פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1183)

@צריך עיון
@*צועד*
@רב מג של מילים

תבקשי לשאול מהם את הרובה ליומיים. רק אל תשכחי ללכת אח"כ לסופר לקנות להם מחסנית חדשה.

 

אני מפחדת מלראות את הדם שייגרם מהיריה....

בסוף הם יגמרו.

תוך כמה לילות יהיה ריק

הם יאכלו את כל העכברים - והבוסים יתעוררו יותר מהר שישארו רק החולדות

 

ואולי אפילו יתעוררו מהר יותר...
@רב מג של מילים, יש ביקוש לנחש שלך. כמה אתה לוקח עליו?

אתם לא רציניים...

אני במצוקה ואתם מציעים לי רובים של חיילים...

ומה זה דלי עם מים?

פשוט לא היה לי רעיון ממשי. וזה הדבר הראשון שקפץ לי לראש. וזה הצחיק אותי אז כתבתי.

לצחוק ולהצחיק רק שרציתי פתרון אמיתי....

אז כתבתי משהו שם למטה.
^^^ - צעירים מעל עשרים

קונים בחנויות כמו טמבור וכו'..

ולשים עליהן משהו עם ריח חזק, כמו במבה, או נקניקיה או משהו..

בפסח היה לנו עכבר בבית, שמנו גבינה ולא הלך. אז שמנו מצה-ברייט עם סוכר ותוך שניה הוא הגיע.

היה עכבר עם טעם טוב...

היא כשנדבקים דברים אחרים

בס"ד

 

כי מה זה שווה עכשיו?? בדיוק נגמר כיפור....!

פורסם שהרב שטיינמן צם כבר 90 ימי כיפור

והכהן הגדול כבר יצא...

מי בא לחלץ אותי?

מה שהמדרש הזה בא להגיד, שהעולם מיוסד על מידת הדין אלא שצריך גם רחמים כדי להחזיק אותו.

נראה לי אותו עניין רק יותר בריא..

בס"ד

 

כי ענבים מעלים את הסוכר מהר אבל גם מורידים מהר.. ואז זה לא באמת עוזר...
 ככה שמעתי...

אבל אולי זה סתם פסיכולוגי..

בשביל הספיחה דגל הנוזלים לא צריך שהסוכר יישאר בגוף (זה טוב לדברים אחרים שקשים בצום..

גם אני חשבתי ככה בהתחלה, אבל אז הסתבר לי שזה רק עם סוכר לבן. עם סוכר ענבים זה לא עובד ככה למרות שגם הוא חד-סוכר.

אבל העניין הוא הנוזלים. בענבים יש נוזלים אבל לא אוכלים בכמות שמרווה ומספקת מספיק נוזלים לצום.

גם עוזר לספוח נזלים
וגם ככה הגוף רווי ולא מרגישים צימאון.

אולי בגלל שמעולם הוא לא היה הדבר הכי קשה בחיים שלי. לפעמים אני שובר צומות שעות אחרי שהם יצאו.

ת'אמת בצבא שעשיתי מליון דברים תוך כדי הצום, לפעמים היו לי כאבי ראש מוגזמים כאלו..

יש הוא אמינא שאתה צריך ממש לענות את עצמך ולשבת בשמש :-/
אבל היא נדחתה

מגיעים להם תוך כדי הצום.. והסחרחורת וההתעלפויות..

בנות בעיקר.

אתמול הכרחתי את עצמי לשתות, פשוט לא הייתי צמא

גם אני חשבתי ככה ולא הבנתי, עד שהמצב השתנה ונהיה לי מאד מאד קשה

גם בצום עצמו (כאבי ראש, התייבשות, סחרחורות עד תחושת התעלפות.. ועוד)

וגם אחרי הצום (לוקח כמה ימים להתאושש, חוסר שינה והרגשה רעה, לפעמים אפשר להיות חולים מזה)

ועוד שלל צרות שלא פירטתי, לפעמים יותר ולפעמים פחות

במצב כזה כל הקלה משמעותית ומשנה את סיכוי ההישרדות עד הסוף

מוצש לא?

אני מקווה שגם אני ילך לישון בקרוב..

מה הקטע בשירשור מי ער בלי נושא..

בס"ד

 

מה יהיה המרד??

