחנית של מעל הזמן.
במעל הזמן אין חילוק בזמנים, ואז גם השאלה עצמה לא מתעוררת.
בכל אופן, מומלץ מאוד להמנע מהשאלה הזאת כי היא לא בריאה בעליל וזה נסיונות של יצר הרע למעוך את הנפש.
שכח מזה, ותראה שבסופו של דבר התשובה תתיישב לך לבד בראש.
הקטע הזה מדבר על למה צריך להמנע מהחקירות מהסוג הזה ואיך מנצחים אותן
החילוק לצדדים של חז"ל הוא בדברים שאין לי מושג בהם.
רבי נחמן כותב שרק מי שיש לו בחינת משה רבנו יכול לענות על השאלות האלה.
משמע שלכולנו זה סתם עניין של יצר הרע שמנסה לגרום לנו ליפול לעצבויות
מכיר את הגמרא שם, זה לא סותר, אבל לא יכול להכנס ליישב את זה - עוד לא זכיתי להתחתן
כמעין הנובעאחרונה מבקש אמונהעכשיו רק נשאר לי לקיים... 
לב טהור:)נפש חיה.adarמחודשת.כמעין הנובעכמעין הנובע
ככה לא מפספסים את ההודעות וגם לא מוטרדים על-ידי הודעות כל היום... זה יכול להוציא אדם מדעתו
). אני מסתכל על זה בהפסקות, או בין דברים שאני עושה.אני יצאתי ממלא קבוצות חופרות
עכשיו נמצאת רק באחת ומתלבטת אם לצאת או להישאר למקרה שיהיו דברים שארצה להתעדכן לגביהם
שימי שם את whatsapp
ותשאירי בבית.
ככה יהיה לך , אבל לא כל הזמן.
הוא פחד לבזבז את הזמן אבל הבין שהוא צריך את זה.
מפה לשם, סים שני לרכב, או פשוט לוותר על העניין ולהסתפק ב- wifi בשביל whatsapp.
לוקחים את הסמארטפון לשרותים או לתור לרופא להתעדכן, ובשאר הזמן הוא נשאר בבית. או במקרה שלו - בחדר בישיבה.
אבל אולי זאת לא דוג' טובה, כי אצלנו בישיבה לאף אחד (כמעט) אין..
אז את כל ההודעות שולחים ב SMS (ויש אחד שגם זה אין לו, וזה קצת בעייה לפעמים..)
בקיצור אם את נמצאת בחברה שלכולם יש אז נראה לי יהיה קשה להתנתק.
סגרתי לפני חודשיים. לא מבחירה אלא מאילוץ כלשהו,
זה קשה באמת באמת! הרבה חברות התארסו ועודכנתי מאוחר יותר דרך חברה, וגם חברה טובה ילד וגיליתי הרבה אחרי.
נוצר מצב שאני בקשר רק עם מי שבאמת חשוב לי.
בוואצאפ הרבה יותר קל לשלוח שניה הודעה, והקבוצות וזה..
אבל- זה ככ הרבה יותר בריא,ומשחרר,וטוב!!
1. אתמול הגעתי כזה עייף הביתה שמישהו דפק בדלת תיקתקתי לו בחזרה בטעות (התגברתי על הבושה ופתחתי)
2. הדלקתי למישהי את המזגן במשרד (דרך הפלאפון) והיא מיד אמרה שהרוח קרה הסברתי לה שלכל מזגן לוקח זמן להתחמם (לגיטימי)
אחרי 10 דקות אני קולט בפלאפון את הכוכבית של הקור רץ אליה למשרד ורואה אותה מיואשת עם מעיל. נקרענו מצחוק
החיים שויםפה לקצתקיבלתי את ההודעה הזו הרבה פעמים בזמן שהייתי ליד הטלפון שלי, ולא התקבלה שום שיחה, ולא הייתה שום בעיה בקבלת שיחות.
סתם הודעה מעצבנת שמעידה על חוסר רצינות מהחברה וכנראה גם באגים במערכת שלהם (הרי למי לא קרה שהתקשרנו למישהו ובלי כל סיבה זה עבר לתא הקולי ישירות, ואחרי שנייה ניסינו שוב וזה עבד מושלם? אז הם לא יודעים לטפל בזה אבל מבחינתם זו בעיה שלנו).
משמע אני חושבת
רק מספרת מה שקרה לי לא מעט פעמים. ההודעה הזו נשלחה אליי בלי שהייתה שיחה, כך שלא הייתה לי אפשרות "לפספס" או "לא לפספס" את השיחה.
סליחה על ניפוץ האשליה
משמע אני יודע
והיתה שיחה שלא נענתה
והכי מתסכל שמאז שאני מחכה לשיחת מנהל התקשרו 4 פעמים מהמכירות וניסו לצרף אותי.
אוף, למה לא סיפרו לי?
גדולכמעין הנובעגלויה
להתנתק זה גם לבטל את המספר שלך.
)זה להוריד את רמת האכפתיות שלך מהם.
(ערכתי... )
בס"ד
להוריד את רמת האכפתיות שלי ממה שיקרה לאגו שלי
בדרך כלל חוסר רוגע מול אנשים לא נובע מאכפתיות יתר לאדם הניצב מולי,
אלא לתדמית שלי בעיני ובעיניו.
כשפחות עסקים בעצמינו, איך אנחנו נשמעים וכ',
ובאמת אכפת לנו מהזולת - ולא מעצמינו אז אין סיבה להעדר רוגע ושלווה...
כי כאשר אכפת לי ממישהו, אני מנסה לקלוע לרצון שלו, לצורך שלו,
לומר את מה שיעשה לו הכי טוב, ולעשות את מה שיבוא לו הכי במקום.
