פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1183)

וזה לא כזה מוזר. ספרדים נוהגים בזה במשך כל השנה

על כיבודים ועליות מהאשכנזים, כי בארצות המזרח היו רגילים להשתמש בזה רק לקניית נשים וסחר העבדים. [התיעוד הראשון ההיסטורי של השתמשות בצורת מכירה של Auction, זה על קניית נשים בבבל ב-500 לפנה"ס, וכך זה המשיך במשך הדורות בארצות המזרח.]
לעומת זאת, באירופה השתמשו בצורת המכירה הזאת למגוון דברים אפילו קטנים.
{אפשר להגיד שהיהודים שגלו מספרד שנמצא באירופה הביאו את השיטה הזאת למזרח, אמנם נראה לי שבספרד זה היה פחות מצוי.}

העיקר הכוונה

"הנסיך הקטן" בקינג ג'ורג'.

ואפילו יש מצב שכתבתי בו
אבל אני כבר לא זוכר

יש מצב שזה תלוי במה המבחן?

לבנים יש הרבה יותר ביטחון עצמי
בנות הרבה יותר ביקורתיות כלפי עצמן..

והרבה יותר ביקורתיות על עצמי.
אולי כי נולדתי בחודש שמזלו 'בתולה'

למה זה בד"כ הטבע של בנים לעומת בנות? לא יודע.
אולי מישהו/י יכתוב הסבר מעניין בשרשור.

גם לי אין הרבה ביטחון עצמי

וגם אני "מזל בתולה"

                        

(לא בתולה)

אני רק רוצה להבהיר שאני לא מחזיק כ"כ מכל העניין של המזלות

אפילו יתרה לפעמים,

בנים מסתכלים בראיה רחבה וכללית, וגם פחות נוטים לחשוב למרחוק, ולכן קל להם להיות בעלי בטחון עצמי גדול יותר..

 

תמיד אומרים שעדיף ציפיות נמוכות...

אולי דווקא בגלל שהבנות ציפו לפחות (ולא "האמינו" יותר מידי בעצמן)

הן גם למדו יותר- ועובדה שבסוף הן קיבלו יותר מהבנים....

 

 

יכול להיות שבלי קשר לסיפור הזה לבנות יש פחות בטחון עצמי

וזה פשוט ככה אין מה להסביר פה- כמו שלבנות פחות מתאים 

להיות מנהיגות. (אל תהרגו אותי כתבתי- פחות מבנים, תמיד יש יוצא מהכלל)

ככל שאתה יודע יותר אתה יודע יותר כמה אתה לא יודע, ויותר ביקורתי כלפי מה שאתה כן יודע.

הבנות הוכיחו את עצמן שיודעות יותר.

מ.ש.ל

 

 

לגבי למה הבנות ולא הבנים- משערת שזה קשור גם לפחד (שיותר קיים אצל בנות) מלהתאכזב ולאכזב.

מעדיפות להנמיך ציפיות ולהפציץ מאשר להיפך.

כן , אפשר לראות את זה הרבה מאוד.

יש להם בטחון עצמי חזק שלא בהכרח תמיד עומד מאחורי זה משהו. 

פשוט סתם כי האגו חזק בפני עצמו. 

 

כל אחד צריך לאזן את השני. 

אם אתה רוצה שמישהו יתייחס

ב

וגם עייפות

פה חשדתי!

ויגון קודר😩

אמא שלך עשתה את הטעות הנפוצה ביותר והאכילה אותך מאז שהייתה קטן ולכן התמכרת לאוכל.

 

אם הייתה נותנת לך לגדול בלי אוכל הייתה יכול לחסוך את ההתמכרות הקשה הזו

שזה עסק משתלם ביותר כלכלית.

שיצדיק את המתנה הנהדרת שקיבלנו מהבורא.

וודאי? איך? שואלת ברצינות...

אני מרגישה שזו מתנה באותה מידה שזו שליחות.
כלומר, אני אשכרה חיה בשבילו. אבל לפעמים שוכחת את זה.
ואמרתי לו שאם הוא חושב שאני לא מקדשת אותו כמו שהוא רוצה, אני אקבל עלי את הדין... (מפחיד לכתוב את זה קצת יותר מלחשוב את זה)

והמחשבות האלו לא היו לגמרי נעימות. זה הרגיש לי שהיצה"ר מנסה להשכיח ממני אץ הגדולה העצמית שיש לי בתור יהודיה ושהיא לא תלויה בשום דבר.
אבל מצד שני אמרתי אולי יש בזה איזה אור שצריך להוציא מהמחשבה הקצת חשוכה הזאת...

ששנה שעברה היו חסרים
או בלתי שלמים במידה רצוייה
זה עצמו מורה על תהליך
שהיה שווה לעבור.