סתם התכוונתי פשוט שלא נגיב יותר לשרשורים כאלה...

בס"ד

 

יאללה מרדדד!!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבל עכשיו אנחנו ממש מתחזקים פה את השרשור עם כל ההודעות האלו.....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אויי השעה הזאתתתת.. מוציאה אותי ככ רע...
אני הולכת לישון...

 

עכשיו זה עם נושא אז מותר להגיב..

 

 

רק שנפש לא תתלונן שזה נצלוש...

לגבי ההתאשפזות, זה דבר שתוכלי לברר עם הפסיכולוג החדש. אני מניח שזה לא יקח פגישה, אלא כמה פגישות לברר את זה.

ה' ישמח אותך!

קראתי הכל וזה כ"כ.. אאוצ'
יש לך מודעות ואינטלגנציה רגשית גבוהות.
והצלחת להעביר פה את ההרגשה שלך בצורה מוחשית.

היי חזקה ואמיצה לקבל את החלטה הנכונה בשבילך.
רפואה שלמה ובהצלחה ממש!

סובלת.
סובלת נורא.
רוצה להתאדות מעל פני האדמה.
מעיק עליי לקום בבוקר. אין לי טיפת ציפייה/כמיהה/רצון לקום.
מרגישה שאין לי את החשק הבריא הנורמלי והטיבעי לקום ליום חדש. או את כח החיים הטיבעי שיש לאדם בריא ונורמלי.
מרגישה אבודה.
אבודה בתוך עצמי.
המון התחבטויות.
ללא סוף.
סתירות פנימיות מטלטלות.
תלות נוראית בדמויות מסויימות שהן היחידות ש'מחייות' אותי. וכאשר הן אינן, ריק (בחיריק). ריק נוראי. חלל. תהום שבולעת. ביצה טובענית. מחפשת משהו להאחז בו. להמשיך לשרוד עוד יום. ועוד.
אני נשמעת דיכאונית בצורה קלינית. מניחה גם כן שזה נכון.
הייתי בטיפול ארוך וגם כן ניסיתי נוגדי דיכאון למיניהם. ולא עזר.
האבסורד הוא שעל פני השטח אני נראית אדם שמח. מקרינה אנרגיות חיוביות. ומהווה לעיתים עוגן להרבה מסביבי.
עובדת. מתפקדת לחלוטין. הסבל הוא פנימי.
אבל כעת, מרגישה שאין טיפת כח נוספת.
משתפת מאוד מספר אנשים שקרובים אליי. מלבד הוריי, אנשים נהדרים אך לא מסוגלים להכיל את מצבי הנפשי.
ועומדת מול השאלה- האם ללכת לאשפז את עצמי.
מפחדת בעיקר מההשלכות של זה.
אחותי אמרה לי שאם אלך, זה יהפוך לי להתמכרות.
אני תוהה אם זה נכון.
וגם כן, אמרה שהתשומת לב והיחס החם שאני זקוקה לו הם בעיקר הדברים שאני זקוקה להם ומהווים סיבה מבחינתי להתאשפז, ושאבקש את זה מהסובבים בלי ללכת לאישפוז. אבל מרגישה כעת שזה לא לחלוטין מדוייק. מרגישה שאני זקוקה לפסק זמן מהחיים. מקום שפשוט אוכל לתדלק את מאגרי הכוחות שלי. מכיוון שהם מרוקנים לחלוטין. ומניחה ששם אוכל לקבל מענה הולם. תוהה אם זו בריחה מהחיים. וניסיון להרים ידיים ולא להשתדל לבד, או שמא להיפך, גבורה. שאלך ואטפל בעצמי כך.
אני בחיפוש נואש אחר מטפל/ת חדשים כי המטפלת הקודמת שלי לא מקבלת כבר אנשים לטיפול. שבוע הבא יש לי תור למטפל חדש. הוא פסיכולוג קליני בב"יח פסיכיאטרי, ואני הולכת אליו באופן פרטי. חשבתי לשאול אותו בכנות לאחר שאתאר את מצבי מה לעשות.
יש בי משהו שמרגיש שיש לי הרבה מאוד מה להפסיד אם אעשה את זה(אתאשפז).
מצד שני, אני מרגישה שתמו מאגרי הכוחות שלי. מרגישה פשוט ריקה. וחוסר רצון לחיות בגלל הסבל הפנימי.
מתנצלת אם הכבדתי מאוד.
הייתי זקוקה לפרוק.
נורא.
תודה לכם, ומקווה שאחזור לפה לבשר יום אחד שמצבי שונה לחלוטין, וש'נרפאתי'.

התגובות מחזקות ולכן בחרתי להחזיר את זה.
תודה רבה..

מה את כן אוהבת?

 

אני רואה שאת כותבת היטב.

כי כתוב שם...

לא ממש יודע איך לעזור
אבל שיהיה בהצלחה

מציאות.

זה כן.. אבל ערכתי. תודה.. 

 

אז אולי זה בעצם כן כמו כל דבר שאתה כותב

בס"ד

אולי אגיב בפירוט מאוחר יותר או שאדבר איתך בפרטי (מוזמנת לשלוח הודעה).

אבל בינתיים תדעי שכואב לי, שאני חושבת על זה, שיש לי מה להגיד ושאני כל כך מקווה שתמצאי את השלווה שלך בקרוב ממש בע"ה.

ב"הצלחה רבה יקרה

יש עמותה בשם "חיים של טובה"
(אלה עם הסרטון של אנדרדוס)
עזרו להרבה אנשים כמוך

כדאי להשקיע ולחפש את המטפל/ת המושלמ/ת. אני רואה המון המון גבורה דווקא בלדעת מתי אני זקוקה לעזרה ולבקש אותה. כל כך לא פשוט.

 

אולי בפורום ייעודי יותר יוכלו לתת לך שמות של אנשים מקצועיים.

 

שנצליח בעז"ה להרגיש את החיבוקים והאהבה שהקב"ה שולח לנו! 

תודה ענקית.
פותחת את התגובות שלכם לא מעט כדי להתחזק בימים הקשים האלו.

לא באלי לקבל איזה "ביקור פתע"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(וכבר היו דברים מעולם)

איזה מגניב!!!!!

והנה הוכחה לכך

 

עכבר רודף אחרי חתול

 

איזה חתול כאפות!

(בטח חמשוש...)

העכברים משתלטים על העולם

זו חולדה. כבר ראיתי עכבר בורח מאחת כזו.

2 מלוכלכים בידינו, מתבצע מרדף אחר החשוד המרכזי. אין נפגעים לכוחותינו.

החשוד המרכזי נתפס, שלשת הנאשמים מועברים לחקירה וכתב אישום חמור יוגש נגדם בדקות הקרובות. התביעה מבקשת גזר דין מוות עקב חומרת הפשעים.



השארו עימנו! עידכונים נוספים בהמשך...

לכן כשהיו אצלנו ארועים דומים וידאנו שזה יקרה תוך כדי הארוע...

(אני, החבר מצנחנים, והחבר מגדס"ר נחל)
מדובר בשופטים מקצועיים וחסרי רחמים,
אך למרות היותם מעורבים רגשית הם מתחייבים
שלא לתת לשיקולים אישים להכריע במתן גזר הדין.










עידכון: על שתי הנאשמים הראשונים נגזר גזר דין מוות והוא בוצע לפני מספר דקות.
התביעה מחכה לסיום חקירתו של החשוד המרכזי
תוך שימת דגש על משתפי פעולה או חשודים נוספים.
מיד לאחר החקירה הוא יובא לדיון חירום בפני כבוד
השופטים שמיד לאחריה יחתם דינו.

באיתור משתפי הפעולה של הנאשמים.
מצורפת תמונה של החשוד המרכזי:




כל המוסר מידע רלוונטי יתוגמל בהתאם.

עם כמה שעכברים זה מגעיל אני די מרחמת עליו כאן והוא נראה חמוד ומסכן..

(כן פתחתי משתמש במיוחד בשביל זה..פשוט עשה לי רע לראות את התמונה..סורי אם ביאסתי:/)

וברגע שהם נלכדו עם כל הצרות שהם עשו לי חשבתי
לרחם עליהם ולשחרר אותם.

אבל...
1. אי אפשר לשחרר אותם אחרי שהם כבר נלכדו
2. בעבר כבר שיחררתי חשודים נוספים (אחד מהשלוחה האירנית-סיירת ג'וקיקן ואחד נוסף שכנראה הינו אחד מהחשודים ואולי אף החשוד המרכזי)
הם חזרו למקום ביצוע הפשע כיום לאחר שיחרורם.
3. עם נבל תתנבל ועם אכזר תתאכזר
4. כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים.





