שלום , הפעם לשם שינוי אני יהיה קצת רציני .
הלילה קצת חשבתי על כל העניין של ימות משיח , אלף שביעי , ובמיוחד על הפיוט הזה שאומר ..
"ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא והוא היה והוא הוה והוא יהיה בתפארה.."
קראתי קצת על כל האלף השביעי מה המשמעות שלו שהוא יהיה "חרוב" וניסיתי באמת להבין..
היו רגעים שהרגשתי ממש מבועת רק מהמחשבה שה"חרוב" שעליו מדברת הגמרא שם הוא בעצם
מדבר על הפסק ההוויה כמו שאנחנו מכירים אותה עכשיו קרי 'המציאות' ,
והחזרה של הכל לתהו ובהו , כמו שהיה לפני בריאת העולם.
וזה ממש לא עזר לי:
כך סובר גם הרמ"א (תורת העולה ח"ב פרק כ"ה) האומר "כי באותן אלף שנה שאמרו עליו "וחד חרוב", אף הצדיקים לא יהיו על פני הארץ, רק הכל ישוב על יסודו כאשר היה קודם הבריאה".
ואז התחלתי קצת לקבל עידוד , קראתי שזו דעת יחיד בגמרא
והרבה מגדולי הדורות פירשו את העניין על לאחר ימות המשיח על עולם השכר
ושדווקא יהיה הוויה אפילו עילאית יותר ממה שעכשיו :
רבינו בחיי עה"ת (בראשית ב', ג') "יום שביעי כנגד אלף השביעי, שכולו שבת ומנוחה לח" העולמים, ותא אחר ימות המשיח ותחיית המתים, ובני תחיית המתים יזכו אליו ויתענגו בגוף ובנפש תענוג שאין לו סוף".
אבל עם זה ..זה באמת מבלבל .
גם אם נפרש את זה על בתר ימות משיח . שגם ההגיון אומר כך, שלאחר תיקון העולם בזמן מוקצב בימות המשיח
נוכל להגיע לתכלית של האלף השביעי שהוא כנגד שבת , שאז בעצם יושלם תיקון חטא אדם הראשון ע"י משיח שהוא דוד והוא אדם הראשון. (אחרי הכל , למה אנחנו עומלים אם אין שכר והכל יכלה?)
אבל מה שלא מסתדר לי עם כל זה ,
שיש את הפיוט הזה ..שאומר "ואחרי ככלות הכל.." מה בכלל הכוונה שם?
שרתם את זה בטח כמה פעמים בחיים שלכם , בפשטות זה אומר ..הכל יגמר ולא ישאר כלום
וישאר רק בורא עולם לבדו כשם שהיה לפני שעלה במחשבה לברוא את העולם.
זה מפחיד לא?
והפסוק אני ראשון ואני אחרון לא עזר לי כל כך ..
במיוחד לא הפירוש עליו:
מצודת דוד
"ואני אחרון" - לאחר שתכלה העולם
"אני ראשון" - ר"ל קודם בריאת העולם
איך זה מסתדר? הרי גם אם נגיד ש"לאחר שתכלה העולם" נאמר רק על העולם הגשמי ,
עדין קצת קשה להבין את זה , המילים כלליות מידי .
אשמח לדעתכם בנושא , במיוחד של התלמדי חכמים שבנינו .
