כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ
וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מִטּוֹב וְהוּא מָלֵא עֲווֹנוֹת,
אֲזַי יָכוֹל לִפֹּל עַל-יְדֵי-זֶה וְלֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל,
עַל כֵּן הוּא מְחֻיָּב
לְחַפֵּשׂ
וּלְבַקֵּשׁ
וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה טוֹב,
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב?
וְאַף כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ טוֹב שֶׁעָשָׂה,
הוּא רוֹאֶה שֶׁהַטּוֹב בְּעַצְמוֹ הוּא מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם,
כִּי הַטּוֹב מְעֹרָב בִּפְנִיּוֹת וּבִפְסֹלֶת הַרְבֵּה -
אַף-עַל-פִּי-כֵן
אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּהַמְּעַט טוֹב אֵיזוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה.
וְכֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ
וּלְבַקֵּשׁ
עַד שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב,
וְאַף שֶׁגַּם זֶה הַטּוֹב מְעֹרָב גַּם כֵּן בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה,
עִם כָּל זֶה
עַל כָּל פָּנִים
יֵשׁ בּוֹ אֵיזוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה,
וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ עוֹד, עַד שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת.
וְעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וָטוֹב,
עַל-יְדֵי-זֶה יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת,
וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי-זֶה,
וְעַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ
וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא,
וְאָז יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַשֵּׁם. 
(משיבת נפש, כ"ו - ע"פ ליקוטי מוהר"ן)
איזה מתוק.
איזה.