ואז זה מכניס אותי להתלבטויות (סיוווט) ולפעמים קצת לחץ- מה בדיוק להגיד? מתי הכי כדאי להתקשר? לעשות או לא?
ברור שנכנס פה אגו, אבל לא רק.
הפיתרון שמצאתי הוא לומר לעצמי: טוב, אז מקסימום זה לא יבוא לו הכי טוב והוא לא יהיה הכי מבסוט,
או - לא יקרה כלום אם אתקשר לא בדיוק בזמן המתאים, וכד'
ואז הכל פשוט לי יותר.
נקודהבס"ד
כשרוצים להייטיב עם מישהו,
לא מספיק להוציא את האגו שלי,
צריך להכניס את הקב"ה
ואז את סומכת על הקב"ה שמה שהוא יכוון אותך יהיה הכי טוב.
הרבה פעמים כשאני קונה מתנות וכ',
ולא יודעת מה בדיוק התכשיט או הבושם ,
או הפריט שהמקבלת תאהב אני פשוט פנה לקב"ה,
ומבקשת שהכי טוב שה' יכול לתת לאותה פלונית דרכי אכן יגיע אליה
וזו תפילה שב"ה מתקבלת.
לחץ זה מצב של תודעה לא בריאה.
אגו גורם ללחץ, ולא משנה אם זה האגו שלי שמאד רוצה להצליח לרצות, או להרשים וכ',
או שאני שמה שם אדם ומרגישה שעכשיו השביעות רצון שלו, הנחת השמחה וכ' תלויים בי.
(גם זה סוג של אגו...)
אבל אם אני זוכרת שבאמת הכל שייך לקב"ה,
ומה שאתן לאותו אדם זה מאת ה',
אין מקום ללחץ.
מה שהיא צריכה לקבל היא תקבל.
אולי ממך, אולי ממשהו אחר, אבל היא את שלה תקבל מאת ה'.
התפילה היא לזכות שהטוב שמגיע לה דרכי יעבור בצורה שלימה,
ובלי חסימות, ויגיע אליה באופן הכי נעים והכי משמח .
הרצון להיטיב, והאכפתיות- שלימים עם כל העצמה, התענוג והחשק.
אך ההכרה שכל הטוב הזה זה בעצם מתנה עבור אותה אחת מאת ה'-
מאזנת ומעניקה את הביטחון שה' יצרף את כוונתי הטובה למעשה,
ומקסימום הטוב שיכול להגיע אליה דרכי אכן יגיע בע"ה.
לא בזכותי, ולא כי אני חייבת, ולא כי אוי ואבוי אם לא,
אלא כי ה' אוהב אותה, ורואה שאני רוצה לשמח אותה,
אז הוא יעזור לי לומר את המילים הנכונות,
להכין את המרק שבדיוק בא לה, או לקנות את ה(אין לי מושג מה זה בכלל) שהיא בדיוק התקשתה לפרגן לעצמה...
את המרק שבדיוק היה בא לי.
המילים שלך במקום. תודה
לבריאות נקודהנקודהבס"ד
מה שמגיע לה מאת ה' היא תקבל,
אבל לכל אחד מאיתנו יש בחירה חופשית-
האם להיות הזכאי שעל ידו מגלגלים את הזכות,
או לא.
יכול להיות שבגלל חסימות אישיות שלי- כמו אגו,
ראש קטן, חוסר המחשבה השקעה מספקת וכד' ,
היא לא תקבל ממני את מה שבפוטנציאל היא יכלה לקבל.
אז במקרה כזה ה' בכל מקרה ישלים לה דרך שליח זכאי יותר.
ואני מתפללת מקסימום הטוב שאני מסוגלת להעניק ליהודי-
ז"א טוב אלוקי שה' נתן לי כלים להעביר הלאה-
יעבור דרכי בלי מניעות.
מקווה שכעת זה יותר ברור.
בס"ד
זה לא על הזמן, כמו על הדרך.
להיות השליחה. להתפלל שכל המשלוחים שהקב"ה שלח לילדיו דרכי-
יגיעו בשלימות. כי אם אני מפשלת הקב"ה ישלח דרך שליחים אחרים,
אבל אני לא רוצה לפספס את הזכות.
(ובניגוד לאדם ששולח משהו עם שליח, ולוקח לו זמן לגלות שלא הכל הגיע,
ורק אז הוא שולח שליח נוסף,
הקב"ה דואג לזה כך שבכל מקרה היא תקבל את שלה זמן במקום ובאופן הכי טוב לה)
בעומק יותר וודאי שאנו יכולים להשפיע על שפע של יהודי אחר,
יכולים להתפלל עבורו, יכולים לזכות אותו במצוות, להקדיש לו מצוות,
ואז מימלא השפע שלו גודל.
אבל הנושא של הדיון כאן היה איך לא להיות לחוצים. ו
לכך עניתי שגם בתוך רצון עמוק מאד להיטיב,
כדאי להכניס את הקב"ה.
כל מה שאני נותנת לה- באמת מגיע אליה מאת ה'.
ואני רק מתפללת להיות שליחה טובה.
מסכימה איתך ועם נקודה.
להרגיש פחות אכפתי זה במובן מסוים להקהות את הרגש , וזה לא המטרה שאנחנו רוצים להשיג.
המטרה היא להשאר אכפתי כלפי אחרים בצורה מאוזנת ובריאה, שתאפשר את הרגיעה.
אני מאפשרת לעצמי ללמוד ולהתפתח בקצב שלי. יכול להיות מאוד איכפת
רק שהשלווה שלי חשובה לי יותר
ומה שלא יהיה, הכל לטובה
