בס"ד

להוריד את רמת האכפתיות שלי ממה שיקרה לאגו שלי

בדרך כלל חוסר רוגע מול אנשים לא נובע מאכפתיות יתר לאדם הניצב מולי,
אלא לתדמית שלי בעיני ובעיניו.

כשפחות עסקים בעצמינו, איך אנחנו נשמעים וכ',

ובאמת אכפת לנו מהזולת - ולא מעצמינו אז אין סיבה להעדר רוגע ושלווה...

כי כאשר אכפת לי ממישהו, אני מנסה לקלוע לרצון שלו, לצורך שלו,

לומר את מה שיעשה לו הכי טוב, ולעשות את מה שיבוא לו הכי במקום.

ואז זה מכניס אותי להתלבטויות (סיוווט) ולפעמים קצת לחץ- מה בדיוק להגיד? מתי הכי כדאי להתקשר? לעשות או לא?

ברור שנכנס פה אגו, אבל לא רק.

הפיתרון שמצאתי הוא לומר לעצמי: טוב, אז מקסימום זה לא יבוא לו הכי טוב והוא לא יהיה הכי מבסוט,

או - לא יקרה כלום אם אתקשר לא בדיוק בזמן המתאים, וכד'

ואז הכל פשוט לי יותר.

בס"ד

כשרוצים להייטיב עם מישהו,
לא מספיק להוציא את האגו שלי,
צריך להכניס את הקב"ה

ואז את סומכת על הקב"ה שמה שהוא יכוון אותך יהיה הכי טוב.

הרבה פעמים כשאני קונה מתנות וכ',
ולא יודעת מה בדיוק התכשיט או הבושם ,
או הפריט שהמקבלת תאהב אני פשוט פנה לקב"ה,

ומבקשת שהכי טוב שה' יכול לתת לאותה פלונית דרכי אכן יגיע אליה

וזו תפילה שב"ה מתקבלת.

לחץ זה מצב של תודעה לא בריאה.
אגו גורם ללחץ, ולא משנה אם זה האגו שלי שמאד רוצה להצליח לרצות, או להרשים וכ',

או שאני שמה שם אדם ומרגישה שעכשיו השביעות רצון שלו, הנחת השמחה וכ' תלויים בי.

(גם זה סוג של אגו...)

אבל אם אני זוכרת שבאמת הכל שייך לקב"ה,

ומה שאתן לאותו אדם זה מאת ה',
אין מקום ללחץ.

מה שהיא צריכה לקבל היא תקבל.

אולי ממך, אולי ממשהו אחר, אבל היא את שלה תקבל מאת ה'.

התפילה היא לזכות שהטוב שמגיע לה דרכי יעבור בצורה שלימה,

ובלי חסימות, ויגיע אליה באופן הכי נעים והכי משמח .

הרצון להיטיב, והאכפתיות- שלימים עם כל העצמה, התענוג והחשק.

אך ההכרה שכל הטוב הזה זה בעצם מתנה עבור אותה אחת מאת ה'- 
מאזנת ומעניקה את הביטחון שה' יצרף את כוונתי הטובה למעשה,
ומקסימום הטוב שיכול להגיע אליה דרכי אכן יגיע בע"ה.

לא בזכותי, ולא כי אני חייבת, ולא כי אוי ואבוי אם לא, 
אלא כי ה' אוהב אותה, ורואה שאני רוצה לשמח אותה,
אז הוא יעזור לי לומר את המילים הנכונות,

להכין את המרק שבדיוק בא לה, או לקנות את ה(אין לי מושג מה זה בכלל) שהיא בדיוק התקשתה לפרגן לעצמה...
 

את המרק שבדיוק היה בא לי.

המילים שלך במקום. תודה

בס"ד

מה שמגיע לה מאת ה' היא תקבל,
אבל לכל אחד מאיתנו יש בחירה חופשית-

האם להיות הזכאי שעל ידו מגלגלים את הזכות,

או לא.

יכול להיות שבגלל חסימות אישיות שלי- כמו אגו,
ראש קטן, חוסר המחשבה השקעה מספקת וכד' , 
היא לא תקבל ממני את מה שבפוטנציאל היא יכלה לקבל.
אז במקרה כזה ה' בכל מקרה ישלים לה דרך שליח זכאי יותר.
ואני מתפללת מקסימום הטוב שאני מסוגלת להעניק ליהודי-

ז"א טוב אלוקי שה' נתן לי כלים להעביר הלאה-

יעבור דרכי בלי מניעות.

מקווה שכעת זה יותר ברור.

בס"ד

זה לא על הזמן, כמו על הדרך.
להיות השליחה. להתפלל שכל המשלוחים שהקב"ה שלח לילדיו דרכי-

יגיעו בשלימות. כי אם אני מפשלת הקב"ה ישלח דרך שליחים אחרים,
אבל אני לא רוצה לפספס את הזכות.

(ובניגוד לאדם ששולח משהו עם שליח, ולוקח לו זמן לגלות שלא הכל הגיע,
ורק אז הוא שולח שליח נוסף,
הקב"ה דואג לזה כך שבכל מקרה היא תקבל את שלה זמן במקום ובאופן הכי טוב לה)

בעומק יותר וודאי שאנו יכולים להשפיע על שפע של יהודי אחר,
יכולים להתפלל עבורו, יכולים לזכות אותו במצוות, להקדיש לו מצוות,
ואז מימלא השפע שלו גודל.
אבל הנושא של הדיון כאן היה איך לא להיות לחוצים. ו
לכך עניתי שגם בתוך רצון עמוק מאד להיטיב,
כדאי להכניס את הקב"ה. 
כל מה שאני נותנת לה- באמת מגיע אליה מאת ה'.
ואני רק מתפללת להיות שליחה טובה.

 

מסכימה איתך ועם נקודה.

להרגיש פחות אכפתי זה במובן מסוים להקהות את הרגש , וזה לא המטרה שאנחנו רוצים להשיג.

המטרה היא להשאר אכפתי כלפי אחרים בצורה מאוזנת ובריאה, שתאפשר את הרגיעה.

יכול להיות מאוד איכפת

רק שהשלווה שלי חשובה לי יותר 

ומה שלא יהיה, הכל לטובה

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי