אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה
כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמֶת;
הַיְנוּ
כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה אֵינָהּ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין,
כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה,
וְאִם כֵּן - כְּשֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין מֵהֵיכָן יָבוֹא לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין?
עַל-כֵּן עִקַּר
הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בָּאֱמֶת - שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתָּה
יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה,
אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשִׂכְלֵנוּ הַמְּגֻשָּׁם,
כִּי עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הָאֱמֶת בְּעֵין הָאֱמֶת,
יָבִין מֵרָחוֹק שֶׁהַאֱמֶת הִיא כָּךְ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשֵׂכֶל
וּצְרִיכִין רַק לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה.
וְהָבֵן הֵיטֵב. (ליקוטי עצות, אמת ואמונה, ד')



|