בכבוד רב
התליין
השופט
והמוציא לאור

1. אם אי אפשר לשחרר אותם אחרי שנלכדו - איך שיחררת את ההוא מהשלוחה האירנית? 

2. סעיף לא רלוונטי כבר אמרנו - נפל על חוסר אמינות (ורק כדי להוסיף שלוחות אחרות לא רלוונטיות למקרה הנ"ל)

3. הוא פיצי לא נראה לי שהוא נבל וגם לא אכזר

4. מה שנכון נכון רק שוב לא על העכבר המסכן..

 

 (כנראה שהייתי עושה את אותו הדבר..סתם שהתמונה גרמה לאי נעימות/נוחות מסוימת)

 

הכול בהומור. שנה טובה ומבורכת  

 

 

 

1. את הג'וק הברחתי במטאטא הוא לא נתקע בדבק מגע

3. אין לך מושג כמאמר המדריך "כמה קטן ככה שטן"

4. כנ"ל

יש הוראות איך לשחרר עכבר ממלכודת דבק.

עם מקלון אזניים ספוג בשמן.

הם פשוט לא יצאו

בנים בבית, אני יכולה לחלק..

למען הסר ספק איני מכיר אישית את רחפת אבל יצאתי איתה פעם אחת ,ל-20 דקות

שיחזירו לי?? יש לי שכל..

עכברים זה כלום לעומת חולדות (שנקראים בשפת העם עכברושים)

חולדות ניחנו בהבנת דבר מתוך דבר,כך שהן לומדות להתרחק ממלכודות וממזונות המזיקים גם אם הזיקו לחברותיהן (!!!)
הן גם יודעות להשתחרר ממלכודות דבק חזקות מאוד.(מנסיון!)


(מתוך ויקיפדיה)
חוץ מזה שחסכתם בגרביים...

מהמומחית לענייני חולדות במשפחה

לשלוח לך אותם...


ישלי אצלי במשפחה עוד כלמיני בכירים
במקומות מענינים אבל זה כבר מסווג🙊

טעה, טועים, טעינו וכן הלאה...

לא תופסים נחשים ושמים אותם בבקבוק.

נחשים אוכלים עכברים, טוב שהם בשטח.

מצד שני: קרעפלך

לעצום עיניים ולסמוך על השם ולבקש ממנו ממש
שיהיה יום כיפור רוחני וקדוש גם בבית.

את הסיפור על החסיד שהיה בדרך לבעש"ט ביום כיפור ונתקע ביער את מכירה?

 

עם הפחד אין לי כל כך עצות לצערי רק תפילה ואמונה שיהיה בסדר. 

לגבי התחושה אני כל כך מבינה (ולצערי טיפה מזדהה, הלוואי שהיה לי הכוח לנדוד בכיפור...) ולדעתי ממש כדאי שתלכי אם את יודעת שזה מה שיחזק אותך.

 

ולגבי אמא- אולי להשתדל לפייס עד כמה שניתן ולחשוב איך את יכולה במקסימום לעזור לה עד שתסעי? (נניח לקום מחר ממש מוקדם ולהתחיל לתקתק דברים כמו ניקיון או בישולים)

 

המקום שלנו, בנות דיי בוגרות (צעירים מעל 20 ) שעדיין חלק מהבית ומקבלות ממנו לא מעט (גם אם ברמה של כביסה/אוכל/מיטה) ועל כן צריכה להיות הכרת הטוב לבין הרצונות שלנו לפתח את עצמנו ולצמוח, לעשות מה שבראש שלנו בלי יותר מידי חשבון (ואנחנו מדברות על לעשות יום כיפור בישיבה, כן? לא לטוס חצי שנה למסיבות בתאילנד ) ולנצל את תקופת חוסר המחוייבות היחסית לאחרים כדילאפשר את המחוייבות העצמית לעצמנו (יצא פילוסופי) , קיצר שווה דיון בפני עצמו

שמכיר את התופעה בערך.

