פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1331)

      זה הכי קרוב למסמיק

עוד כמה מכות הוא יהיה ממש אדום ואז זה יהיה קרוב למסמיק

אחחח, מעין עולם הבא (מהמגזימים )

(אגב בימים האחרונים סיכמתי עם עצמי שאני לא נכנסת לפה יותר מידי... צריך לעשות עוד דברים בחיים

והספקתי המון!)

שיהיה לך בקלות...

אבל מה אני שישיסטית??

גם אודי דוידי וגם ישי ריבו על במה אחת!

שיא השישיזם!!

וסיד.

מישהו?

הייתי היחידה שזיהתה אותו...

גם לי כמה דברים התגשמו..

אבל יש עוד הרבה...

גם חצי שעה יכולה לעשות פלאים

ואני עוד מסתובבת עם עיניים אדומות....

ישנתי בערך שעה וחצי, וכל העיניים של אדומות...

ארור מי שחשב שזה תקין לעבוד בבוקר אחרי שעובדים בערב

ארוון? את באה לחסל אותה?

לא זוכרת מתי ישנתי יותר מ4 שעות....

אני עושה את זה בשבתות... אחחחח שאבס!!

אין צורך להודות לי

*יש אנשים שזה מרדים אותם אז תעשי ניסוי לפני

אם כבר שיהיה איכותי, בכל זאת רכיבים טבעיים וממותק בסטיביה...

נשבע לך חשבתי שאני מוזר

אני ער?

אוף צריך לקום ב5...

תתקשרי ב-6

אנחנו חבורת יהודים מוכים שטובחים בהם ברחובות וחוץ מלבכות ולהתפלל (שזה נהדר, כן? אבל..) אנחנו לא עושים כלום.

וכי איפה כתוב שלא יהיה רֶשע בעולם עד ביאת גוא"צ?..

ואנחנו גם לא "חבורת יהודים מוכים" ח"ו. בגלות, לא היו מחסלים שניים כאלו אחרי שפיגעו.

אלא שאכן, מאד מקומם ומצער, שהממשלה אינה פותחת במיתקפה כוללת על האוייב, על שולחיו, וקוטעת את כל הזיות אוסלו, שהביאו לכאן את רבי המרצחים. בלי להכחיש שאכן היום זה כבר יותר קשה אחרי התסבוכת הבינלאומית שההסכמים הללו הולידו; ובלי להכחיש ש"כחותינו" אכן עושים הרבה מאד וגם מונעים הרבה. יום-יום ולילה-לילה.

ול"חיזוק האמונה" מהצד השני..  הסבא של הבחורה הנפלאה הזו, הי"ד, שבזכותו היא גם היתה בעולם - היה בשואה ילד שהוחבא במנזר. כשאימו ששרדה באה לחפש את הילד אחרי המלחמה, התברר שהועבר למנזר אחר. ילד קטן. האמא התעקשה, הגיעה לשם. איך זיהתה את הילד? היה לו כתם ייחודי על החזה.. זיהתה את בנה, לקחה אותו - וב"ה בנה משפחה טובה בישראל..  ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל.

ה' יקום דמה ודם כל ההרוגים קדושי עליון. וכמה שיותר הצבא שלנו יזכה להידבק במידתו הזו של הקב"ה, עדיף. הלוואי של יהיו עוד.

וכן, יהודי שטובחים בו והוא לא עושה דבר חוץ מלהתפלל הוא יהודי מוכה.

לא משנה אם הוא בארץ ישראל או בגרמניה הנאצית.

יהודי שנותן אמון בבממשלה פחדנית ועלובה שתסדר את העיניינים, והיא לא מסדרת שום דבר, והטבח ממשיך ברחובות - הוא יהודי מוכה.

ואני מכלילה עצמי בתוך כולם כי גם אני לצערי לא עושה שום דבר מעשי חוץ מלהתפלל ולבכות. וזה נורא בעיני, נורא.

אחרת אחכה עד ביאת גואל

אני חושבת ומאמינה שהכח נמצא אצל כל אחד מאתנו ולא רק אצלם. ה' נתן להם תפקיד מרכזי ומוביל, אם הם לא עושים איתו משהו נכון זו לא בעיה שלי.

אני לוקחת אחריות אל האי - עשיה שלי.

עושים "משהו". גם את השניים האלו חיסל אדם שהיה שם. הוא "עשה משהו". בגלות, זה לא היה יכול לקרות. לא היה לו נשק - והסביבה גם לא היתה נותנת.

ויש כחות שפועלים בשטח יומם-ולילה. לא כל בחורה אמורה לעשות זאת במקומם.