איך.
הנקודה של לברר. איפה אני ביחס
למציאות
שהיא אחריות יחד עם זכות גדולה.
זכות שהיא גם אחריות.



הבירור הזה נקרא
"חשבונפש" "התבודדות" "התבוננות"
כל אחד והכיוון שלו בזה.

להשם מקור הטוב יש רצון להיטיב.
ועצם ההטבה היא נתינת אפשרות להגיע
למציאות של טוב אמיתי = דבקות בו על ידי קיום תו"מ.

אבל
נכון.
נשמה שנתת בי טהורה.
חלק אלוק ממעל נשאר בנקיותו
והוא לבדו ללא תלות נוספת
נותן אופי אחר לגשמיות
וכך מצדיק את החיים
(=חיים של טובה וברכה, שמבטאים קשר עם ה') בכל יום!



בשיר הכבוד
יש שורה מקסימה
שאומרת כך:

"ייתפאר בי/ כי חפץ בי
והוא יהיה לי / לעטרת צבי"

השם מתפאר בעמו. רוצה בו.
בכל יהודי שמרכיב את מרקם החיים בעולם.
כשאנו כעם וכיחידים
נבין שתפארתו
מתבטאת
בעצם החיים המכוונים נכון
לרצונו
ניצור עטרת צבי שתתן שיתפאר בו.
ואותה עטרת
מפארת אותנו
כבניו אהוביו- אוהביו- בכורו



השיא של התפארות זו
מופיע
לעיני הגויים כולם
כששמו ייתקדש וייתגדל מהרה



אכי"ר.




לכן
בטח.
כולנו אהובים ורצויים לפניו עד מאד!
כשנכוון תמיד לרצונו
ונרגיש את הזכות כנעם עול
להצתוות אליו ית'

ייתכן שנזכה
ונחווה בפועל מתוך העשייה
את ההרגשה שבשליחות
שלשמה באנו לכאן.

אם זכינו וקיבלנו עוד שנת חיים

אות הוא

שכדאים אנו

ויכולים לקדם בה דברים

טובים וראויים

לעולם הזה ולבוראו.



בהצלחה!

יה"ר שנהיה שלוחים נאמנים

ונזכה

בכל דרכינו לדעת אותו

ולקדש ולהאהיב ש"ש תמיד

שיקויים בנו "ישראל אשר בך אתפאר"

בשמחה גדולה וגלויה

מקסימה

השורה של ה "עטרת צבי"
נכתבה
מכח תהליך בירור
שנוצר אצלי השנה

בזכות יהודי טוב
השם יברך אותו בכל!

ומייחל לרחמיו.

1. לוידעת אם השנה הצדקתי את קיומי. אבל מאמינה שאם השם השאיר אותי אז אולי.. וגם להמשך.
כי אין כזה דבר להקפיא שנים... אז הייתי חיבת להיות קיימת.
2. קדושה. מראה על חשיבה והערכה לזמן.

זה בסדר. מותר וטוב לחשוב על ערך החיים.

שאלה טובה.

זאת באמת שאלה טובה.

יודעת שניסיתי להצדיק, לא בטוחה שהצליח לי.

ב. קודם כל זה יפה שחשבת על זה. אני הייתי אומרת לעצמי שאם שארתי בחיים זה כנראה בצדק. הקב"ה לא עושה טעויות.

שזה שנשארת בחיים זה סימן שנחתמת בספר החיים? לצורך העניין - את חושבת שהרב עובדיה לפני שלוש שנים נחתם למיתה? 

 

אין לי מושג מה המשמעות של הביטוי 'ספר החיים', רק שככל הנראה אם צדיקים נחתמים בו, ובכל זאת צדיקים מתים - כנראה שלא מדובר במשהו אוטומטי. לעניות הבנתי הקלושה לא מדובר במה שיקרה בפועל, אלא במה שראוי לקרות (אדם שעוונותיו מרובין מזכויותיו - היה מן הראוי שימות, ולא שהשנה הוא באמת בהכרח ימות). וכמו שבכל מפעל יש מי שאחראי על הערכת התוצרת. זה לא אומר שכל ליין לא מוצלח ישר נגזר דינו שיפסיקו לייצר אותו. אבל עדיין רשום איפשהו שמדובר בייצור 'לא מוצלח'. כך בראש השנה ישנה הערכה של מעשי בני האדם, אבל זה לא אומר שכל מי שהוא 'לא מוצלח' הולך לפח האשפה של הבריאה כבר בשנה הקרובה. 

 

לגבי השאלה השניה - לא מבין מה זה אומר, אז אין לי אפשרות להתייחס לזה (שאלות עולות בראש מצד הראש, לא מצד קדושה ולא מצד טומאה). 

 

לגבי השאלה השלישית - נראה לי שדווקא חשוב בראש השנה לעסוק בשאלת המשפט הא-לוהי... 'וחיל ורעדה יאחזון' אמנם נאמר בפיוט על פמליה של מעלה, אבל מי שנשפט בפועל זה אנחנו... אם השאלה הלא-כיפית הזאת ממשיכה להטריד אותך זה כבר משהו אחר. 

נראה לי ששמעתי פעם הסבר על "ספר החיים":

שהכוונה היא חיים רוחניים- כמה יעזרו לך השנה משמיים

לחיות "חיים רוחניים"- קדושה לקיים מצוות וכו'.

(כמובן שיש בזה אין סוף דרגות)

 

זה כמו ש"בינוני" זה לא באמת מי שיש לו בדיוק אותו מספר מצוות ועברות.

אלא דומה למה שכתוב בתניא: שצדיק שולט ביצר הרע שלו רשע ההפך,

ובינוני לפעמים ככה ולפעמים ככה- והעבודה בעשרת ימי תשובה זה להראות

מה אנחנו באמת רוצים, ואז בעז"ה להחתם ביוה"כ לחיים טובים

 

צריך פשוט להשתחרר ממה שלימדו אותנו בגן..

 

(נראה לי שזה גם לבר מצווה..)

 

(אם את רוצה גירסא בלי ההתחלה תבקשי..)

אני רואה שא"א לסמוך על זה שאנשים אחרים יעשו את העבודה...

״הקינדרלך״ הוציאו קליפ בר מצווה חדש..אוכל לברר בשבילך עליו אם תרצי

וגם אצל האשכנזים זה תלוי איפה...

 

מה שאומר שזה לא בהכרח קשור לעדה, אלא ספציפית לקהילה ולבית הכנסת מה הם מחליטים, איזה חזנים הם שמים וכן הלאה...

הבעיה עם הספרדים (וכן האשכנזי המהיר) שהם מתחילים בנץ.

התפללתי בישיבה שבה מתחילים בנץ ומסיימים בערך ב2 בצהריים...

או שצמו לאחר חצות.

ישיבה צריכה להיות קודם כל מקום ששומרים בו על ההלכה.

שמותר לאכול לפני תקיעות.
אז אי אפשר לומר שזה נגד ההלכה..

כבר הפך לדאווינים של ישיבות.. סליחה

תכננתי להמשיך את ההתנזרות מהטלפון והרעש..

הייתי יומיים עם המשפחה, לא שמתי לב שאני בלי הטלפון

אבל בלעדיו העולם יפה יותר

עניין של רצון...

ארוך מדי, אבל שרדתי (טוב, פתחתי את הפלאפון בשניה שראיתי כוכבים).

ולא נהניתי, והרגשתי כלוא, משועמם, ועצוב במניין הזה.

נקווה להבא שיהיה טוב!

חוץ מכמה דברים שהפריעו

וכן, נחתתי לא מזמן

לחרוש... עד המבחן.

בהצלחה!

בס"ד

הקדמת אותי ממש בכמה דקות......
נראלי אני חוזרת לישון..

בכל מקרה צום קל לכולם!

בס"ד

הפורום עושה לי קצת בעיות...

צום קל

גם לי יש נסיעה ועוד לנהוג

לי יש נסיעה ברכב
ואני נרדמת בעמידה

ואז מסע באוטובוסים

מקווה שאשרוד את הצום הזה עם כל העיסוקים שיש לי היום

יום טוב וצום קל לכולנו!

יום ריק כמעט. יהיה מעניין.

הכל זאת צום היום..
צום קל!
למתעקשים-צום מועיל

בינתיים בסדר.

ישנתי לא מספיק, אבל יכולתי לישון עוד רבע שעה נוספת כי לא צריך לארגן אוכל.

האוטו בחניה כזאת מדוגמת מזל שאני לא צריך לנסוע לשום מקום🤔

אולי קצת יותר..

מתי זה קרה?

ושתהיה לך שנה טובה כמעיין נובע...

דיי חדש

אמן ואמן!!

😋

טוב שבאת!! אני מנסה להגיע ל2222

פתחתי מי ער ואז ראיתי שלקוס פתח כבר....​​​​​​​

מובן לחלוטין, קורה לטובים ביותר

צום מחר, שתו מים

@צריך עיון מנסה לתקן את הטעות שלך!! 

וואי בילגנתם פה😠

קוברים אותו מתחת לכמה שמיכות עד שישתוק.