תיראי, ביום כיפור בורא עולם נמצא בכל מניין ותפילה ,עיקר העבודה שלנו זה ההתבטלות ובאמת חרטה מול השם על הדברים שצריך לתקן.

זה היום הכי אהוב על השם בשנה,ויש לכך אסמכתא מפסוק.

מה שאנחנו צריכים זה רק לבוא בתחינה אמיתית ולבקש מבורא עולם כל מה שצריך לשנה הבאה ולקבל על עצמנו שיפור.

ולכן, גם במניין בבית שתהיי בו.אל תדאגי - בורא עולם שם.כתוב "דרשו השם בהמצאו קראהו בהיותו קרוב".

פירוש זה שהשם לכאורה נמצא לידך ,רק לבוא ולבקש - בלי מתווכים ובלי מלאך שיעביר לי את התפילה ואולי תגיע.

 

אם את חושבת שהאווירה של מקום חדש תהיה לך טובה ונעימה ותצליחי להתחבר לתפילה ולא תרגישי מוזר אז זה טוב, ואם עם זה אמא שלך לא מקפידה מידיי אז תלכי.

 

מצד שני,אם את יודעת שהתפילה שם תהיה לך חצי כוח מבחינת כוונה ,וגם אמא שלך מקפידה..לפי דעתי לא כדאי.

זה שאת מכבדת את אמא שלך זה רצון השם גם כן.

אמנם ידוע שילד לא צריך להישמע להוריו כשמדובר בדבר מצווה כמו ללכת ללמוד תורה.

אבל במצב הנ"ל שבורא עולם נמצא לידך ממש - באיזה מניין שתהיי אז צריך לשקול את העניין.

 

בהצלחה.

 

 

 

שאת צריכה להקשיב לאמא שלך.
עם כל הצער שבדבר

אמא שלי נפתחה לרעיון ומאפשרת לי לנסוע. היא הבינה שזו חוויה הכרחית עבורי שיותר מטלטלת מהתפילה שבביכ"נ..

 

אבל עם כל מצב הפיגועים שסוכלו היום בירושלים סף החרדה שלי עולה! וזה משהו טוב מצד אחד להבין את התלות המפחידה הזו בקב"ה ש'אם יקרה או לא יקרה- זה בידיו' אבל אני גם לא רוצה לחשוב על זה כל הזמן שם...

 

איך מתגברים על הפחד הנוראי הזה שהיצה"ר כ"כ נהנה להעצים???

אנשים מאמינים.

מי שצריך להילקח נלקח בין כך ובין כך.

זה לא משנה אם הוא גר בירושלים או בהרצליה ליד הים (:

לא השתנה שום דבר מהשנה האחרונה. יש רגעים יותר מפחידים ופחות מפחידים אבל ב"ה האוירה כאן מאוד לא מפחידה.
בואי לירושלים...

גמח"ט!

נדמה לי שהסכנה בנסיעה ברכב גדולה מהשהייה בירושלים.
תדעי שבירושלים גם לא באמת מפחדים זה רק נשמע ככה מרחוק..

מתי נמצאים בבית בחג הזה?

נקודה למחשבה ולשכנוע

נמצא בבית,

אבל זה לא עונה על הצורך של פותחת השרשור.

אבל באיזשהו שלב הוא כבר ממצה את עצמו.

להשיב במילים לשרשור נקודות?

מה כבר עשיתי?

למפרע הבנתי שהתכוונת שטוב שהיא ערכה אז לא אכלת אותה

לפנות אליה את ולומר לה שקשה לך לסלוח לה.

כנראה שהתנצלות ממנה זה המענה לכך שהנושא ייפתר בלב..
אגב, אני דווקא רואה לגיטימציה להיפגע. לא סתם אגו...

 

אבל יש לי הרגשה שאת צודקת. 

גם תכל'ס לא רוצה לצער אותה בגלל זה. 

 

וניש קליה ללב מישהו? 

לבקש ממך סליחה.

נגדו, כדי שהם יבקשו ממנו סליחה.

עוצרת את התנועה..

שאתה רואה שחשוך בחוץ ואומר איזה כיף נשאר לי לישון לפחות כמה שעות ואז השעון מצלצל

שבצום אתה בטוח שהשעה היא end-x, ומגלה שהיא באמת end-2x

(כלומר שנשאר לך כפול זמן לצום).