ויש באמת לפעמים דברים קשים מאד. אז זה לא ש"נותנים אמון" אוטומאטי שהממשלה תסדר.. אבל מבינים ש"צבא פרטי" זו לא מציאות. אז מה שניתן לעשות, מעבר לתפילה החשובה (כולל תפילה על כבוד ישראל..), והא גם אישית להגיב נכון כשנמצאים חלילה במצב כזה (היום, ב"ה, חיסול המפגע על המקום, הוא "דבר הנשמע"..), גם לנסות - כל מי שיש לו יכולת לכך - להשפיע על מי שהכח בידם, קרי הממשלה, לפעול ביתר תוקף.

אבל זה לא "יהודים מוכים" ח"ו. לפעמים, כשמתוך הכאב האמיתי מחריפים את ההגדרות, זה עצמו מחליש. ואנחנו צריכים לחזק במה שאפשר, בדיוק כדי לעורר רצון לפעולה נכונה, אצלנו ואצל אחרים.

בס"ד

בס"ד

ידוע שזמן של הקב"ה זה לא זמן שלנו, הקב"ה הוא מעל הזמן, כמו שיום אחד מששת ימי בראשית זה ממש לא יום אחד שלנו 

מעתיקה לך כמה דברים מתוך האתר של חב"ד פה : http://habad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=8958&CategoryID=1667

הגלות מוגדרת בנבואת ישעיה (נד,ז-ח) עזיבה שהקב"ה עזב אותנו לרגע קטן: "ברגע קטֹן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך, אמר גואלך ה'". השאלה המתעוררת מיד היא, איך אפשר להגדיר גלות בת אלפיים שנים 'רגע קטון'?

פרשני התנ"ך נותנים כמה וכמה תשובות. רש"י מסביר שהפסוקים באים לבטא את ההבדל המהותי בין הגלות לגאולה. הגלות זמנית בלבד, ואילו הגאולה תהיה נצחית: "ובחסד עולם – שיתקיים עד עולם". ברוח דומה מסביר המצודת דוד: "ברגע קטֹן עזבתיך – העִזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקיבוץ שאקבצך, כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים".

הרד"ק כותב: "אף-על-פי שארכו ימי הגלות, כולם יהיו נחשבים כרגע קטֹן כנגד הרחמים שיהיו גדולים כשאקבצך... אותם הימים הם רגע כנגד ימי הטובה".

......

הרבי מליובאוויטש מוצא בפסוק הזה סימוכין לתפיסה שמציאות הגלות זמנית ואינה קבועה, וברגע אחד אפשר להביא את הגאולה. וכך הוא אומר (התוועדויות תשמ"ב, כרך א עמ' 40):
"מובן שהגאולה צריכה להיות באופן ד'מיד הן נגאלין'. ומה שרואים בפועל שנמצאים עדיין בגלות, הרי זה רק באופן ד'ברגע קטֹן עזבתיך', מאחר שבני-ישראל התנהגו באופן ד'עזבני'.
"וכללות ענין הגלות הוא לטובתם של בני-ישראל, כמבואר באגרת הקודש (סי' כב) שזהו 'כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו, כמו שכתוב אם רחץ ה' צואת בנות ציון' – אלא שאין זה באופן דטוב הנראה והנגלה.

"ומאחר שהסיבה לזה ש'ברגע קטֹן עזבתיך' היא משום שהנהגת בני-ישראל הייתה באופן ד'עזבני' – מובן בפשטות שעל-ידי שבני-ישראל שבים ופונים להקב"ה (היפך ההנהגה ד'עזבני'), מתבטל תיכף ומיד הענין ד'ברגע קטֹן עזבתיך'.
"ומאחר שכללות ענין התשובה הוא בשעתא חדא וברגעא חדא [...] – מובן שבשעתא חדא וברגעא חדא שבים בני-ישראל אל הקב"ה, ובדרך ממילא מתבטל תיכף ומיד הענין ד'ברגע קטֹן עזבתיך', ו'מיד הן נגאלין'".
רבנו הזקן אמר: "אם אנחנו סובלים כל-כך הרבה שנים מה'רגע קטֹן עזבתיך', מי יוכל לתאר את המעלה הנפלאה של ה'ברחמים גדולים אקבצך'".

וגם הייתי מצטייד בלבוש וציוד וכו'

הספיק לי לכל החיים..

מה שכיף בארץ בשלג - שהוא נעלם מהר..

אין באזור שלי.. 

תהני לך.. אפשר לבוא?

בגלל שבמרכז אין אז מתי שיש מעניין בירושלים נוסעים עם כמה חברה דופקים אחד על השני וחוזרים הביתה.. 

ואם כבר שלג איזה נרקומן היה בחרמון והוא כזה בהלם אומר - 

מה כל זה לכבודי?.. 

אבל אצלנו בבית לא יוצאים מהארץ....

אז בנתיים אנחנו מסתפקים בחרמון

איזה אורות היה לי...