וככה זה ימשיך לאורך שנים

כשאדם מבטא את השאיפות שלו, הוא בעצם אומר מי הוא באמת. כשאדם רוצה להתקדם ולהשתפר, כשהוא מציב לעצמו מטרות, כשהוא מכיר בעצמיות שלו ויודע בדיוק למה הוא מסוגל ואיפה הוא רוצה להיות - הוא נמצא שם. מקום שייפול העץ שם יהוא (סתם עלה לי באסוציאציה. לא נראה לי שזה באמת קשור). אבל אנחנו לא באמת יכולים להשיג את העצמיות שלנו ולממש אותה בצורה מלאה, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אנחנו יכולים רק לשאוף אליה. ובראש השנה אנחנו מכירים בעצמותנו האמיתית ואומרים - כזה אני באמת ושם אני רוצה להיות (כל אחד לפי עניינו והכרתו את עצמו).

ואז מגיעה הנפילה של חודש מרחשוון (רגע של דקדוק: במקור זו מילה אחת, אלא שאין אף חודש של יותר מ4 אותיות ולכן קיצרו את זה לחשון. לא "מר כי אין בו חגים" ולא "מר מלשון טיפה" ולא נעליים. מרחשון זה שיכול אותיות של "ירח שמן" בחילוף י-ו המקובל מאוד, כלומר: החודש (ירח) השמיני (שמן). ע"כ תורף דבריי הקדושים), צריך לרדת ממרומי הרקיע השביעי ישר אל הקרקע, אל חיי המעשה, וצריך להוציא את העצמיות שלנו לפועל. ואף אחד לא מבטיח שנצליח לממש אותה לגמרי. זה גם לא נדרש מאיתנו, כאמור, כי אדם אין צדיק בארץ וגו'. אבל אנחנו יכולים להתקרב. וזה מה שנדרש מאיתנו - לעשות. אם נישאר כל הזמן באידיאות הגבוהות של ראש השנה לא יהיה לנו זמן להוציא אותם לפועל כאידיאל (הרב זצ"ל... נו אתם יודעים...). ולכן ההתרחקות הזו היא התרחקות מתוקה. היא בעצם מאותה סיבה שבגללה נברא העולם - הקב"ה היה יכול להישאר עם התורה, עם האידיאה, אבל הוא רצה להוריד אותה למעשה, לעולם הזה. ואנחנו לא מסוגלים להבין בדיוק למה הוא רצה ככה, אבל מבחינתנו - עולם המעשה הוא עולם כל כך עשיר. יש בו ציפיות, אכזבות, עליות, מורדות, נפילות והתגברויות. שבע ייפול צדיק וקם.

ולכן אנחנו באמת לא עובדים על עצמנו. אנחנו פשוט יודעים מי אנחנו באמת. וזה לא קשור לשאלה כמה הצלחנו לממש את עצמנו, בזה כבר נתעסק ביום כיפור. ואחרי שאנחנו יודעים מי אנחנו באמת, מגיע שלב המימוש. אבל גם אם לא נצליח, אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו. ותמיד נישאר מי שאנחנו.

בס"ד

 

 

(קרדיט לידידיה מאיר מכתבה באתר)

בכל שנה

תמיד מגיע החופש הגדול

אע"פ שכולם יודעים שסוף כל סוף החופש יגמר וכולם יחזרו לשגרה

רוב האנשים יוצאים לבתי מלון ולחופשות לבילויים ולטיולים

 

ונשאל אותם: אבל מה הטעם הרי גם ככה אתם תחזרו לשגרה לאחר החופש ואז החופשה כבר נגמרה ומה תועלת יש בה?!

אלא הם יענו שאומנם החופשה היא זמנית אבל הכוח וההתחדשות שהיא נותנת הם לכל השנה...

 

כך להבדיל ברוחניות- התחזקות עכשיו גם אם היא זמנית כמו חופשה , תשפיע עלינו לכל השנה ותביא לנו כוחות ואמונה לכל השנה.

 

לכן יש אנשים שדווקא בחודש אלול נוהגים לחזור לישיבה למשך החודש, ללמוד תורה ולהתחדש בשביל כל השנה.

 

שנה טובה

 

לא לפחד מהמרחק כי זו מהות החיים מתקרבים ומתרחקים כל הזמן במעגל והמתח הזה עושה תיקונים בעצמו

 

המלך מבקר כולם יוצאים לרחובות עם שופרות 

בין אם זה מבאס אותם שעוד חודש הוא הולך ואז הם יהיו עצובים נורא 

בין אם הם מחכים כל השנה ל30 יום של מפגש בלי להסתכל מה יהיה אח"כ 

הם מרוכזים בו . לא בחישובים האישיים שלהם. העולם נהנה וניזון מזה שישראל משבחים את א-לוקיהם 

אז הם יתחילו לחשבן מה מתאים להם ואם הם מוכנים או לא???

יש לנו אחריות בינלאומית והיא לא תלויית מצב אישי. 

זה המהות של כלליות. אותה מילה ששמעת אלפי פעמים אני מניח. 

והשמחה היא על עצם האפשרות.

גם אם אני לא מרגיש שום דבר.